יש מאין חלק א קיד

אתרוג דהואיל דידיה אילו מגנב וכו' חייב הוי הואיל דמחוסר מעשה דא"כ מ"ט דחמץ הא מפורש התם בדס"ב דלרבה במידי דמחוסר מעשה ל"א הואיל אפי' לחומרא. ואולי דהואיל דאילו מגנב הו"ל הואיל דלא שכיח וכבר כתבו התו' בדמ"ו דהואיל דלא שכיח אמרי' לחומרא ולא לקולא. רק מדברי רשב"א שם ד"ה הואיל נראה דפליג בזה כי הוא הק' אמאי אין יוצאין במצת מעשר שני מט' הואיל ואי בעי מתשיל ואי ס"ל דהואיל דלא שכיח ל"א לקולא הנה התו' כתבו דהאי הואיל ל"ש ומאי קו' רק אם נאמר דאנה"ן מודה הוא דהואיל דל"ש ל"א לקולא ורק ס"ל דהואיל דמתשי' שכיח הוא ואפ' דמטע"ז הוסיף להק' שם מחמץ של גבוה אמאי אינו עובר עליו מטעם הואיל ואי בעי מתשיל. ר"ל דאפי' לדעת התו' דל"א הואיל דל"ש ואי בעי מתשיל ל"ש מ"מ מודים דאמרי' לחומרא וגם אם ימצאו תי' להך דמצת מע"ש אכתי ק"ל מחמץ של גבוה אם לא דהאי הואיל שכיח הוא ורק מטעם אחר ל"א ליה משום דכתי' בהו קדש לה'. אבל אי הוה מודה רשב"א ז"ל דהאי הואיל ל"ש יסבור כדעת התו' דלחומ' אמרי' ולא לקולא וניחא על מהרש"ק ז"ל) והרב"י ז"ל דידיה תי' דל"מ לסוברים בחמץ של גוי שביד ישראל דאינו חייב בביעור רק מדרבנן דאין כאן קו' אלא אפי' לסוברים דחייב מה"ת שאני חמץ שהחמירה בו תורה בב"י ובי"מ דבכל דהו מיקרי שלו משא"כ בשאר איסורין ע"כ (שם מהרי"ט הק' ע"ז מאי מקשה רשב"א ממצת מע"ש נימא שאני חמץ ולפמש"ל בסוגר דחזוק קו' היא מכח חמץ דגבוה ניחא) והנה ראיתי למהרי"ט ז"ל בס' ווי העמודים שם כתב דלתי' הבנ"י ניחא דלא החמרנו בפקדונות שהיו בעיר הנדחת דדוקא בחמץ יש להחמיר אבל למהרש"ק הי"ל להחמיר גם בפקדונות מטעם הואיל. והוא ז"ל חילק מדיליה באו"א כי בכל דבר דכתיב לכם קנין הגוף משמע ולא קנין אחריות רק חמץ שאני דאתרבאי קבלת אחריות מלא ימצא והרב פנ"י הי"ו בח"א סי' ז' הבי"ד וקלסיה וכתב דזה ש"ס ערוך הוא בפסחים ד"ה וכתב דבזה ניחא הך דפקדונות וגם הך שכתבו הבאה"מ וזית רענן לפרש מ"ש בת"כ את כספך לא תתן לו בנשך כספך ולא כסף אחרים דמיירי בכסף של גוי שהפקידו ביד יש' וקבל עליו אחריות ואפי"ה שרי להלוותו ברבית ע"ש ואחה"ר מלבד דהמעיין בפסחים יראה דלא איצטריך להו לא ימצא אלא למ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי אבל למ"ד כממון דמי אמרו בפשיטות הניחא למ"ד כממון דמי משום דפשיט"ל דבעלמא נמי אמרי' הואיל וכבר פי' הסוגייא לעי' עד"ז. עוד בה אנכי לא ידעתי מה יענו למאי דקאמר הש"ס בפסחים דס"ב דפסל ר"ח קרבן פסח מטעם הואיל ומ"ע א"כ לא נאמר כן ברבית ופקדונות דעיר הנדחת ובשלמא הא דתנן יש' ששכר פרה מכהן יאכילנה כרשיני תרומה. אע"ג דהואיל ואי מתברא חייב בה כדידיה דמייא והו"ל גזלן באותה תרומה ניחא אי מטעם התו' משום דכהן הוא שחייב במזונותיה או מטעם רש"י דכיון דאית ליה טובת הנאה באותה תרומה ויכול ליתנה לבעל הפרה איהו ניח"ל להאכילה לבהמתו אבל רבית ופקדונות קשייא. ולעד"ן לתרץ דנהי דבכה"ת אמרינן הואיל שאני פקדונות שראינו התורה חסה על ממון ישר' והקילה בשריפת נכסי עיה"נ כמ"ש בסנהדרין ואת כל שללה תקבוץ. לרבות נכסי רשעים שבחו"ל אר"ח ובנקבצין לתוכה. ול"מ להרמב"ם דס"ל בזה דוקא אם בעת הדחתה כבר נקבצו לתוכה אז יאבדו משא"כ בהיו סמוכים לה אלא אפי' לרש"י דס"ל בסמוכים אם יכולים ליקבץ לתוכה ביום השרפה יאבדו עכ"ז אתי במכ"ש דל"א הואיל דהשתא ומה נכסי רשעים ורק הם חוצה לה ל"א הואיל ואילו היו בתוכה היו נשרפין השתא נמי נשריפנהו והתירתן תורה מתקבוץ נכסי אחרים המופקדים לא כ"ש דל"א הואיל. והך נמי דרבית מיעטיה קרא מאת כספך ולא כסף אחרים למימר דל"א הואיל דאל"ה