יש מאין חלק א קט

בתי כהונה ח"א דס"א ע"ג שכיון שהם מאמינים בו באמונת השלוש וכו' ואפ' שמשתחוים לו לכבוד וכו' ועיין להרב צפ"ב שם תחלת התשו' נראה דבזה הם עוע"ז וא"כ כל המאמין בו אעפ"י שאין לו ש"ו וצורות נק' אדוק ואסור להכשיר לו ועיין לה' מעשה אברהם א"ח סי' ז"ך כמה הפליג הוא והרה"ג מהרח"פ ז"ל בהרחקת אותם מינים שלא יביאם לביתו ומינה דלא ישכור לדור בביתו בקבע וז"ן דעת מהר"א הלוי ז"ל בבני חיי יו"ד סי' רפ"א בהגה"ט שהחמיר באלו שקורים לאותו האיש אלוה יותר מגויי דורות הראשונים שהיו עוע"ז וכו' והגם שהבנ"ח שם חלק עליו מטעם דגויים שבחו"ל לאו עוע"ז הם כבר כתבנו שהתו' דחו טע"ז אם לא מטעם שאינן אדוקין שמשתנה לזמנים וכמ"ש ראב"ן בארץ רוסייא ונראה דמפנ"ז לא התיר הרא"ש בשכי' בתים מה"ט משום שינוי הזמנים והביא הטעמים המרווחים יותר. והגם כי הרב"ך שם לא החמיר רק משום שיש להם צורות ולפיכך כתב שכיון שמאמינים באותו האיש ועושים אותו לזכרו מי יימר דלא פלחי משא"כ במי שאין להם צורות כלל עכ"ז עיין להרמב"ם בסה"מ מל"ת כ"ה כתב שאזהרת לתתא"ב הוא ההרחקה ממנה ומכל מה שיתייחס אליה וכן החנוך רמז תל"ה כתב עיקר האזהרה בין לע"ז בין משמשיה וגם היראים שהבאתי לעי' הרחיב יותר ולפי"ז כיון דבמשכיר איכא לתתא"ב לאו דוקא לע"ז מזהר אלא לכל המתייחס אליה ואותם המינים אף כי לא יש להם צורות לא יבצר מהיות להם דבר אחר לכבודו וזה בכלל מ"ש במשנה מפני שמכניס בה ע"ז וכנז': בר מן דין הנה לא מצאנו מפו' במתירים שהתירו מטעם שאינן אדוקים דאיירי גם במידי דאסור מה"ת אדרבה הרא"ש שהתיר מטע"ז בלשאת ולתת עמהם מפורש בו דאיסור דב"ז מדרבנן וכמו שהק' מהך דדבר שבמנין צ"מ אחר להתירו (יש להרגיש בזה מהבעייא בע"ז ד"ו אי אסור לשאת ולתת עמהם משום הרוחה הוא פירש"י דרווח ואזיל ומודה לע"ז ועבר על לא ישמע על פיך ע"כ או משום לפני עור. מאי נ"מ דאית ליה בהמה לדידיה משום הרוחה הא קא מרווח משום לפ"ע הא אית ליה לדידיה ע"כ דמשמע לב' הצדדים איסור מה"ת הוא. וחשבתי לת' לב' הצדדים דאין כאן רק איסור דרבנן כיון דלא ישמע על פיך אינו מן התורה רק במשביעו ממש ולא בנושא ונותן וגורם לו שיודה ורש"י כתב זה ע"ד אסמכתא וכ"מ מסה"מ להרמב"ם מל"ת י"ד דלא הזכיר בלאו זה רק שלא ישבע וכו' ולא יגרום לגוי שישבע לא הזכיר ע"ש משום דס"ל דאע"ג דתנייא בסנהדרין דס"ג ולא ישמע על פיך שלא ידור ולא יקיים בשמו ולא יגרום לאחרים עיקר האזהרה ללא ידור וכו' ולא יגרום אס' בעלמא וכן לפ"ע ג"ך נאמר שהוא רק איסור דרבנן ול"ש לפני עור מה"ת רק במוכר לו מידי דחזי לתקרובת אבל נו"ן עמו ומזמין לו מעות וכו' אין זה כ"א מדרבנן עיין בתו' שם ד"ה או דילמא. והרי לא מצאנו איסור לפ"ע רק במושיט כוס לנזיר ולא בממציא לו מעות לקנות ומצאנו שאמרו לפ"ע במידי דרבנן עיין ע"ז דכ"א לא ישכיר שדהו לכותי וכו' הט' דכותי חורשה בחה"מ וקעבר משום לפ"ע ומלאכת חוה"מ דרבנן היא עיין בתו' ד"ה תיפו"ל שהביאו מזה ראיה דבמידי דרבנן שייך לפ"ע וכן הביאו מהך דאין מוכרין בהמה גסה ליש' החשוד למכור לנכרי ע"ש ועיין בדט"ו תו' ד"ה לנכרי מזבין וכו' רק דזה לא נתיישב לי די"ל דאנה"ן הגם שגוף הדבר אינו אסור רק מדרבנן עכ"ז שייך ביה לפ"ע מדאורייתא ולא גרע ממשיאו עצה שאינה הוגנת לו שאף אם יעשה הדבר אין בו איסור ועכ"ז כיון שאינו הגון זה עובר אלפ"ע מה"ת. גם לישנא דלפ"ע משמע מה"ת דאנה"ן דגם בדלא קאי בת"ע דנהרא דליכא לפ"ע הביא מח' במור"ם סי' קנ"א ס"ב אי איכא איסור מדרבנן או לא ובש"ך סק"ו כתב דל"פ אלא ביש' דשייך ב"ד מצווין להפרישו אבל בגוי כ"ע מודים. וצ"ע כי התו'