יש מאין חלק א קיב

היש' מזהיר את הנכרי שלא לעשות בה מלאכה בשבת ואם יעשה יתחייב בשבת באונסיה דשרי דאם בא לעשות מלאכה הרי קנאה להתחייב באונסיה והביא שכן הורה מהר"י בירב ז"ל אלא שהצריך לכתוב כן בעש"ג ונסתפק הב"י בזה אי עצה טובה קמ"ל הרב שלא יכחיש הגוי שהתנו כן או משום שחשש לדברי האוסרין הפקר שבינו לבין עצמו הצריך הכתיבה בעש"ג לפרסם הדבר. ובש"ע סי' רמ"ו הביא בס"ד יש מתירין ויש אוסרין לבסוף ובס"ה גבי שותפות עם הגוי בבהמה כתב כדברי מהרי"ב ז"ל. ומור"ם הגיה ואפי' אם הבהמה כולה של יש' וכו' רק שיפרסם הדבר ע"ש ולפ"ז נראה דתקון זה יועיל בנ"ד להשכיר לו הבית בתנאי שלא יכניס ע"ז ואם יכניס יתחייב באחריות נפילה ושריפה ויוקר וזול דנראה דאין כאן איסור לא תחנם כיון שאינו יכול להוציא הבית מתחת"י ומשום לתתא"ב ליכא דהא אם הביא קיימא ברשותיה ואין זה ביתו של יש'. אך ראיתי להמג"א סקט"ז כתב דעת הב"י דאם הבהמה כולה שלו לא מהני כמ"ש ס"ד (ר"ל ומ"ש בס"א אינו רק בבהמת שותפות) ורמ"א הכריע להקל ע"כ ולפי"ד דעת הב"י בנד"ד דהבית כולה של יש' לא מהני. אבל לענ"ד דברי המג"א תמוהים כי בב"י אינו מחלק כלל והרי דברי הריצב"א דמיירי בבהמת שות' כתב שדעתו כמתירים ע"ש ואם יש לחלק מאי אירייא אולי הריצב"א לא היקל רק בבהמת שות' וכ"ר בהגהות לבוש שכתב ה"ן פליגי בבהמת השות' וצ"ע ע"כ והסתירה הנראית בש"ע דבס"ד כתב מח' ובס"ה גבי שות' התיר בסתם יש לתרץ בב' פנים הא' כמ"ש בב"י ונראה שאם היש' מזהיר שלא לעשות וכו' שרי ס"ל דזה יועיל גם לאוסרים בקבלת אחריות לחוד כיון דמלבד קבלת אח' הזהיר ודאי גמר שאם יעבור על תנאו תהיה שלו. ולכן בס"ד שלא הזכיר האזהרה הביא מח' אבל בס"ה אתא לאשמועי' דאם הזהיר שרי לכ"ע הב' דיש להעיר בש"ע דהוא פסק הלכה מדוע הזכיר שיעלה בעש"ג כמהרי"ב דאי לעצה טובה אין כאן מקומו רק לפסוק הלכות ואי לצאת דעת האוסרים בהפקר שבינו לבין עצמו וכמ"ש המג"א סקט"ו יהיה זה סותר למ"ש בס"ג דהפקר בינו לבין עצמו סגי. ונראה דבש"ע הבין כונה אחרת בדברי מהרי"ב דס"ל נהי דקבלת אחריות מתרת מ"מ חיישינן למראית העין לזה הצריך לכתוב בעש"ג שיתפרסם הדבר ולזה בס"ד שלא הזכיר הך דעש"ג לא הכריע ובס"ה הזכירה וסתם להתיר ולפ"ז אין שינוי לב"י בין בהמת שות' לכולה שלו כל שמזהיר בתחילה ומתנה בק' אחריות בעש"ג סגי וה"ה לדידן בנד"ז: אלא דלכאורה ק' על עיקר היסוד דק' האחריות מוציאה מרשות בעלים מהך דסי' ת"מ גבי ישר' שהפקיד חמצו אצל יש' או אצל גוי דהטוב"י הביאו מח' בזה דלהרמב"ן והר"ן והרשב"א אין המפקיד עובר עליו ולר"י והרא"ש ז"ל עובר וטעם הראשונים משום דתניא במכילתא מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך יצא חמצו של יש' ברשות נכרי וכו' אבל ר"י והרא"ש ס"ל דמ"מ עיקר הממון דיש' הוא והנפקד השאילו ביתו לשמירת ממונו קרינן ביה ביתו וההיא דמכילתא בנכרי שהלוה ליש' על חמצו היא ע"ש והשתא ל"מ לדעת הרא"ש אלא אפי' להרמב"ן לולא היקשא דגבול לבית לא הוה ק' אחריות מפקא מרשות בעלים דאי מפקא ודגוי הוי אפי' אם הוא בבית יש' ולא קבל עליו אחריות שרי וכמ"ש בפסחים ד"ה במקבל פקדון מגוי בלי אחריות שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ע"ש אם לא דטעמם ודאי דוקא משום היקשא אשמועי' דק' אחריות מבית הגוי מקצת שלא ברשותו איכא ועיין לשאגת אריה סי' פ"ג שכתב לדעת הרמב"ן דגם בלי ק' אחריות רק שהוא בבית הגוי אין יש' חייב בביעור מה"ת (יש לפלפל בדב"ק רק אכמ"ל) ולפי מונח זה יתורץ עליהם מ"ש הפנים מאירות ח"ב סי' ק"ס להביא ראיה להרא"ש ז"ל נגדם מסנהדרין דקי"ב דפקדונות עיר אחרת ואיתנהו בעיר הנדחת מותרים ופריך