יריעות שלמה יורה דעה חלק א צה

אלמנה מן ארוסין אינו מוכרת שלא בב"ד כיון דאין לה מזונות ופירש הר"ן ותוס' דאם יש לה מזונות מוכרת אפי' לכתובה שלא בב"ד וא"כ י"ל דאי רק קתני הכא ה"א דאיירי באלמנה מן אירוסין דאינו מוכרת שלא בב"ד וא"כ לאו בחזקתה קיימי ומש"ה צריך שבועה אבל באלמנה מן נשואין דמוכרת שלא בב"ד ובחזקתה קיימי וא"כ הוי כמו להחזיק ולא צריכה שבועה קמ"ל ודו"ק: ובסברה זו י"ל קושי' תוס' דף בפרק הכותב למה אמר אי לית לי' אלא ארע' לב"ח יהבינן דהא ר' בנימין ושארי תנאים משמע דאם כתובת אשה וב"ח שוין והניח מטלטלין יתנו לכ"א משום חינא ואף מ"ד דסבר לעיל לכושל שבהן היינו כיון דמאוחר הוא אבל בשוין יהבינן לכ"א וי"ל דבודאי כתובות אשה עדיף נהי דב"ח איכא נעילת דלת מ"מ גבי כתובה איכא בחזקת אלמנה קיימי ובחזקתה קיימין ועל יתומים להביא ראי' מש"ה עדיף כ"א אבל מ"ד זה סבר כר"ש לקמן דסבר דלא מוכרת שלא בב"ד כלל בכתובה רק למזונות וכשיטת רמ"ה לקמן וא"כ אינו בחזקתה ומש"ה סבר ב"ח עדיף כיון דאיכא נ"ד ודו"ק: ויותר עדיף לפי שיטת יש מי שאומר שהובא במחבר בסי' ק"ג סעיף ו' דאם עבר זמן פרעון ב"ח ג"כ גובה ומוכרת שלא בב"ד ע"ש ודין שומא מיירי בלא עבר זמן פרעון וא"כ נכסי גבי ב"ח קיימי כמו כתובות אשה ומש"ה יהבינן לב"ח דמיירי בעבר זמן פרעון ודו"ק: אבל קשה לפ"ז א"כ לא יהי' חייב שבועה בשטר בעבר זמן פרעון או במלוה ע"פ לא יהי' נאמן לומר פרעתי כקושי' תוס' גבי כתובה: י"ל קושי' תוס' שמקשין מהאי דשומשמי במס' יבמות יהי' נאמן במיגו דלקוח וי"ל בדבר חדש דהנה הר"ן הקשה לפי מה שפסקו הגאונים דמלוה על משכון היכא דנאמן במיגו דלקוח צריכה שבועה וא"כ אמאי אמרינן הנותן טליתו לאומן כ"ז שטלית ביד האומן אינו צריכה שבועה כן הקשה הר"ן בשבועות וי"ל דהגאונים לא תקנו רק היכא דלית לי' מיגו דהחזרת כגון שראו עתה בידו רק מיגו דלקוח יש לו והנה הר"ן כתב גבי מעשה דמלוג' דשטרי מש"ה אם אמרינן אין אותיות נקנית במסירה אינו נאמן לקוח היא בידי כיון דבמסירה לחוד א"ק רק צריכה כתובה וא"כ אינו מוכיח המסירה דלקוח הוא בידו ע"ש ולפ"ז לרי"ו דסבר ד"ת מעות קונות וליכא קנין כלל רק מעות ולא משיכה ורשותו וא"כ א"נ מדאורייתא בכל מטלטלין לקוח הוא בידי כיון דמה שתחת ידו אינו ראי' שלקוח היא בידו רק צריכה מעות וממש דמי לאותיות (וכבר בארתי במ"א דחצר ג"כ אינו קונה ומדאו' לרי"ו) וא"כ מדאו' אין לו מיגו רק מדרבנן דתקנו משיכה קונה יש לו מיגו וכיון דמדרבנן קונה הם אמרו והם אמרו דצריך שבועה בנק"ח כיון דהא נוטל כדכתב הר"ן שם אבל שם בטלית ביד אומן נאמן מדאו' במיגו דהחזרת ע"ש ודו"ק ומתנה לא יוכל לומר דזה ל"ש כדכתב תוס' כאן ד"ה חדא דלא אמיד ע"ש: ועפ"ז י"ל קושי' הנ"ל דגבי מעשה דשומשמי מיירי שהוא חשוד על שבועה וש"ך כתב בסי' פ"ב מש"ה פסק הטור גבי כתובה דאם הוא חשודה מפסידה כיון דכתובה דרונן הם אמרו והם אמרו ע"ש וה"נ הכא במטלטלין כיון דמדאו' לקוח היא בידי א"נ רק מדרבנן ובלקוח צריך שבועה היסת ואינו יכול לישבע כיון דהוא חשוד ומשום הכי מפסיד ודו"ק היטב: סליק פרק הכותב: ריש פרק מי שהי' נשוי המפורשים ומכללם פ"י מקשין על הגמ' דשבועות דמקשה הגמ' למ"ד דאין אדם מוריש שבועה לבניו מסיפא דמתניתין דשם. ויורשי' קודמין לירשי ראשונה ולא מקשה הגמ' מרישא דמתניתין דירשי ראשונה קודמין לירשי שני' וי"ל דהנה נקדים דפי' כתב לקמן גבי רובין ונתמעטו ומועטין ונתרבו דמש"ה אמרינן כתובה נעשה מותר לחברתה לא מטעם דמיקרים נחלה דאו' ע"י פריעת ב"ח מצוה אמרינן נעשה מותר לחברתה כיון דב"ח מכאן ולהבא גובה וכל זמן שלא נגבה מיקרי ברשות יורשים כדכתב הרא"ש והוי רובין ונתמעטו ולי נראה להוסיף נופך לפי מה דפסקינן בא"ע בסי' ק"ה אם אלמנה לא נשבעת על כתובה ומתה בכור נוטל פי שנים וכתב ב"ש דוקא לא נשבעת כיון דכל זמן שלא נשבעת הוי יורשים מוחזקין ולא מיקרי ראוי דלמא ישבעה דכל זמן שלא נשבעה מיקרי ברשות יורשים אבל אם נשבעה אמרינן דהוי ראוי אע"ג דמכאן ולהבא הוא גובה וכל זמן שלא נגבה יורשים מוחזקין כמו בבכור דנוטל פ"ש אע"ג דמשעובדים לב"ח. הכא הוי כמו מלוה שעמו דפלגי דאמרינן דהקנה לי' גוף בעין יפה ה"נ מקיים לה יורשים הקרקע כדי שלא יהי' הבכור נוטל פ"ש ע"ש היטב לפ"ז הכא ג"כ אם צריכה לישבע שפיר מיקרי רובין ונתמעטו כיון דבשעת מיתה כל זמן שלא נשבעה יורשים מוחזקין פן לא ישבעה ושפיר אמרינן כתובה נעשה מותר לחברתה אבל אם הבעל פטרה מן שבועה לגבי יורשים בודאי מיקרי נתמעטו תיכף אפי' בשעת מיתה אע"ג דמכאן ולהבא גובה מ"מ אמרינן דיורשים הי' מקנה לה תיכף כסברת ב"ש הנ"ל כדי שלא יהי' מותר לחברתה כנ"ל עפ"ז מיושב קושי' מפרשים הנ"ל דבשלמא על רישא י"ל בפשוט דמיירי שפטרה הבעל בפירוש מן שבועה ולא שייך אין אדם מוריש וכו' אבל בסיפא מקשה שפיר דע"כ מיירי שחייבת שבועה דהא הגמ' מוכיח דאמרינן כתובה נעשה מותר לחברתה ממתניתין דלא קתני אם יש שם מותר דינר וע"כ טעמא כיון דבשעת מיתה עדיין לא נשבעה והוי רובין בשעת מיתה כנ"ל וע"כ מיירי דחייבת שבועה ושפיר מקשה הגמ' וע"ז מקשי דמיירי כשנשבעת ומתה ואפ"ה כתובה נעשה מותר לחברתה כיון דבשעת מיתה עדיין לא נשבעה הוי רובין ונתמעטו כנ"ל ודו"ק היטב: תוס' מקשין לתירץ ר"י דוקא במטלטלין אמרינן מה שגבה גבה ולא בקרקע א"כ האיך מקשה הגמ' ללישנא ב' ש"מ ב"ח מאוחר ומה שקדם גבה לא גבה דלמא איירי מתניתין במטלטלין וי"ל בהקדים לעיל בריש פ' אע"פ מקשין למ"ד יסבון תנן למה יורשי' שניה קודמין ליורשי ראשונה וי"ל דהוא סבר דאיירי במטלטלין וסבר כמ"ד דלעיל דינתן לכושל היינו לכ"א משום חינא אבל בכתובות בנין דיכרין לא שייך חינא דהוי ירושה ומש"ה ינתן ליורשי שניה (ומהרש"א בלא"ה כתב דהגמ' דידן לפירש ר"י דאיירי במטלטלין קאי ע"כ למ"ד לכ"א משום חינא ומש"ה ברישא ינתן לירשי ראשונה כיון דבתרווייהו איכא חינא אבל למ"ד לכושל למאוחר ע"כ לא איירי במטלטלין) ודו"ק: ואין להקשות ע"ז אמאי קתני עדיין בסיפא יורשי שני' קדמין ליורשי ראשונה דברישי' לא שייך חינא וכדאית' לקמן רק דוקא בבתה ואחותה והכא דאיירי שיורשי' הן בנין דכרין זה אינו דעכ"פ בשעת מיתה כ"ז שהיא חי' הי' כ"א שלה קודם כיון לשייך חינא כבר זכו' בי' יורשי קטנה, ועוד דמעוטין ונתרבו זכו בי' יורשים קטנים דתלי' הכל בשעת מיתת אבוהון וה"נ הכא דהא בשעת מיתה הי' שני' קודמין ליורשי ראשונה ותו לא זכו בי' וק"ל: הטור מביא בשם בעל העיטור אם מתה אם לאחר מיתות בעלה בני' נוטלים כתובות בנין דכרים