יש מאין חלק א קה

ע"ש ואפי' דבהא פליגי ר"ת ור"י דנהי דהך טסקא רמי על גוף הקרקע מ"מ מצי לסלק ליה גם בקרקע אחר ור"י סבר כמהרמ"ס דאין זה יד גוי באמצע ור"ת פליג אבל היכא דגוי אינו מסתלק אלא בבהמה שירצה הוא ובקרקע שירצה מודה ר"י לר"ת ובכה"ג מיירי בהמת ארנונא ובזה ניחא לע"ד מה שהק' עוד שם מדברי הרמב"ם פ"ד דבכורות המקבל צאן מן הגוי בממון קצוב וכו' אעפ"י שברשות ישראל הם והרי הם כקניינו הואיל ואם לא ימצא הגוי אצלו ממון יגבה מבהמות אלו וכו' פטורין מן הבכורה וכתב משם מהר"י קורקוס ז"ל דנראה מדבריו דאע"ג דעיקר השעבוד הוא על הדמים רק אם לא יפרע יגבה מבהמה עכ"ז פטור וזה יפיל גם חילוקו (הוא תי' עפ"י מ"ש התו' במציעא ד"ע ע"ב מאי שנא הך דצאן ברזל דפטורה מבהמת ארנונא דחייבת לל"ק דרבא בפ"ק דפסחים ותי' דהתם עיקר הבהמה דיש' אלא שמשועבדת למלך וכיון דמצי לסלוקיה בזוזי לא יצתה מרשות יש' אבל מקבל צאן עיקרה דגוי היא וכ"ז שיש לו כח דאי לא יהיב זוזי תפיס הבהמה הרי לא יצאה מרשות גוי ע"כ. ולא ידעתי איך למד משם דלא כתבו זה רק לל"ק דחייבת אבל לל"ב דפטורה וקי"ל כוותיה עיין ברמב"ם פ"ד דבכורות מוכרח דגם בעיקרה דיש' כיון שיש שעבוד לגוי פוטרה והדק"ל ועוד אפי' למטוניה במה נתפיס בזה לר"י דמיירי בקרקעות דעיקרן הן למלך עיין בתו' דב"ב דנ"ה בקו' הש"ס גבי הנהו זהרורי דזבון ארעא לטסקא זבינייהו זביני דא"כ בטלת ירושת בנו הבכור דהו"ל ראוי שכתבו לחלק בין ראוי דטסקא לראוי דשעבוד כתובה ומזונות דהתם ל"מ ראוי משום דצריך אדרכתא ושומא והכרזה משא"כ מס המלך ע"כ דנראה דהקרקע הוא של המלך ואינו כבע"ח וא"כ עוד היום קשה לר"י מהך דמקבל צאן) ולפמ"ש אין העיקר תלוי בהטלת שעבוד כלל רק בעת הסלוק אם הבחירה ביד היש' או ביד הגוי ובהך דמקבל צאן הנה דקדק רמב"ם וכתב ואם לא ימצא יגבה מבהמות אלו כלו' ואין הבחירה ביד יש' להגבותו זולתם ולזה יד גוי באמצע ודאי הוא זה. אבל בטסקא דמיירי ר"י בה י"ל שהבחירה ביד יש' היא לסלק באיזה קרקע שירצה: איברא דיש לערער בזה כיון דד"י דימה אותה טסקא לטסקא דב"ב ומדברי הראשונים ז"ל שם נראה דאינו גובה אלא מאותה קרקע עצמה ובלי המלכת בעלים כלל עיין להרמ"ה בפ' חזקת רמז רמ"ה גבי הנהו זהרורי דזבני לטסקא כתב אע"ג דלא תבעוה למארי' ארעא זבינייהו זביני והאריך שם בנ"ט וכתב דכי קא מזבני ארעא דמלכא מזבני וכו' ועיין עוד לו סי' רמ"ו כתב כן גם בש"מ דב"ב על דנ"ה כתב משם ר"י בעליות ומי שנתחייב עסקא אין בנו הבכור נוטל פ"ש לפי שהוא ראוי שכבר מופקע מבעליו ואין לו בו עוד כלום וכו' ע"ש א"כ גם טסקא דפליגי בה ר"ת ור"י נראה שאין כח לבעלים כלל בה אם לא סלקו בזוזי ואין להם שום בחירה כי הקרקע של מלך וא"כ מאי טעמא דר"י: לכן הנלע"ד בטעם מחלוקת ר"ת ור"י הוא במ"ש בב"ב שאם פרע המס ומת הו"ל הנכסי' מוחזק ואם לא פרע ומת הו"ל ראוי ונמצא השתא דקודם פרעון היא של המלך ממש כמ"ש הראשונים ז"ל רק אחר פרעון דידיה היא דהו"ל כקונה מהמלך והנה מצאנו להרמב"ם פ"ה מתרומות כתב ישראל שקנה שדה מן הגוי בסוריא עד שלא הביאה שליש וחזר ומכרה לגוי משהביאה שליש אם חזר יש' ולקחה מהגוי פעם שנית ה"ז חייבת בתו"מ וע"ש בכ"מ מקור הדברים. והשתא נמי בנד"ז שפיר תמצא לפעמים שהישראל פרע הטסקא עד שלא הביאה שליש והביאה שליש דהוי קנויה לו ונתחייבה בידו ולזה לא רצה ר"י לפטור מכח טסקא דלא דמייא לארנונא דבהמות דרמייא אוולדות וכל עוד שלא נולדו הרי הם של גוי וגם אם פרע על הנולדים עוד לו יד במה שיולד אח"כ