יש מאין חלק א קח

יזרע וירצה בדמים ותי' שלא היה רוצה המלך שתהיה הארץ שממה וז"ש התו' ונהי דאסור לעדור וכו' כלו' למי שאפשר לו לרצות וכו' גבי מלך התירו כי לדידיה אין הבדל מטעם שלא תהיה הארץ שממה) משמע דלולא ששביעית דרבנן אין להתיר גם במקום פסידא דמלך וביותר מבואר בדבריהם בסנהדרין דכ"ו ע"א ד"ה משרבו וז"ל וא"ת ומשום ארנונא התירו לחרוש ולזרוע דהוא איסורא דאורייתא וי"ל דמיירי בשביעית בזה"ז דרבנן א"נ י"ל דפקוח נפשות הוא וכו' ע"ש וכ"ז דלא כהכו"פ ז"ל דהתיר משום אונס ממון במכירת בתים בא"י הגם שהוא מדאורייתא. ועוד אני למד דאפי' למ"ש דהוא דרבנן לא הספיק להם טעם פסידא לכל גוי רק לגבי מלך וראוי ללמוד מזה דלא יספיק הפסידא למאן דאפשר ליה רק אם יצטרף עמו סבה אחרת וכמ"ש מהרימ"ט בטעם המלך. והגם דבסנהדרין סתמו. ולמד סתום מהמפורש שכתבו בגטין. ומזה אני תמה על הרב השואל במבי"ט ח"ב סי' ס"ד על ישראל ששכר שדות מגוי והניח אריסין גויים בה אם יניחם לחרוש בשביעית כיון דשכי' ליומיה ממכר הוי וכו' ואת"ל שיניחם כיון דשביעית בזה"ז דרבנן ואפ' שהגוי יכריחהו בדיניהם לרדת לאריסותו האם יכול להחזיקו בתבואה וכו' ע"ש דאיך פשיט"ל דמשום הכרח הגוי מותר להורידו כיון דשביעית מדרבנן דלא כמו שהוכחנו מהתו' הנ"ל דלמאן דאפ"ל לא יועיל טעם פסידא רק עם סבה אחרת. ועוד אני תמה ביסודו דשכי' ליומיה ממכר הוי דזה נגד ש"ס דע"ז דט"ו דאסיק דשכי' לא קנייא וכתבו התו' דדוקא גבי אונאה דכתי' ממכר יתירה הוא דקנייא. ויותר אפלא כי גם הרב המבי"ט ז"ל השיבו על מונח זה. אמנם לזה אפ"ל דחשו למ"ש הג"א פ"ק דע"ז משם הר"א שיש' ששכר בית מגוי אסור ליש' להניח ע"ז שם וגם בשכר ממנו בהמה וחמר אחריה בשבת חייב חטאת דשכי' קנייא קצת וגם הג"א שכתב ואין נראה סיים דטוב ליזהר ע"ש אבל לקמייתא צ"י ומ"מ לפי האמור אזדא ליה בנ"ד היתר דשכי' משום פסידא: פש גבן הטעם הב' דראב"ן שכתב וז"ל ועוד סמכינן אהא דגויים שבחו"ל לאו עע"ז ואין לחוש למכניס ע"ז לתוכו שאינן אדוקין בה לעשותה בביתם ותלינן לקולא ואמרינן דילמא לא עביד ע"כ ותחילה נבין דב"ק כי בתו' דרפ"ק דע"ז ד"ה אסור לשאת ולתת ביום אידם כתבו ואין לומר דנכרים שבחו"ל לאו עוע"ז הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם דהא אמר שמואל בגולה אסור יום אידם דוקא וכו' לכן נראה טעם ההיתר משום שנכרים שבינינו קי"ל בגוייהו דלא פלחי לע"ז וכו' הרי בטעם גויים שבחו"ל חלוק מטעם דקי"ל בגוייהו וכו' דר"ל שאינן אדוקין ומר ניהו עשאם טעם אחד ואם נאמר דכונתו לטעם ראשון דוקא דמכח מנהג אבותיהם לכן אינן אדוקין יקשה עלינו תרתי חדא דהא התו' דחו זה ועוד בלי נ"ט דאדוקין הוה סגי משום מנהג אבותיהם. עד שראיתי להרא"ש בפסקיו שם שתמה על המנהג וכתב ופרשב"ם בשם זקנו רש"י דעכשיו אין הנכרים שבינינו עוע"ז ולא אזלי ומודו כדאמרי' בחולין נכרים שבחו"ל וכו' ואין לאסור משום דבר שבמניין וכו' דמעיקרא לא היתה הגזרה אלא למקומות שעובדים שם ע"ז דהא שמואל קאמר דבגולה אסור יום אידם דוקא משום דלא אדיקי כולי האי וכו' הרי נראה דגם הוא ז"ל ארכביה אתרי רכשי ועיין בטוב"י סי' קנ"א ולכן מוכרח דס"ל הכי דלולא היסוד של מנהג אבותיהם לא היה מתיר היסוד דאינן אדוקין כיון דהא מיהא חזינן דפלחי ואמרי' מסתמא לע"ז מיכווני וגם מנהג אבותיהם לחוד לא יספיק אם הם אדוקים אבל בשניהם יחד מצינו לחלק בזמנים דבזמן דלא אדיקי כולי האי אסור יום אידם ובדלא אדיקי כלל גם יום אידם שרי כמש"ש הרא"ש ובאדיקי טובא הא חזינן דלאו משום מנהג אבות לחוד פלחי ולזה בארץ רוסיא דאדיקי טובא הגם שהם בחו"ל לא מצא הראב"ן להתיר להם וכמ"ש הב"ח ז"ל וא"כ בנד"ד דחזינן דאדוקין הם באותו האיש עיין להרב