יש מאין חלק א קג

גוים לשכי' ושוייוה כמכר ממש א"כ גם בא"י לאו ביתך מיקרי וכן ראיתי לב' המאוה"ג ראש"ל בס' ישא איש יו"ד סי' ב' הוא וה' פני יצחק סמכו את ידיהם להתיר מתרי טעמי דהרא"ש הגם דנדון השאלה בא"י קאי והוא פלא איך לא הרגישו מאיסור חנייה בקרקע. וכן אני מוסיף להפליא כנז' כי הצפ"ב שם הק' על סה"ת דתי' על הירוש' שהתיר בחו"ל דמיירי בת"ח דגמר ומקני פירי דזה לא סליק לדידן דקי"ל לאו כקה"ג דאמאי לא מצא מנוח לתרץ גם לדידן דמיירי שהפקיר המשכיר כל זכותו בבית כל ימי השכירות או שגמר והקנה גם הגוף לגוי כל ימי השכי' וכמ"ש בא"ח גבי שכי' בהמתו לגוי בשבת וכתב שכ"מ לה' בנימין זאב סי' קס"ד כתב אופן הב' לתרץ בעד הירוש' ותי' על סה"ת דבהפקרא לא ניח"ל משום שהוא היתר מפוקפק ובקניית הגוף לא ניח"ל משום דהירוש' איירי בשכירות אבל אה"ן דלדינא סליק שפיר ע"כ ומזה למדו להקל באותו נדון כי ראש"ל ז"ל הביא דברי ה' בנימין זאב והתיר להשואל משום שהוא ת"ח והרב פנ"י הי"ו הביא דברי הצפ"ב וסיים ובכן אנו למדין בנ"ד דראובן זה ת"ח מצי למעבד אחד מב' אופנים דמהנו להשכיר ביתו בא"י כדין איסור שבת וז"פ ע"כ. והוא תימה דלראש"ל ק' חדא דהב"ז וסה"ת וצפ"ב לא התירו רק בחו"ל שאם יצאנו מאיסור לתתא"ב ליכא לא תחונם משא"כ בא"י ולהפנ"י הי"ו קשה תרתי הא והך דסמך בהפקר והרב צפ"ב עצמו כתב שהוא מפוקפק ועיין למהר"מ אלשקאר סי' מ"ב הביאו הכנה"ג א"ח סי' רמ"ו הגה"ט שאין לסמוך עליו רק במקום שנהגו ובעל נפש יחמיר ע"כ ותו מעיק' ק"ל איך נלמוד משבת ללתא דע"ז והלא כתבתי לעיל מהש"ס דאפי' למ"ד דשכי' קנייא בבהמתו בשבת עכ"ז בע"ז לא החמיר ובזה אזדא קו' הצפ"ב על סה"ת ע"ש ואין להאריך המורם מזה דהנך טעמי כולהו לעד"ן דל"ש להתיר בא"י: אבל הני טעמי דראב"ן דמשום מס דרמי עלייהו לא חשיב ביתך המיוחד וגם משום שאינן אדוקין וכו' שייכי גם בא"י דהא העיד הרב השואל בס' ישא איש דכותבין ע"ג הקושאן שאם לא יפרע המס יקח הקרקע המלך וכ"כ הצפ"ב שם. וגם אינן אדוקין וכו' גם טעם שכתבו הרבנים דמשום פסידא דממונא או משום שאין יאודים מצויים להשכיר שרי שייך בא"י נמי ויש להוכיח זה ממ"ש הצפ"ב משם הרמב"ן בס' מעשה צדיקים דקל"ז וז"ל ואם אפשר בעל נפש צריך לפרוש מהם ועוד בירוש' ר' סימון היו לו כרמים נטועים בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ"ל יבורו ואל ישכירם לגוי שאל לר' יאושוע ושרא ליה במקום שאין ישראל מצויים להשכיר וכתב הרב בכונת רמב"ן להוכיח דל"מ לר"י דאסור אלא גם ר' יאושוע לא התיר רק במקום שאין ישראל מצויים לפיכך בע"נ יפרוש ע"כ והר המלך פשיטא דבא"י הוה דהא סיים שם בירוש' כהדא בסורייא סורייא נשמעינה מן הדא ופי' הפ"מ כהדא בסורייא כלו' כיון שאין ישר' מצויים דינו כסורייא שמשכירין שדות וסורייא גופה אי ה' כר"מ או כרי"ו נשמעינה מן הדא ע"ש משמע דבא"י מיירי ואפי"ה התיר ר' יאושוע במקום שאין ישראל מצויים גם מדהרמב"ן מייתי ראיה משם לחו"ל ולא חילק דלא החמירו רק בא"י ש"מ דאם יש להתיר מכח זה אין חילוק: זולת דאיבעי לן לעיוני בהנך ג"כ אי קיימי לדינא או לא. והחילוק שבין קבע לעראי מלבד מת"ל דאפשר דהרא"ש גופיה שסמך עליו לא סמך רק בחו"ל דשם לא נצטוינו על שירוש ע"ז עוד בה אני אומר דדוקא לשיטתו דס"ל עיקר האיסור הוא מדרבנן סמך מלך אבל לדידן דהוכחנו מגדולי הפוס' דמדאורייתא הוי אפשר דלא יועיל. בפרט דהתו' עצמם דחאוהו והוי ס' מה"ת אבל חי' ראשון דראב"ן דמשום המס אין זה ביתו המיוחד נראה דמהר"מ גאלאנטי ז"ל סי' ז"ן קאי בשיטתיה כי נשאל על הקרקעות שמנהר קסמיי"א ואילך מה יעשו בשביעית והעלה שהם חייבים