יש מאין חלק א קו

משא"כ בארעא דלא רמי אפירי אלא על גוף הקרקע כשפרע לא נשאר יד למלך ודקדק כ"ז מדאשכחן בימי הש"ס דהוה עסקא והפרישו תו"מ אבל ר"ת ס"ל דשאני הא מקונה מגוי וכו' דהתם אחר שקנה מגוי אין סופה לחזור לו משא"כ בטסקא דבכל שנה ושנה חוזר חלילה ואם פרע בשנה הזאת וקנה הרי סופה לחזור למלך מכח טסקא דשנה הבאה וידו באמצע הוא. ומאי דהוה בימי הש"ס טסקא אין ראיה דהא נמי הוו קרקעות דלית עלייהו טסקא כמ"ש בב"מ דק"י ארעא דלית ליה כידנא וכ"כ התו' חולין ד"ו ד"ה והתיר משם ר"ת ע"ש ומינייהו הוו מפרשי תו"מ זהו הנראה לישב בדע"ק ומ"מ למדנו דס' ראב"ן דמשום מס לא הוי ביתו במחלוקת היא שנוייה ועוד אני אומר דאפשר גם ר"ת לא יודה לראב"ן בזה והוא במה שיש לחקור דאם איתא דר"ת ז"ל סומך בכל כחו על טעם זה מדוע לא נ"ט רק לקולת התו"מ בחו"ל ולא הפקיע בזה החיוב גם מא"י ואי משום דס"ל אין קנין דגוי בא"י להפקיע הנה מצאנו לר"ת בתו' דגטין דס"ב ע"א אהך דאמרינן אין עודרין עם הגוי בשביעית שכתב באחד מהטעמים דר' ינאי מכריז פוקו וזרעו ארנונא בשביעית משום דיש קנין לנכרי בארץ להפקיע משביעית ע"ש ומוכרח לישב זאת דשם לא כתב כן רק לר' ינאי אבל להלכה הוא פוסק כמ"ד בגטין דמ"ז אין קנין לנכרי להפקיע ולזה לא התיר בתו"מ בא"י זולת דלפמש"ל משם הכ"מ דהאידנא דחיוב תו"מ מדרבנן יש קנין לעכו"ם להפקיע נסתר תי' זה ובהכרח לומר דלר"ת ס"ל חיוב תו"מ בא"י האידנא הוא מדאורייתא דקדשה לשעתה ולעת"ל א"כ מה"ט נמי שייך איסור לתתא"ב הגם שיש חיוב המס. והשתא דאתית להכי אפשר דגם הראב"ן לא אמרה זולת משום דס"ל דאיסור לתתא"ב הוא מדרבנן כאותם הסוברים כן אבל לדידן שחוששין למ"ד שהוא מדאורייתא אין טעם זה מציל: ויותר מזה אני אומר דהאידנא נשתנה ענין הטסקא מזמן ראב"ן ז"ל ואשכחן בש"מ לב"ב כתב משם ר"י והנמק"י בפ"ח כ"כ משמו והבי"ד הסמ"ע בח"מ סי' רע"ח סק"ל שאם אין דרך המלך ליקח הבתים עד אחר ד' וה' שנים ואז משכירם לאחרים להשתלם הטסקא שלו דאם מת האב תוך אותם השנים הו"ל מוחזק ע"ש וה"ן הנה שאלתי ליודעי הנמוס ואמרו כי אמת שחק המלך לגבות המס מגוף הקרקע אך לא ימכור הבית עבור זה עד שיעברו שנים רבות שיהיה לערך הבית ואסברוה ניהלי דאין למלך רק חוב אבל גוף הקרקע לבעלים דאל"כ מדוע בעת שיצטרך המלך להרחיב שווקים וכיוצא משלם דמיה במושלם ככתוב בפנקס השררה אין זה כ"א שודאי הגוף הוא לבעלים והטסקא היא חוב ושעבודו מוטל על הקרקע ופוק חזי פד"ר אם אין הבכור נוטל פ"ש בזה"ז מכח טסקא או נוטל עיין למהרא"ש סי' קמ"ט והחב"י בסי' ק"א ועדוב"י סי' ס' ופני אהרן ח"מ סי' ל"ה ס"ל דהוי ראוי ונגדם הרב"ד אה"ע במפתחות סוה"ס והכנה"ג בבע"ח ח"מ ח"א סי' מ' וח"ב סי' ק"ג והדב"מ אה"ע סי' ח"י וחס"ל ח"מ סי' ח' וצרור הכסף דקכ"ז והלב מבין פ"ה מה' נחלות דרי"ד ע"ב וג' וחק"ל ז"ל אה"ע סי' מ"ה דק"ב ומעשה אברהם יו"ד סי' ל"ו כולהו סברי דנוטל פי שנים בזה"ז והאריכו להביא מעשה רב מקמאי דדייני הכי וחילקו בין טסקא דידן לטסקא דזמן התלמוד ע"ע שאכמ"ל וממילא לענייננו אין להקל בלתתא"ב מטעם ראב"ן וגם הרב צפ"ב בדקל"ו רמז למח' הנז' וכתב ועכשיו שנשתנה משפט המלכות ישתנה גם הדין באיסור לתתא"ב. והוא פלא על הרה"ג ישא איש ופנ"י שם שסמכו בכל כחם להתיר מטעם זה גם בא"י: ואשורה נא ואראה אי מהך טעמא דטסקא נפיק שריותא מצד אחר דמשום אונסא דמלכותא לפרוע המס יהיה מותר להשכיר למצוא ממה לפרוע וכן אם לא ישכיר להם יגיע לו הפסד או לא. וראיתי להצפ"ב דקל"ח והפנ"י