יריעות שלמה יורה דעה חלק א צח

לשמואל לשיטתי' דאליבא דר"מ לא אמרינן שודא היכא דחלוקה יכולה להיות אמת דהא שמואל ס' דב"נ ורבנן פליגי אם ב"ח מאוחר שקו"ג מה שגבה גבה וא"כ ליכא למימר משום נעילת דלת וחלוקין בהלואות דהא ליכא נעילת דלת וע"כ מטעם דליכא עיוות הדין למ"ד משג"ג ומש"ה אמרינן יחלוקו וא"כ ממילא היכא דחלוקה יכולה להיות אמת ג"כ אמרינן יחלוקו אבל אנן בדידן דפסקינן דב"נ ורבנן פליגי בשמא תכסוף וא"כ י"ל אף אם חלוקה יכולה להיות אמת ג"כ אמרינן שודא ודוק היטב: והנה הראב"ד העלה דכוונת הריף דפסק בגיטין כר"א אבל בשטרות כר"מ עח"כ היינו דוקא בשטרי הלואות או בשטרי מקח שיש בו אחריות דעיקר דטרף מלקוחות משום קלא מש"ה בעי דוקא עח"כ אבל עידי מסירה הוי עדות בע"פ ולית לי' קלא אע"ג דר"א גופי' ס' דגובה מנכסי' משועבדים ע"י עידי מסירה כדקתני במתניתין בפירוש אבל אנן פסקינן בזה כר"מ דלית לי' קלא אבל בשטרי קנין כגון מתה או מקח שאין בו אחריות הוי כמו גיטין לכל דברי' דקני' בעדי מסירה ולפי דבריו שפיר פסק בכאן שודא כיון דהכא מיירי בשטר קנין אך ס' הזכות להרמב"ן הקשה קושי' עצומה על שיטה הנ"ל א"כ מאי מקשה הגמ' וסבר רב כר"א והאמר הלכה וכו' מכלל דבשטרות לא דלמא הא דקאמר רב בשטרות לא ג"כ היינו שטרי הלוואת אבל הכא מיירי בשטרי קנין ועוד הקשה לפי אמת דסבר רב יחלוקו משום דסבר כר"מ עח"כ והכא מיירי בשטרי קנין ואפ"ה סבר כר"מ חזינן דרב פסק אפי' בשטרי קנין א"כ מנ"ל לאפושי פלוגתא ועיין בס' מהר"ם ברבי מה שתירץ שם דבריו אינו מובני' כי כל יסודו נבנה על זה דסבר תוס' ור"ן דבשטרי שיעבד אינו מתחיל לכ"ע עד סוף היום תלי' בפלוגתא לוה ולוה לקמא משתעבד אוי חלוקו דלמ"ד דלקמא משתעבד הכא ג"כ לקמא משתעבד אע"ג דשיעבד אינו מתחיל עד סוף היום וא"כ ע"כ הא דקתני במתניתין יחלוקו אתי' כר"מ עח"כ והלכה כר"מ בשטרי הלואת וא"כ חזינן דשמואל ס' בעצמו הלכה כר"מ בשטרי הלואת כת"ד ואינן מובני' לפי סברתו דתלי' אם לקמ' משתעבד א"כ אף לר"מ דסבר עח"כ ג"כ לקמא משתעבד כמו לר"א כיון דבשטרי שיעבד לכ"ע מודי' דאינו מתחיל עד סוף הים אין חילק בין ר"מ ובין ר"א כל טעמ' דהלכה כר"מ בשטרי הלואת משום קלא כנ"ל ובאותו יום אף לר"א לית לי' קלא כדכתב הר"ן ולכן דבריו אינו מובני' וע"ז נבנה כל חלוקו ואם רעוע היסוד נפל הבנין: ול"נ לתרץ בדרך נכון בהקדים עוד דברי תוס' בב"ב דכתבו דקושי' הגמ' כל דאלים גבר קאי אף לרב דסבר יחלוקו וקאי הגמ' ללישנא דרב סבר כר"א עמ"כ וחלוקה עדיף וכתבו תוס' ואותו לשון הוא עיקר כדמוכח מברייתא ולכאורה תמוה נהי דמוכח מברייתא דאף לר"א אמרינן חלוקה עדיף מדקתני שני שטרות יוצאין בי"א חולקין עכ"פ רב דע"כ סבר כר"מ כדאמר הגמ' וא"כ מנ"ל עדיין לאקשוי' אליבא דרב וכבר תמה עליהם ס' מהר"ם ברבי הנ"ל ונ"ל הכל חדא בחברתה דהנה תוס' והריף הקשו על שמואל ממתניתין דקתני חולקות בשוה ולכאורה י"ל לפי מה דכתב הר"ן בסוף גיטין להקשות בשם הרז"ה הלוי לשיטות הריף וסייעתו דאף לר"א דסבר עמ"כ אפ"ה ע"ח ג"כ כרתי והיינו דקאמר ר"א שאין עדים חותמין אלא מפני תיקון העולם א"כ אמאי קאמר שמואל שודא דלמא לא מסר כלל באפי עידי מסירה ותירץ בשם הרמב"ן וז"ל וכי תימא כיון דלא צריך לעידי מסירה במקום שיש ע"ח דלמא בלא ע"מ מסר י"ל לענין ע"מ דיני ממונות מסירת בע"ד כמאה עדים דמי ועוד דהיינו שודא דאמרינן הכי הוי לפי שרצה לזכות את הראשון ואת שני הטעה עכ"ל והנה סברתו הראשון דמסירת בע"ד כמאה עדים כבר כתבו תוס' ג"כ בריש גיטין ד"ה דקימ"ל הלכתא בגיטין וכו' ע"ש אולם זאת נראה ברור דאף דמסירת בע"ד כמאה עדים היינו בשטרי קנין אבל לטרף מלקוחות בודאי אינו מסירת בע"ד כמאה דהא עיקר משום קלא ובזה לית לי' קלא והוא גמ' מפורשת ג"כ בסוף מס' ב"ב אם כתב בכתב ידו ומקוים בב"ד אפ"ה אינו גובה ממשעבדי אף לר"א כיון דלא מסר באפי ע"מ ע"ש. ותירץ שני דאמרינן דבודאי מסר בפני ע"מ כיון שרצה לזכות הראשון ואת שני הטעה ג"כ שייך דוקא בשטרי קנין אבל בהלואות מה"ת נימא דהטעה הלא יכול לשעבד לשניהם א"כ מיושב קושי' תוס' הנ"ל היטב בשטרי הלואת שפיר מודה שמואל דאמרינן יחלוקו דהא חלוקה יכולה להיות אמת דאמרינן דלמא לא מסר באפי ע"מ ובזה לא שייך מסירת בע"ד כמאה עדים לטרף מלקוחות (ולגבות מב"ח ליכא דין קדימה כדכתב הר"ן דמלוה ע"פ אין לו דין קדימה] ומצד עדי חתימה תרווייהו זכין בסוף היום ושפיר אמרינן יחלוק ודו"ק: ולפ"ז מתורץ קושי' ס' זכות הנ"ל דמהר"ם שיף הקשה לפי סברת תוס' דמסירה לא יוכל להיות בב"א וכן כתב הר"ן דמסירה לא יוכל להיות בב"א וכן כתב הר"ן דמסירה לא שכיח באפי תרווייהו בב"א א"כ האיך קאמר הגמ' דכ"ע כר"ע ומ"ס חלוקה עדיף הא אינו חלוקה יכולה להיות אמת ומה"ת חלוקה עדיף אולם לפי הנ"ל י"ל דהכי מתרץ התרצין דכ"ע כר"א ומ"ס חלוקה עדיף ומיירי בשטרי הלואות א"כ שפיר יכול להיות אמת דלמא לא מסר באפי ע"מ ובזה לא שייך מסירת בע"ד כמ"ע כנ"ל וא"כ שפיר הקשה המקשין ומי סבר כר"א גבי שטר הלואות (דהא ע"כ איירי בשטרי הלואת דאי בשטרי קנין מסירת בע"ד כמ"ע כנ"ל) מכלל דבשטרות לא עכ"פ בשטרי הלואת אך זה ניחא לפי ס"ד דאכתי לא ידע מברייתא וכאן אמרו מה שירצה שליש יעשה אבל לבתר דידע לפי מסקנא דמבי' ברייתא וחכמי' אמרו יחלוקו וכאן אמרו וכו' חזינן דהא התם הוי ספיקא דדינ' אם תן כזכי או לא שמבואר התם ואפ"ה אמרו יחלוקו אע"ג דאינו חלוקה יכולה להיות אמת בספיקא דדינא א"כ י"ל שפיר דרב ושמואל פליגי אליבא דר"א ומ"ס חלוקה עדיף ובשטרי קנין דרב סבר כר"א בשטרי קנין ואע"ג דאינו חלוקה יכולה להיות אמת דהא מסירת בע"ד כמ"ע אפ"ה ס' חלוקה עדיף כחכמים דברייתא וא"כ שפיר כתבו תוס' ואותו לשון הוא עיקר כדמוכח מברייתא דלפי אמת דתנאי היא שפיר פליגי אליבא דר"א ואדרבה סייעתא לשיטת הראב"ד מגמ' דב"ב דמקשה הגמ' מרב ודו"ק: ועוד י"ל דברי תוס' הנ"ל דלכאורה קשה מאי מקשה הגמ' מי סבר רב כר"א דלמא פליגי במקום שאין כותבין שטר והוי שטרא רק לראי' בעלמא ועיקר קנין בכסף וא"כ אפי' לר"מ ג"כ נימא שודא ואפ"ה סבר רב חלוקה עדיף וצ"ע: רק עפ"י הנ"ל דא"כ אינו חלוקה יכולה להיות אמת ומ"ט סבר חלוקה עדיף בשלמא במקום שכותבין שטר שפיר י"ל חלוקה עדיף אף לר"א מטעם דלמא לא מסר כלל באפי ע"מ (ובשטרי קנין ג"כ לא אמרינן מסירת בע"ד כמ"ע כשיטת הר"ן בסוף גיטין דמחולק על הרמב"ם הנ"ל) אבל במקום שקונין בכסף בודאי אינו חלוקה יכולה להיות אמת דהא בודאי לא נטל כסף בב"א מהם אבל לפי אמת דחזינן דחכמי' סברו חלוקה עדיף אף באינו חלוקה יכולה להיות אמת כמו בספיקא דדינ' שפיר י"ל דרב ושמואל פליגי בשטרי קנין ובמקום שאין כתבין שטר כדכתב תוס' ושפיר פירש תוס' אותו לשון הוא עיקר ודו"ק: