יש מאין חלק א קיז

מהריק"ו ודחו דבריו וגם הוא ל"א אלא היכא שיש לו ראיה מה"ת ומי הוא זה אשר ערב אל לבו להחזיק במנהג שיש בו עבירה אפי' מדרבנן וכ"ש באיסור תורה וכ"ז כתבתי לדעתם דנגעו בה מתורת מנהג אמנם כבר כתבתי דל"ש הכא מנהג דמה שהיו אוכלים הוא מחסרון ידיעה וכו' ואין לא ראינו ראיה ע"ש ומכ"ז הייתי נבוך בדברי הרב הי"ו עד שמצאתי דברי חפץ שרמז למ"א וגם בח"א סי' ז' לענין ישראל המלוה מהעכו"ם ליש' חבירו שהביא שם דברי הבאר המים שהתיר מכח התפשטות המנהג בכל תפוצות ישראל ובזה ניצולין אנו ממח' הפוס' דבעו שיהיה המנהג עפ"י וותיקין דהתפשטותו הוא העד שהיה עפ"י וותיקין וכו' וסיים אשר בדבריו דהבאה"מ ניצולנו ממ"ש הריב"ש סי' רנ"ו דדברים האסורים בלי מח' ונהגו בהם היתר כי לא ידעו מנהג טעות הוא וגם החיד"א בשיו"ב א"ח סי' תנ"ו כתב דמנהגים שנתפשטו מדלת העם אין ראיה מהם גם החק"ל בס' סמיכה לחיים דכ"ג ע"א כ' אין לנו להתיר רק במנהג שנתפשט בימי הראשונים אבל בדורותינו שנתמעטו הלבבות וכו' אם ראינו המנהג להתיר ובאנו לומר שידעו בו חכמי הדור ולא מיחו ורבו האוסרים אין לנו לומר אלא שלא נגלו להם כל דעותיהם וחשבו שרבו המתירים ועל הכל אם אין המנהג ברוב בני העיר אלא ביחידים מנ"ל שידעו בהם והחזיק בזה בר ברתיה בס' חקק"ל ח"א יו"ד סי' ט"ל ומ' וא"ח סי' ו' ובסמ"ל יו"ד סי' ה' דל"ה ע"ש דמדברי באה"מ יצאנו י"ח שהתפשטות המנהג בכל גבול יש' הוא עד דהוא עפ"י וותיקין והאריך לתת טעם לסמוך על המנהג אפי' נגד מרן וכו' זתד"ק. ונראה דלזה ודאי רמז מני"ר. אך לישרי לן מר דמלבד שאנכי הרואה שיש לפקפק מדברי הפוס' על יסוד באה"מ ז"ל (רק אינו בידי) עוד בה איך יצאנו בדבריו י"ח החק"ל ז"ל שכתב דהאידנא אין ראיה ממה שלא מיחו חכמי הדורות וכו' והרי כל כח הבאה"מ מהתפשטות המנהג והשתא אין שם התפשטות לדברי החק"ל ז"ל ואפי' לדברי הבאה"מ אין ראיה מהתפשטות חו"ל לא"י בנד"ד דהתם רוב מתירים והכא רוב אוסרים ואי משום ההתפשטות בא"י גופה הרי הבאה"מ בעי ההתפשטות בכל תפוצות יש' ובפרט דכמה יראים נזהרים גם היום והרי לפנינו שבאו לישאל ובפרט לפמ"ש דרבים סוברים דיש בזה איסור מה"ת וגם הבאה"מ ל"א והרי במ"מ ז"ל יראה מהשאלה דהיתר העלים פשט בכל גבול יש' ועכ"ז החמירו הוא וב"ד ש"ש ז"ל ודלא כהבאה"מ ז"ל באופן דגם בזה לא מצאתי עמוד חזק לסמוך. והגם דבמ"א כתבתי דנראה ממרן בבד"ה ליו"ד סי' קע"ג שהביא מח' הפוס' בטרשא דר"ן ומכת המתירים הוא הרא"ש ומכת האוסרים הרי"ף והרמב"ם וכתב ולענין הלכה פשט המנהג להתיר והלך אחר המנהג כ"ש שהוא להקל בדרבנן ע"כ דס"ל לילך אחר המנהג במידי דפלוגתא אפי' באיסור תורה ממש כ"ש שהוא להקל וכו' ואפי' יהיה נגד ההלכה ממה שפסק כהרא"ש ושבק כללו לפסוק כשני עמודי ההוראה ע"ש וא"כ אנן כוותיה דמרן ניעביד מ"מ עדין לבי קוהה עלי אולי ל"א ז"ל רק בידוע שנתפשט המנהג קודם החכם האוסר או דוקא בנתפשט בכל תפוצות יש' והתם הוה קאים ליה למר הכי ואיך נילף לנ"ד: באופן דהרואה עיניו יחזו כמה נתלבטתי למצוא ההיתר בזה בשופי ולא עלתה בידי זולת אם יפקיר המשכיר ביתו באפי תלתא לכל ימי השכירות תעלה לו ארוכה מכח ס"ס בשופי והוא כי הנה הב"י בא"ח סי' רמ"ו הביא מהתו' והרא"ש והמרדכי ורי"ו וסמ"ג והטור דהפקר באפי תלתא סגי אפי' לכתחילה רק רצה לדקדק מהמרדכי דל"מ וכתב דיש לדחות והשתא הנה י"ל ספק דהשתא דאין מכניסין בקבע שרי אפי' בא"י כמ"ש הד"ד ז"ל והבאתי דזה יועיל אפי' אי הוי איסור מדאורייתא דלא כהרא"ש ואת"ל דבדאורייתא אין לחלק שמא השתא דהפקיר באפי תלתא מהני דלא הוי ביתו ומתהפך דילמא הפקר מהני ואת"ל דל"מ מ"מ הרי הכא אין מכניסין בקבע וגם לצאת ידי חובת רבינו