יריעות שלמה יורה דעה חלק א צג

דברייתא חשיב פוגם שטרו דלא בא מכח שטרו כיון דהוא עצמו מודה שנפגם שטרו ואיכא חידוש דנשבע ונוטל אבל מתוך זמנו ליכא חידוש דנוטל בשבועה דאף בלי שטר ג"כ נוטל בשבועה מטעם חזקה דאין אדם פורע ת"ז כמבואר בסי' ע"ט ודו"ק: ומתורץ בזה דקדוק למה מבי' הגמ' כולא ברייתא אלו נשבעין ונוטלין וי"ל דמש"ה מבי' כולא בריית' להורות דלא נקט רק מה דאיכא חידוש דנוטל וא"כ ל"ק דלנקט ת"ז ושפיר, י"ל בעדים אין שלא בעדים לא ודו"ק היטב: וי"ל עוד יותר נכון דלפי הנ"ל תרצתי היטב קושי' עצומה מה דנתקשה לי מה דכ' תוס' בפרק השולח דהא דאמרינן אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה אע"ג דיש חזקה אין אדם פורע תוך זמנו כיון דאית לה בתנאי ב"ד חיישינן לאתפיס צררי וכן כתב ב"ש בפירוש בסי' צ"ו בס"ק לשיטת תוס' אפי' בגרושה והוא טוען שפרע ת"ז ג"כ חייבת שבועה אם יאמר השתבע מטעם כיון דאית לה בתנאי ב"ד וחיישינן יותר שפרע וא"כ קשה האיך פשט מר כתובה מפוגם שטרו דלמא שאר ב"ח אינו חייבת שבועה מטעם אם איתא דפרע בעדים הוי פרע לה אבל בכתובה חזינן אף בת"ז חייבת שבועה מכ"ש דחיישינן שפרע אף דפרע פעם ראשון בעדים מטעם כיון דאית לה בתנאי ב"ד וצ"ע: ועפ"י הנ"ל ניחא דמיירי ברייתא אף בכתובת אשה דאל"כ קשה למה נקט שלא בעדים לנקט בת"ז ואפי' בעדים כנ"ל אלא ע"כ דמיירי אף בכ"א ובכתובות אשה אפילו בת"ז ג"כ חייבת שבועה אם יאמר השתבע לי כנ"ל ול"ל דהאמין לה בשבועה דא"כ למה פרע בפ"ר בעדים ושפיר פשוט כתובה מכתובה ודו"ק: רק י"ל מש"ה לא נקט ת"ז דבזה ליכא חידוש דנשבע ונוטל דבלאו שטר ג"כ נוטלת בשבועה מטעם אין אדם פורע תוך זמנו מש"ה מביא ברייתא כולא דקתני שכנגדו חשיד על השבועה ולפי תירץ ראשון בתוס' בריש ב"מ מצד הדין חשוד נוטל בלי שבועה התובע דהוי מתשאיל"מ דתקנו משום לא שבקת חי' ע"ש וא"כ ל"ל תירץ תוס' דשפיר קשה למה לא נקט ת"ז ובין בעדים בין שלא בעדים וע"כ צ"ל דמיירי אף בכתובה כנ"ל ודו"ק היטב: ועפ"ז י"ל ג"כ דברי יש"ש שכתב על קושי' תוס' דיש שלש תשובת בדבר דטעמא דרבה מפני מה אמרה תורה מב"מ ישבע אשתמוטי משתמט והכא לא אישתמוטי וכתב יש"ש לפי מה דכתב תוס' דקושי' רבה מפני וכו' דנאמנת במיגו ל"ק וכו' ותמהין כולם כוונת יש"ש ועפ"ז ניחא דלפי ה"א דרמב"ח שפיר י"ל דאיירי בפוגם שטרו בעדים ול"ל מיגו כמובן וא"ל אם איתא דפרע בעדים הוי פרע לה. די"ל כנ"ל דהי' מאמין לה בשבועה ול"ק א"כ אף בפעם ראשון לא הי' פרעה בעדים דהי' יכול לשבוע השבע לי, די"ל בשבועה דרבנן לא הי' מאמין דלא בעי נק"ח אבל בשבועה דאו' הי' מאמין וגם הי' יכולה להפך עליו אבל ש"ד לא הי' יכולה להפכה ודו"ק: ובפשוט י"ל דברי יש"ש דאיירי בפוגמת מאה דר"ם למשל ונון בעדים ונון שלא בעדים וא"כ לא שייך אם איתא דפרע בעדים וכו' דהא היא עצמה מודה שפרע פעם שנית שלא בעדים ומיגו דאי בעי אומרת נון ולא יותר ליכא לפי מה דכתב תוס' דף ה' במס' ב"מ סוגי' דהילך מש"ה ליכא מיגו דאי בעי אמר שתים דהוי העזה דנראה שמודה מ' דאיכא שטר וה"נ הכא אי אמרת דוקא חמישים נראה שמודה מ' דאיכא עדים ודו"ק היטב: ועפ"י הנ"ל מיושב קושי' או"ת מה שהקשה בריש קכ"ו מאי מקשה הגמ' האי שטר חספ' בעלמ' דלמא איירי בכתובה של תנב"ד דגבי' במע"ש ב"ד וי"ל כדרך שמתרץ או"ת בעצמו דע"כ מיירי בנכסי צ"ב דהוא הקשה האיך שייך לומר כלל אערומי מערמת בפותחת דירא לומר פוגמ' מאי מהני הא אי בעי יכול למימר השתב' לי דלא פרעתיך וצ"ל דאיירי בת"ז וכשיטת הה"מ הנ"ל אבל אי איירי בכתובה של תנאי ב"ד א"כ אפילו בתוך זמנו כתב ב"ש בסי' צ"ו ס"ק ח' דיכול למימר אשתבע לי וא"כ האיך שייך לומר כלל אערומי מערמת ודו"ק: אבל באמת תמוהין לי דברי ב"ש מנ"ל דיכול למימר בגרושה השתבע לי דלמה דוקא ביתומים חיישינן דחמירה שבועת יתומים דהא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו וצע"ג. ועיין בב"ש בסי' צ"ו ס"ק א' וס"ק חי"ת: בדרך רביעי יש ליישב דברי רש"י הנ"ל דתוס' מקשה למה לא קתני בברייתא שארי נשבעין ונוטלין בשלמא על מתניתין דשבועות מ"ל דלא קתני רק מה דאיכא חידש דנוטל בשבועה אבל בברייתא דקתני פוגם שטרו קשה לתני שארי מה דקתני במתניתין דהכא וי"ל דאתא לאשמעינן בברייתא דלא מצי להפוך דכל נשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ולא מצי להפך וכן אלו נשבעין ונוטלין ולא מצי להפך ובשכנגדו חשוד על שבועה אתא לאשמעינן טובא דה"א אם התובע רצה להשבע שכנגדו ומאמין לו ה"א דצריך לישבע קמ"ל דאין ב"ד שומעין לו כמבואר ברי' סי' צ' אבל שבועת יתומים ולקוחות האיך מצי להפוך דהא טוענין שמא וכן ע"א מעיד שהיא פרוע כתבו כמה פוסקי' דלא מצי להפוך דהוי אצלו עד מסייע וכן ג"כ דיכול לטעון א"י כמבואר לעיל באריכות ודו"ק: ועפ"ז י"ל מ"ט עלה על רמב"ח למימר שד"א אדרבה הא דומי' דשאר קתני דשבועות יתומים ג"כ הוא מדרבנן אך הוכיח מברייתא דקתני פוגם שטרו ולא קתני שאר וע"כ אתא לאשמעינן דלא מצי להפוך כנ"ל וע"כ מוכח דהוי שבועה דאורייתא דבשבועה דרבנן סבר באמת דמצי להפוך והיינו דכתב רש"י נ"מ דלא מצי להפוך דכל הוכחת רמב"ח הוא מהכא כנ"ל וממילא הוכיח בע"א שהיא פרועה ג"כ הוי שד"א דאל"כ למה לא קתני ע"א מעיד וע"כ דזה פשיטא דלא מצי להפוך דיכול לטעון א"י וטענו עפ"י עד ג"כ מחייב שבועה וכן קשה ליהמן היא במיגו דאומרת א"י כנ"ל באריכות אלא ע"כ דהוי שד"א והוי משאיל"מ: אבל רבא סבר באמת שבועה דרבנן ג"כ לא מצי להפוך והא דלא קתני ע"א מעיד שהיא פרוע היינו דהוי לי' עד מסייע כשיטת מהר"ם מרוטנבורג והובא בתומים בסי' פ"ז ע"ש ודו"ק היטב: עוד אמרתי די"ל הוכחת רמב"ח הי' דסבר שבועה ד' מדנקט במתניתין הי' כתובתה אלף זוז וקשה למה לא נקט סתם כתובתה וע"כ הי' מוכיח דמתניתין אתא לאשמעינן דהוי שבועה דאו' ובעיקר כתובתה ליכא חילק בין שבועה דאו' או שבועה דרבנן דאף בשבועה דרבנן לא מהפכינן כסברת ש"ך לענין חשוד דכיון דהם אמרו והם אמרו דכתובה חוב דרבנן הוא וה"נ לענין היפך כאשר הארכתי לעיל באריכת בראשית דברי אבל בתוס' כתובה דדמי לשאר חוב דאו' כדכתב תומים בפירוש בסי' פ"ב ס"ק ובסי' פ"ז ס"ק ט"ז ושפיר איכא חילוק בין שבועה דאו' או שבועה דרבנן לענין היפך כנ"ל ומש"ה נקט תוס' כתובה דאתא לאשמעינן דהוי דאו' ודו"ק היטב: ומתורץ ממילא דברי רש"י אמאי לא נקט חילק נקיטת חפץ ועפ"ז ניחא דכל הוכחת רמב"ח היינו מדנקט אלף זוז ולענין נקיטת חפץ אף בעיקר כתובה ג"כ איכא חילוק בין שבועה דרבנן או דאו' וע"כ רמב"ח