יש מאין חלק א קיא

סי' מ"ה דצ"ט ובחיו"ד הנז' סי' ך' הסכים עמו מהריט"א ז"ל דבמכי' משכונות יכול הלוקח להחזיק במקחו ומפנ"ך הותר הרבית דלא כהצ"ץ ז"ל רק הרב מעשה אברהם יו"ד סי' ל"ז אחר שהביא סברות דיכול להחזיק במקחו כתב דכמה פעמים עשו מעשה באזמיר לכוף להחזיר המקח מכח מנהגם ואין זה מעניננו דאנן דינא קא בעינא ואודות מכר הטאבו ג"ך עיין להדב"מ ח"ב סי' מ"ב וחש"ש בתשו' שבסוף הספר העלו דאין זה מעכב ומש"ש הגאון מהריט"א ז"ל להתיר עפ"י דברי המח"א ז"ל דבמכר ע"ת שיחזירהו לו לזמן שאין בזה רבית דהא קנוי לו לאותו זמן קנין גמור כמתנה עמ"ל וכו' ואומד"ד דע"מ להחזיר הוא אפי' שלא התנה דאין אדם מוכר מאתיים במנה ע"ש אין זה מציל בנד"ד דמלבד דהרב ז"ל הביא מח' בזה עוד בה דלא דמי דהתם אם נאמר שהמכר קיים פלטינן מאיסורא אבל' הכא נהי דבקיום המכר פלטי' מלתתא"ב אבל נתפשנו באיסור לא תחנם. ותו דאשכחן להת"ה סי' ק"ך גבי ההיתר למכור החמץ גם למכירו שברור שיחזירנו לו הרגיש ממ"ש הגמ"י דמתנה עמ"ל ל"ש מתנה בפסח ותי' דע"כ אין זה אלא חומרא גבי חמץ דבכ"מ קי"ל מתנה עמ"ל שמה מתנה וא"כ די בחומרא זו גבי חמץ ולא להוסיף עליה לדמות מילתא אחריתי ע"כ וכ"כ בש"ע א"ח סי' תמ"ח עיין במ"א סק"ה וח"י סקי"ו נראה שהבינו ולא להוסיף וכו' שכתב הוא למעוטי שאר איסורין ולעד"ן לשונו לא מוכח כן אלא למעוטי שלא נוסיף חומרא אחרת בחמץ) ומינה לע"ז דחמירא דמתנה עמ"ל ל"ש מתנה ובפרט לפמ"ש הרדב"ז ז"ל הבי"ד המ"א שם דטעם האיסור בחמץ משום שאם לא יקיים תנאו נמצא שעבר על לא יראה למפרע ע"ש ומינה לנד"ז שאם לא יחזיר הבית למפרע יעבור על לתתא"ב והגם כי המ"א ז"ל השיב על דבריו עיין להח"י שתמה עליו וגם המ"א ז"ל מודה בחמץ משום חומרא ומינה כ"ש הוא לענין ע"ז. ובזה אין מקום להתיר הכא מטעם הנז'. גם מה שרצה הצפ"ב שם סוף התשו' לסייע היתרו באופן שיתנה עם הגוי שלא יכניס לשם ע"ז וכתב דבשכירות דירה אמרינן ליה וציית ע"ש. אחה"ר הנה מור"ם סי' רמ"ו כתב אבל לא מהני תנאה עם הגוי שתנוח בשבת שאינו נאמן ע"ש ולא מצינו דסמכינן עלויה אלא היכא דמרתת כמ"ש בא"ח סי' ש"ה סכ"ה. והנה ראיתי לראש"ל בסו"ס שמחה לאיש ז"ל שהתיר למושבות בשנת השביעית למכור או ליתן המושבות לגוי מכירם שיודעים שיחזיר להם אח"כ מהך דהת"ה ז"ל והעדוב"י סי' קי"ו חיזק דין זה מהירוש' וכו' והרגיש מאיסור חניה בקרקע וכתב ובזה אנו ניצולים מאיסור חנייה כאשר המשכיל יבין שזה הגוי ישמור המושבות ולא יגע בהם כלל רק לעת שידרוש ממנו האדון להחזיר הוא מוכן להחזיר בלי מגרעת ע"כ ואנכי לא זכיתי להבין איך ניצולנו מאיסור חנייה אי משום דלא הוי רק מכר להתיר איסור. כבר הוכחתי היפך זה. ואי משום דסופו לחזור לא הוי מכר גם בזה הוכחתי דאסור מלת"ח ואי משום שלא חיסר כלום מהקרקע עדיין לא שמענו האיסור מכר מחובר יוכיח ההיפך ועיין למעשה אברהם יו"ד סי' ל"ו שנסתפק במוכר קרקע לגוי רק לפירות והביא ממלאכת הקדש ס' ואתחנן ד"ה לא תחנם דג"ז אסור. וכתב דהוא אליבא דמ"ד ק"פ לאו כקה"ג דמי הכא דפירי קנויים לו עולמית כקה"ג דמי ע"כ באופן דעד עתה לא מצאתי היתר שפוי בשכי' דירה בא"י: וחשבתי למשפט ללמוד מענייני שבת אופן המתיר גם בא"י אפי' לסוברים דהוי דאורייתא ממ"ש הב"י בסי' רמ"ה ששאלו לרש"י על השוכרים שוורים לגוי וחורש בהם בשבת ויש מתירים אם הגוי קבל עליו אחריות מיתה וגנבה ויוקרא וזולא כי עתה הם עליו נצ"ב ויש אוסרים כיון שאין הנכרי יכול למוכרה וכו' וכן בסוס"י רמ"ה הביא מח' זו וכתב שדעת ריצב"א שמתיר אפי' אין רשות ביד הגוי להוציא ונראה שאם