יש מאין חלק א קטו

למאי אתא אי מיירי בדלא קביל אחריות למימר דאינו שלו פשיטא וגם בקבל אחריות הא קי"ל דאין זה מוציא מרשות בעלים ופשיטא אלא לומר דל"א הואיל סו"ד המורם מכל הנז' דקבלת אחריות לא מפקא מרשות בעלים וגם הואיל דאילו מגנב וכו' כיון דלא שכיח הוא ל"א ליה לקולא. וא"כ מה טעם דהמתירים שכי' בהמה בשבת בקבלת אחריות: ואשר אני אחזה בישוב קו' זאת עפ"י מה שדקדקתי בדברי המתירים שהביא הב"י שכתב ויש מתירים אם הנכרי קבל עליו אחריות מיתה וכו' ויוקרא וזולא כי עתה הם עליו נצ"ב ע"כ ומשמע לי דגם הם ז"ל לא הספיק להם להוציאה מרשות בעלים בק' אחריות לבד אלא בק' יוקר וזול דהיינו שיקבל עליו הגוי שאם הוקרה או הוזלה מדמים שיקצוב לו בעת קבלתה ישלם הפחת ואם הותירו הותירו לו דבזה דידיה הוייא הגם שאין לו רשות להוציאה וטעם האוסרין אינו רק משום דשמא דמרה עלה יש לחוש למראית העין לפיכך תקנו זאת מרן ורבו שיפרסם הדבר בעש"ג וראיה לזה דיוקו"ז מפיק מרשות בעלים מדתנן בבכורות דט"ז המקבל צאן ברזל מן הנכרי ולדותיהן פטורים מן הבכורה פירש"י ששם לו הנכרי בהמותיו בדמים קצובים לתת לו ליו"ד שנים וכו' והוולדות שיהיו עד אותו זמן יהיו ביניהם ע"כ ופריך הש"ס למימרא דכיון דלא קבל מרה זוזא ברשותיה קיימא ורמינהי אין מקבלין צ"ב מיש' מפני שהן רבית אלמא ברשותא דמקבל קיימא פירש"י דמקבל הוא דאיחייב והוולדות דמשלם בשכר המתנת מעות יהיב דאל"ה אמאי רבית הא ברשות מרה אשבח ע"כ ותי' אמר אביי ל"ק הא דקביל עליה מרה אונסא וזולא (ר"ל לפיכך פטורים מהבכורה) הא דלא קביל עליה אונסא וזולא אמ"ל רבא אי דקביל עליה נכרי יוקו"ז צאן ברזל קרית להו וכו' ע"ש דמשמע דהעיקר תלוי בקבלת יוקו"ז והתם בגוי משום דיוקו"ז עליה פטורים מהבכורה וברבית משום דיוקו"ז על המקבל דידיה הוו ומעות הלואה גביה לזה הו"ל אגר נטר. ועיין כ"ז מפו' ביו"ד סי' קע"ז וכן בטור שם סי' קע"ג כתב וכן מותר להקדים מעות על חבית יין ולהתנות עם המוכר שאם יוזל או יתיקר עד זמן המכי' יהיה ברשות לוקח ואם יחמיץ ברשות מוכר ואין חילוק בין מושכו לרשותו או מניחו אבל אם לא קבל הלוקח אחריות הזול אסור אפי' אם מושכו לרשותו וכ"פ בש"ע שם. הרי פשוט דהכל תלוי בק' יוקו"ז דהיא מחשבא ליה כדידיה ואעפ"י שלא משך לא הוי אבק"ר משום קרוב לשכר ורחוק מן ההפסד משא"כ להיפך. וגדולה מזו כתב הטור בסי' קע"ו וז"ל מותר להשכיר כלי ולקצוץ דמיו ולהתנות שאם ישבר באונס שישלם לו דמיו ואעפ"י שכיון ששם אותו בדמים ונתחייב באונסין הרי הדמים בהלואה אצלו והשכר שנותן מיחזי כרבית אפי"ה שרי כיון שאינו מתחייב בדמיו אא"כ ישבר וכ"ז שהוא בעין הוא מחזירו כמות שהוא ועד שעת שבירה הוא ברשות בעלים לזולא וגם הוא נפחת נמצא שעד עתה הוא אצלו בתורת שכי' וכו' וע"ש בב"י מקור הדברים ממ"ש רב בב"מ דס"ט ספינתא אגרא ופגרא ובש"ס דימו זה למאי דתנייא אעפ"י שאמרו אין מקבלין צ"ב מיש' אבל אמרו השם פרה מחבירו ואמ"ל פרתך עשויה עלי בל' דינרים ואני אעלה לך סלע אחד בחדש מותר לפי שלא עשאה דמים אלא לאחר מיתה ופירש"י ואין זה רבית כדמפרש דלא קביל עליה זולא דמחיים ולאו מלוה היא וגבי ספינה נמי לא קביל עליה זולא ע"ש הרי מפורש דאפי' קבלת זולא דלאח"מ לא מפקא מרשות בעלים אלא קבלת יוקו"ז דמחיים והגם דמהטור וכן התו' בב"מ ד"ע ד"ה דקא נראה דגם בהיות יוקו"ז על הנותן לא הותר לו לקחת רק כשהכלי נפחת אצל המקבל לאו משום דס"ל דקבלת אחריות לחוד מוקמא בידא דמקבל אלא משום החידוש שחידשו חז"ל גבי רבית דקרוב לשכר ורחוק מהפסד רשע וזה מדוקדק בדברי התו'