יריעות שלמה יורה דעה חלק א צז

ליכא שלא כדין דהא בלא"ה אם מקדים לגבות אף אם יהי' ידעי' שהוא ב"ח מאוחר ושפיר דנין יחלוקו אבל ממתניתן זו שפיר מקשה תוס' דבמתניתין זו קתני פלוגתא דר"נ ורבנן ברישא ובסיפא קתני הי' יוצאין בשעה א' כולן חולקות בשוה משמע דבזה מודה ת"ק ות"ק ס' מה שגבה לא גבה ושפיר מקשה תוס' נימא שודא ודו"ק היטב ובזה ממילא נכון ומתורץ קושי' פ"י והפלאה שהקשו האיך מתרץ תוס' דבשטר שיעבד לכ"ע אינו גובה אלא מזמן שמוכח מתוכו דהא הכא בכתובה גבי' בתנאי ב"ד ממשועבדי' ושפיר נימא שודא מי נשאה תחלה והפלאה כתב דעל מתניתן זו דיוצאין בשעה א' י"ל דמיירי בתוס' כתובה אבל מתניתין דלעיל דקתני בפירוש כתובה של זו מנה ושל זו מאתי' משמע בפירוש דלא נחית לתוס' כתובה ע"ש ועפ"ז ניחא ממתניתין דלעיל לק"מ לשמואל לשיטתי' די"ל דמתניתין אתי כבן ננס דב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה וליכא עיוות הדין ולפ"ז מתורץ ג"כ הרי"ף שהתחלנו דבאמת קושי' פ"י והפלאה הנ"ל (וכן מקשה או"ת בסי' ק"ד) לק"מ לפי מה דאיתא לעיל דף מ"ג ע"ב ר' אסי אמר אחד זה ואחד זה גובה מן נשואין דאף מנה מאתי' גובה מן נשואין ולא מן אירוסין ופי' רש"י שם וז"ל דהיא גופא מחלה לשיעובדא קמא ונתרצה בזמן הכתוב בה בכל הכתוב בה בין עיקר ובין תוספ' ע"ש וא"כ ה"נ מחלה לשיעובד' ואינו טורף ממשעבדי רק מזמן הכתוב ומוכח מתוכו ואינו גבתה מכח תנאי ב"ד רק מזמן הכתוב וזה ברור ונכון מאוד ולפ"ז מתורץ דהגמ' דהכא קאי לר"ה לעיל דף הנ"ל דס' מנה מאתי' מן אירוסין ולא אמרינן דמחלה לשיעבוד' קמא וא"כ ק' קושי' פ"י והפלאה על מתניתין דלעיל נימא שודא מי נשא תחלה כיון דגבתה מכח תנאי ב"ד וגם ליכא למימר דאתי' כר"מ עכ"ח ושתיהם נחתמין בב"א דהא לא תלי' בחתימה רק מכח תנאי ב"ד וע"כ צ"ל כתירוצי הנ"ל דאתי' כמ"ד ב"ח מאוחר מה שגבה גבה וליכא עיוות הדין וא"כ מוכח דלא אמרינן שודא היכא דליכא עיוות הדין וחלוקה יכולה להיות אמת וא"כ לר"מ דס' עח"כ וי"ל דשתיהם נחתמין בב"א כדכתב ר"ת (וריף י"ל דס' כשיטת ר"ת) ואע"ג דשכיח יותר שנחתם בזאח"ז אבל עכ"פ יכולה להיות אמת ומש"ה יחלוקו כמו במתניתין דלעיל אבל לדידן דפסקינן כר' אסי אחד זה ואחד זה מן נשואין דמחלה לשעבודה ואינו טורפת רק מזמן הכתוב שפיר י"ל אף דחלוקה יכולה להיות אמת אמרינן שודא ולא אמרינן שודא מטעם עיוות הדין (וכן כתב מהר"ם שיף בפירוש דלשיטת רבי ורש"י אף אם חלוקה יכולה להיות אמת דהיינו די"ל דנמסרו בב"א אפ"ה אמרינן שודא) ושפיר י"ל אף לר"מ דס' עח"כ וי"ל דנחתמין בב"א אפ"ה אמרינן שודא מטעם דלמא נחתמו בדאח"ז ומתניתין דלעיל לק"מ דבשטרי שיעבד לכ"ע אינו טורפת אלא מזמן שמוכח מתוכו וכסברת הר"ן דליכא קלא רק מזמן שמוכח מתוכו ודו"ק: אולם בלא"ה ג"כ י"ל קושי' פ"י והפלאה הנ"ל בין על מתניתין דלעיל ובין על משנה זו די"ל דמיירי בדאי קני שקנה נכסיו מאחר כל נשואין ד' נשים רק הוא סבר לוה ולוה וקנה לקמא משתעבד אבל עכ"פ אינו טורף מדאיקני רק מזמן הכתוב בו דמכח תנאי ב"ד בודאי אינו טורפות מדאיקני כמובן וכיון דאינו טרפת מדאיקני מכח שטר שפיר בעי מוכח מתוכו וזה נכון רק זה ניחא למ"ד לקמא משתעבד אבל לדידן דפסקינן יחלוקו א"כ דמתניתין דיוצאין בשעה א' מיירי בשקנה אח"כ דא"כ מאי ארי' שיוצאין בשעה א' אפילו אחת קודמת לחברתה ג"כ יחלוקו אך לדידן בלא"ה ניחא דפסקינן כר' אסי דמחלה לשעבוד' קמא ואינו טרפות רק מזמן הכתוב כנ"ל ודו"ק: ובפשוט ויותר נכון י"ל דברי ריף הנ"ל עפ"י דברים הנ"ל בהקדים לבאר ביותר נכון דברי תוס' דמעיקר' נקטו מתניתן דיוצאין בשעה אחת ובשיטת ר"ת נקטו מתניתין דקודמת הי' כתובה של זו מנה דבאמת מה שכתבו כיון דשניהם אמת אמרינן יחלוקו היינו כוונתם כמו שכתב מהרש"א כיון דשניהם אמת שייך שלא תנעול דלת וסמכו על סוף דבריהם ודברי מהרש"א הנ"ל נעלמו מעיני הבדולח בעל קצהח"ש בסי' ק"ד שכתב לתרץ דברי רמ"א שפסק בסי' רנ"ג באם אמר שחייב לטובי' ולא ידעינן איזו טובי' לא אמרינן שודא דליכא אומדנא דזה שייך דוקא במתנה והקשה ש"ך לשיטת ר"ת דשודא לאיזה שירצה הדיין ולא משום אומדנא ק' נימא שודא ותירץ קצהח"ש בממ"נ לשיטת ר"ת בקיצר לא אמרינן בב"ח שודא מטעם נעילת דלת וכופל הדברים ג"כ בסי' רנ"ג ולפי דברי מהרש"א הנ"ל ליתא דבזה לא אמרינן נעילת דלת כיון דאינו שניהם אמת והא אינו חייב רק לטובי' אחד רק לא ידעינן מי הוא וכי אמרינן מספק נעילת דלת ולפי דעתי מתורץ הרמ"א בפשוט וקושי' הר"ן מתוספתא ג"כ מתורץ אף לפי שיטת ר"ת כיון דמיירי במנה מלוה או פקדון כדכתב הר"ן ובפקדון שאמר שחייב לטובי' מנה מלוה או פקדון ותוס' כתב גבי ארבא דאם מונח ביד שליש כמו בשניהם שהפקידו כיון שתופס בחזקת שניהם חשוב כאלו שניהם מוחזקין ומש"ה לא אמרינן כל דאלים גבר כיון דשניהם מוחזקין חשוב כאלו הניחו שיגזל אחד מחבירו ע"ש וא"כ י"ל מהאי טעמא לא אמרינן שודא בשניהם מוחזקין כיון דחשוב בודאי כאלו הם של שניהם וא"כ גבי חייב לטובי' בפקדון או במלוה כיון דתופס משל שניהם חשוב כאלו שניהם מוחזקין ואמרינן יחלוקו ואל תשיב דהתם ידעינן שהפקידו שניהם עכ"פ כל אחד מנה זה ליתא דהא אינו אנו דנין רק על מנה שלישית דהא נותן לזה מנה רק נידן על השאר וזה בודאי אחד משניהם הפקידו אפ"ה חשוב כאלו שניהם מוחזקים כיון דתופס בחזקת שניהם כדכתב תוס' בריש מס' ב"מ ע"ש ה"נ כיון דלוה או נפקד תופס משל שני טובי' חשוב כאלו שניהם מוחזקין ולא אמרינן שודא וזה ברור ונכון לדעתי דמתורץ עכ"פ לשיטת ר"ת קושי' ר"ן מתוספתא ודו"ק (ועיין בנמ"י בריש ב"מ כתב בפירוש דכל שהוא מונח ביד שליש לא אמרינן כל דאלים גבר דחשוב כאלו תפסי): נחזור לענינינו הנ"ל לבאר דברי תוס' דבאמת י"ל דרבי ג"כ סבר סברת ר"ת די"ל משום נעילת דלת אמרינן יחלוקו אך אפ"ה שפיר מקשין דתוס' לעיל דר"פ מי שהי' נשוי כתבו מש"ה ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה משום נעילת דלת חזינן אם קדם וגבה מה שגבה ליכא נעילת דלת כיון דיכול להקדים א"כ שפיר. מקשה תוס' ממשנה זו הי' יוצאין בשעה אחת דבבא זו משמע אף ב"נ מודה מדלא פליג בסיפא רק ברישא ולב"נ ליכא נעילת דלת אף אם יעשה שודא דהא יכול להקדים ולגבות מה שגבה גבה וכי יעשה שני תקנות, משום נעילת דלת אחד שאם יהי' בודאי מאוחר שגבה גבה וגם אם יהי' ספק מאוחר שיחלוקו ויניחו על דיון שיעשה שודא ומשום נעילת דלת כבר תקנו שגבה גבה רק לר"ת לשיטתי' תירצו כנכון בממ"נ לבן ננס ליכא עיוות הדין אם נעשו יחלוקו וכל טעמא דשודא משום עיוות הדין ובזה ליכא עיוות הדין כנ"ל כיון דבלא"ה קדם וגבה גבה כמו שכתבנו לעיל אבל לשיטת רבי ורש"י כתב מהר"ם שיף דסבר אף אם חלוקה יכולה להיות אמת אפ"ה אמרינן שודא שפיר מקשה תוס' ממשנה זו וא"ל משום נעילת דלת דהא ליכא נעילת דלת כיון דיכול להקדים ומבואר דברי תוס' היטב ודו"ק: ולפ"ז מתורץ הריף הנ"ל דהגמ' דהכא שפיר מוכיח