יש מאין חלק א י

בזה כמו קד"ס וא"כ הי"ל להביא י"א וי"א ויש לחוש וכו' כמ"ש שם ומאי שנא. אבל לפי האמור ניחא דהתם בב"י כתב שהמנהג הוא שאין היחי"א וא"כ העיקר להלכה כן היא לפיכך לא חש למ"ד דיחי"א (הגם דבת"ה סי' ח' נראה דהיה בזה שינוי מנהגים אולי בימיו כך פשט המנהג) ונ"מ השתא דמרן מודה דהעיקר כמנהג ויחי"א רק כיון שיש תקון יש לחוש. וא"כ מי שאינו יודע טעמים יכול לאומרם ביחיד משא"כ גבי י"ג מדות וכמובן ומחלוקת מור"ם בזה הוא דגם לכתחילה יאמרם בלתי טעמים כיון דהעיקר כמנהג תו אין לחוש לסודי הזוה"ק ולפי"ז מודים דרבנן שאין להם דין קדושה ובזה ניחא מה שתמה כת"ר על הרב קשר גודל שכתב נתפשט המנהג לומר קדושה דיוצר בלי נגון דאמאי לא זכר את יוסף דצריך לאומרה בנגון ומזה הסכים דלא בא רק להעתיק דברי מור"ם אבל ליה ס"ל דיש לה דין קדושה ממה שהעתיק דברי מרן של סי' נ"ה במתחיל קדושה ביו"ד ויצאו מקצתם דגומר והתם בקד"ס ויוצר איירי דאי של תפלת י"ח דינה לחודיה קאי שם דאם התחיל אבות גומר עם הקדושה וגם ממה שהעתיק דינו דמג"א בסי' קל"ב בנכנס לבהכנ"ס ומצא צבור אומרים קד"ס אומרה עמהם וכו' ש"מ דהכי ס"ל דאין יחי"א ע"כ. ולדעתי אין הדבר כן ומילי דמר לד"ה הם (שהרי לא ציין אל מקור הדברים) דכיון דגם מרן מודה דאזלינן בתר התפשטות המנהג ובימיו נתפשט לאומרם בלי נגון כן ראוי לעשות לד"ה ומה שהעתיק הך דסי' נ"ה גם דלא נפ"מ מידי לקד"ס ויוצר השתא הוא למילף מינה לדתפלת י"ח (והעד דלא הוצרך להעתיק הך דאם התחיל אבות) ומה שהעתיק הך דמג"א ז"ל אין להוכיח כלום דהא להמג"א גופיה תיקשי דהוא נמשך אחר פסק מור"ם ואמאי חייבו לומר עם הצבור אם לא שנאמר דכיון שיש לתקן ואין הפסד למה ימנע והגם דיש הפסד קל שלא יאמרנה עוד במקומה אשמועינן דאין זה הפסד כיעו"ש. וגם הרב לכונה זו העתיקה וליכא הוכחה מזה: ולכאורה היה נראה עוד להוכיח שאין בקדושות הללו דין קדושה לדעת מרן ממ"ש בסי' ק"ט יחיד העומד בתפלה ושמע קד"ס אינו אומר קדוש עמהם שאין הקדושות שוות דר"ל דקדושת י"ח עדיפא מקד"ס אלא דהוק' לי ע"ז דא"כ מאי טעמא אינו אומר דמוסף דודאי אית לה דין קדושה לזה התבוננתי בשרש דבר ומצאתיו לכונה אחרת כי בב"י הביא משם הרשב"א ב' טעמים שאינו אומר קד"ס עמהם הא דלא אמרה הגאון רק כשהוא עומד עם הצבור במקום אחד והב' שאין סדר הקדושות אחד ומשם למד מרן גם לדמוסף וס"ל דהרשב"א פליג עם המ"ך ע"ש והד"מ כתב דגם הרשב"א לא אמרה רק בקד"ס דהיא ספו"ד וכו' ומודה בדמוסף ובדרישה כתב דמאי דיליף מרן הוא מטעם ראשון דהרשב"א והוא שייך גם למוסף. ואני עני לא זכיתי להבין כי בש"ע כתב טעם דאין הקדושות שוות ובכ"ז פסק כהרשב"א גם למוסף. רק אם נפרש בדוחק שאין הקדושות שוות כלו' שאין מקום קדושת היחיד והצבור שוים כטעם הא'. אבל לפקו"ד כי מרן מבין אין הקדושות שוות דהיינו שאין סדר לשונם שוה ואיך יפסיק שהרי הגאון לא התיר רק לומר עם הש"ץ מלה במלה וכיון שאין הלשון מכוון ה"ז לא יתכן וא"כ טע"ז שייך גם למוסף שלשונו משונה מדי"ח עיין בטוב"י סי' רפ"ה ורפ"ו ותכ"ג ונייד מהבנת מור"ם משום שהיא ספו"ד דלהרשב"א ז"ל מאי נפ"מ בזה והרי הב"י בסי' נ"ט כתב משמו דס"ל אין היחי"א (ומור"ם יאמר דנהי דהיא קדושה מ"מ קדושת י"ח עדיפא) ובהא א"ש דיליף גם מטעם שני שתפש בש"ע לדמוסף נמי. ולזה אין הכרע להוכיח מזה בדעת מרן שאין להם דין קדושה זולתי דהענין נראה נכון ממש"ל ואינו יכול להפסיק לדעת מרן ז"ל ותבלין אני מוסיף בזה דלכל הפחות אין מכחיש שדעת מרן לצאת י"ח שתי הדעות וא"כ בשלמא כשיחי"א בטעמים הרי