יריעות שלמה יורה דעה חלק א צט

ובזה מובן ג"כ דברי רי"ף בפ' הכותב שהביא ראי' דבשטרי הלואת מודה שמואל דלא אמרינן שודא מגמ' דב"ב דמתרץ התם ליכא למיקם עלה דמילתא ולא מתרץ התם אית לי' דררא ממונא דבשטרי הלואת הוי דררא ממונא ותמה עליו הר"ן כאן מאי ראי' היא זו מש"ה מתרץ התם ליכא למיקם עלה דמילתא דזה ניחא ג"כ בשטרי קנין אבל דררא דממונא אינו ניחא רק בהלואת ורב ושמואל מיירי אף בשטרי קנין ולכאורה קושי' עצומה על הריף ועפ"ז מבוארת כוונתו היטב דהנה הרמב"ן בב"ב הקשה מאי מתרץ התם ליכא למיקם עלה דהא שפיר איכא למיקם עלה ע"י עידי מסירה שיאמרו איזה נמסר קודם ותירץ דע"מ לא דייקי בשעות מסתמא ע"ש אך אכתי קי דהא איכא למיקם עלה דמילתא שיתברר הדבר שאינו נמסר כלל באפי ע"מ (וכן כתב הר"ן בסוף גיטין דיכול להתברר שאינו נמסר כלל באפי ע"מ ע"ש) אך י"ל מסירת בע"ד כמ"ע כנ"ל אך זה ניחא אי איירי בשטרי קנין לחוד אבל איירי אף בשטרי קנין הלואת דבזה אמרינן ג"כ שודא אע"ג דיכול להיות שאינו נמסר כלל באפי עידי מסירה אפ"ה דלמא נמסר בע"מ ואמרינן שודא א"כ שפיר ק' הא איכא למיקם עלה דמילת' שיתברר הדבר שאינו נמסר כלל באפי ע"מ ויהי' דין סתר וצריכין לפסוק שיחלוקו רק צ"ל בשטרי הלואת מש"ה לא אמרינן כל דאלים גבר כיון דאיכא דררא דממונא והיינו כוונת הריף מדלא מתרץ לעיל אית לי' דררא דממונא רק איכא למיקם עלה ע"כ לא מיירי בשטרי הלואת דאי מיירי בשטרי הלואת צריך לתרוצי אף לעיל אית לי' דררא דממונא ודו"ק: אולם לשיטת הרמב"ם הנ"ל דפסק כל היכא דדין יחלוקו בשני שטרות אם קדם וגבה מה שגבה גבה מתורץ קושי' הריף הנ"ל בשטרי הלואת איכא למיקם עלה דמילתא דלמא יתברר הדבר שאינו נמסר באפי ע"מ וא"כ יסתר הדין ונימא שיחלוקו דהא זכין כאחד ולפי דעת הרמב"ם ניחא דהא כל טעמא דאיכא למיקם ויבוש הב"ד שצריך לסתור דינם כדפירש רש"י שם אך בגוונא דהכא לא צריך לסתור דינם אף אם יתברר הדבר שאינו נמסר באפי ע"מ דנהי דלכתחלה הדין יחלוקו אבל הכא כבר קדם וגבה מה שגבה גבה ומכאן הוכיח הרמב"ם דינו ומיושב השגת הראב"ד שהשיג עליו מהיכן הוציא דין זה ועיין בפ"ק מהל' מלוה ולוה ודו"ק: ויותר נכון י"ל דברי ריף הנ"ל עפ"י הנ"ל דבאמת קושי' הרמב"ן הנ"ל דיכול למיקם עלה דמילתא ע"י ע"מ י"ל עפ"י הנ"ל דמיירי שידעינן שאינו נמסר כלל באפי ע"מ רק מסירת בע"ד כמ"ע אך אי מיירי בשטרי הלואת ג"כ ע"כ מיירי שנמסר באפי ע"מ וא"כ שפיר איכא למיקם אם יבואו ע"מ לפנינו ומסתמא ידעו אימתי נמסר קודם וע"כ טעמא משום דררא דממונא ושפיר כתב הריף מדלא תירץ דהכא אית לי' דררא דממונא ודו"ק: תורת חיים הקשה בב"ב למה לא מקשה הגמ' מיד ממתניתין המחליף פרה קודם שהקשה מן מימר' דרב ושמואל וי"ל דהנה ק' לי על תוס' שכתבו דאין להביא ראי' מכאן דהלכה כסומכוס דמסומכוס נשמיע לרבנן וק' הא אינו נשמע לפי מה שכ' תוס' בפ' השואל דף ק' דעיקר טעמא דסומכוס דחשיב כשניהם מוחזקין כיוון דאיכא דררא דממונא וא"כ שפיר לסומכם לא אמרינן כל דאלים גבר כיון דשניהם מוחזקין כמו שמחלק תוס' משום אוחזין וגבי שליש. ואפשר יש להעמיד זאת כתירץ הגמ' ה"מ היכא דאית לי' דררא דממונא וחשיב כשניהם מוחזקין: ומיושב בזה דברי תוס' בריש מס' ב"מ שכתבו בסוף הדיבר ולסומכס היכא דאית לי' דררא דממונא יחלוקו ולכאורה תמוה מה זה שכתבו ולסומכס הא אף לרבנן היכא דליכא חזקת מ"ק או חזקת ממון או חזקת ממון יחלוקו כמו שכתב תוס' כאן וצע"ג: ועפ"ז ניחא דדוקא לסומכס יחלוקו משום דחשוב לדידי' כאלו שניהם מוחזקין אבל לרבנן היכא דליכא חזקת מ"ק אמרינן כל דאלים גבר ודו"ק: ועפ"ז י"ל ג"כ קושי' ת"ח הנ"ל דהנה עפ"י סברת תוס' דשניהם מוחזקין אמרינן יחלוקו משום דחשיב כאלו ידעינן ששניהם הם וא"כ לפי סברה זו י"ל דלא אמרינן ג"כ שודא בשניהם מוחזקין וכבר כתבתי לעיל סברה זו ונכון מעצמו וא"כ בל"ז ידע המקשין דאיכא לחלוקי בין דררא דממונא דחשיב כאלו שניהם מוחזקין מש"ה לא אמרינן כל דאלים גבר אבל השתא דקאמר שמואל שודא ומשמע התם אף בהלואת כשיטת רבינו חננאל ובהלואת מקרי דררא דממונא וחשוב כאלו שניהם מוחזקין ואפ"ה אמרינן שודא והלכה כסומכס וע"כ טעמא דסומכס אינו מטעם דחשוב כשניהם מוחזקין ושפיר פריך הגמ' ודו"ק: אבל עיקר י"ל דמכאן הוכיח הרמב"ם דינו והוב' בח"מ סי' רכ"ג דבשמא ושמא אף לרבנן יחלוקו אף היכא דאיכא חזקת מ"ק ומתניתין דמחליף פרה בחמור אתו ככ"ע וא"כ שפיר מקשה הגמ' ול"ל דהתם חשיב כאלו שניהם מוחזקין דלמא אתי כלל כולו כסומכס וזה נראה פשוט ונכון: ועוד ראי' להרמב"ם מן חכמים אמרו יחלוקו בגיטין והתם אית לי' חזקת מ"ק רק חזקת ממון ל"ל כיון דמונח ביד שליש אפ"ה אמרו רבנן יחלוקו ומכאן הוכיח הרמב"ם דינו בשמא ושמא אמרינן יחלוקו ולפי הנ"ל יותר נכון דבל"ז י"ל דאתי' כסומכס דסבר יחלוקו אבל לפי הנ"ל ליתא א"כ אמאי אמרו מה שירצה שליש יעשה דהיינו שודא דהא טעמא דסומכס דחשוב כאלו שניהם מוחזקין וא"כ שודא ג"כ ליכא למימר כנ"ל ודו"ק: ועיין במ"ל בפט"ו מה' טוען הלכה ט' מביא שם נסתפקתי באם מונח ביד שליש מטלטלין אם אמרינן יחלוקו ואו"ת בקת"כ סי' קצ"ה כ' דתלי' בשיטת הרמב"ם הנ"ל ע"ש ואין מביאין ראי' מן חכמים אמרו יחלוקו ועיין שם בגיטין בתוס', באמת עפ"י סברה הנ"ל י"ל קושי' התוס' על רבינו חננאל דפסק אף בשטרי הלואת אמרינן יחלוקו ממתניתין דמתניתין אתי' כסומכוס דחשיב כאלו שניהם מוחזקין בדרא דממונא והלואת מקרי דררא דממונא ודו"ק: עוד חילוקא דרבנן בסוגי' הנ"ל ראשון לציון י"ל קושי' מהרש"א למה מקשה תוס' בתחלה מן מתניתין דהי' יוצאת בשעה אחד ובדיבר שלאח"ז מקשה תוס' מן מתניתין דלעיל שהי' נשוי ג' נשים וי"ל דלכאורה י"ל בפשוט מש"ה מקשה תוס' מן מתניתין דהי' יוצאין בשעה אחד ולא ממתניתין דלעיל דהא כל טעמא דאמרינן שודא עדיף דאם אמרינן יחלוקו מעוות הדין בבירר כיון דנמסר זאח"ז אבל אי אמרינן ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה בודאי ליכ' עיוות הדין דהא בדיעבד אם גבה גבה וכמ"ש הר"ן בפ' הכותב מהאי טעמא לב"ח יהבינן לאשה לא יהבינן מטעם שאשה רוצה להנשא כיון דבלא"ה שני ב"ח מכל הקודם וגבה גבה ע"ש וה"נ הכא וי"ל שמואל לשיטתי' דס' לעיל דב"נ ורבנן פליגי אם ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה וא"כ י"ל מתניתין דלעיל אתי' כבן ננס אבל הכא במתניתן זו קתני בפירוש פלוגתא דב"נ ורבנן ואפ"ה סתם בסיפ' יחלוקו וע"כ אפי' לרבנן ושפיר מקשה תוס' ודו"ק: