יריעות שלמה יורה דעה חלק א פט

וכן פסקינן בס"ק י"ב בסי' פ"ז לענין שבועות היסת אף דמצי להפוך התובע לנתבע שבועת היסת אף בנשבע ונוטל לכל שיטות מ"מ יכול אח"כ הנתבע להפוך לתובע שבועת היסת גופי' (רק מרוויח התובע דלא בעי נק"ח) וה"נ הכא מאי מהני היפך הא יכול לחזור לתובע אך ז"א דהא דאמרינן שבועה דרבנן מהפכינן מנתבע לתובע היינו טעמא כיון דמצד הדין אינו צריך לישבע הנתבע רק מדרבנן ומש"ה מהפכינן אבל הכא בנשבע ונוטל מצד הדין בלי שבועה צריך לשלם רק רבנן אחמירו ואמרו דצריך לישבע וא"כ אם מהפך התובע לנתבע בודאי לא מצי אח"כ לחזור ולהפוך הנתבע לתובע דהא הכא מצד הדין צריך לשלם ולא שייך לומר שבועה דרבנן מהפכינן. ונכון מאוד בסברה א"כ זה תינח אם מגיע לה שבועה מדרבנן אבל אם מגיע לה ש"ד נהי דשבועה דאו' ג"כ מהפכינן מ"מ יכול אח"כ לחזור ולהפוך על תובע דהא מדאו' מהפכינן ודוק ובזה יצא לנו קושי' עצומה על שיטת ש"ך בסי' פ"ז ס"ק למ"ד הנ"ל דהחליט אפי' באותן שבועות שנשבעין ונוטלין דאינו מצד הדין ג"כ מצי להפוך התובע לנתבע כיון דתקנו רבנן לטובתו שישבע ויטול מכ"ש שתקנו דצריך לישבע הנתבע ויפסיד. אבל עפ"י הנ"ל קשה נהי דתקנו רבנן ג"כ שצריך לישבע הנתבע מ"מ שבועה דרבנן מהפכינן ויכול אח"כ לחזור ולהפוך הנתבע לתובע דהא מדאוריית' אינו צריך לישבע הנתבע וגם לא צריך לשלם בשלמא באותן שנטלן מצד הדין בלא שבועה שפיר י"ל כנ"ל דלא שייך לומר שבועה דרבנן מהפכינן כנ"ל דהא אדרבה צריך לשלם מהדין בלי שבועה וצע"ג: (ועפ"ז י"ל ג"כ קושי' ש"ך בס"ק הנ"ל למה לא פירש רש"י מאי איכא בין שבועה ד' לשבועה דרבנן דהיינו שבועות המשנה לשיטת רש"י דהכא שבועת המשנה מהפכינן ועפ"ז ניחא דכל שיטת רש"י הוא דוקא אם שבועה ד' לא מהפכינן אבל אם שבועה ד' מהפכינן חזינן אף דאיכא רמי עלי' שבועה דאו' מ"מ יכול להפך וא"כ ממילא לא יכול להפך על תובע כנ"ל דזה לא דמי לשבועה דרבנן ז"א דהא למר בר רב אשי אפי' שבועה דאו' מהפכינן חזינן דאף מן התורה צריך לישבע וכל כמה דלא נשבע חייב לשלם מ"מ יכול להפוך הנתבע לתובע א"כ ממילא שבועה דרבנן לא יכול להפוך דהיינו שבועות המשנה דהוא נשבע ונוטל ומגמ' דקאמר ולמר בר רב אשי שבועה ד' מהפכינן מ"ב משמע דשבועה דרבנן ג"כ מהפכינן דאל"כ איכא חילק לאיפך דשד"א מהפכינן ושבועה דרבנן דנשבע ונוטל לא מהפכינן ומש"ה פירוש רש"י שבועות היסת ודו"ק היטב): ועפ"י הנ"ל מתורץ בפשוט אמאי לא פירש רש"י גבי אי פקח הוא דחילק איכא בין שבועה דאו' או שבועה דרבנן לענין הפך דהתם אם הוא מוחזקת שפיר יכול להפוך שבועה דאו' ג"כ דאנן פסקינן כמר בר רב אשי' דשד"א מהפכינן ואף אם ש"ד ג"כ מצי להפוכי רק דהוא מוחזק בזה לכ"ע לא מהפכינן. אך לפי מה שכתבתי לעיל דאם שד"א מהפכינן אדרבה שבועה דרבנן לא מצי להפוכי דהא לעולם יכול להפוך הנתבע לתובע אף דמצד הדין נוטל בלי שבועה מ"מ יכול להפוך דהא חזינן דשבועה דאו' ג"כ מצי להפך אע"ג דכל כמה דלא נשבע צריך לשלם וע"כ עדיין צריך לומר דרש"י אזיל בשיטת הפוסקים דכל ש"ד לא מצי להפוכי וק"ל: ובזה י"ל דברי ש"ע שפסק בפשיטות דשבועות נשבעין ונוטלין אינו יכולין להפוך הא רש"י ותוס' כתבו בפירוש דשבועה דרבנן דנשבע ונוטל יכול להפוך כן הקשה ש"ך. ועפ"ז ניחא דאיכא בממ"נ לרש"י לשיטתי' שפסק שבועה דאו' יכול להפוך ממילא שבועה דרבנן לא יכול להפוך התובע לנתבע. א"כ כל פעם פסקינן שפיר דשבועות נשבעין ונוטלין אינו יכולין להפוך ודו"ק: והא דכתב רש"י אליבא דרמב"ח נפקא מיני' לענין הפך אבאר לקמן בסוף דלרמי בר חמא לשיטתי' ע"כ מוכח דשבועה דאו' לא יכולין להפוך: ועתה לפ"ז באמת עדיין קשה על רש"י שסתרו דכאן פסקו דשבועה דרבנן לא בעי נקיטת חפץ ושם פסקו דבעי נקיטת חפץ וי"ל בפשוט דרש"י סברי דפליגי בזה תרי מ"ד דהא תוס' כתב בשבועות דמוכח דשבועה דאורייתא מהפכינן דהא לא גרע משטר דיכול למימר השבע לי דלא פרעתיך ה"נ לענין חיוב שבועה אף שחייב שבועה מ"מ יכול למימר השבע לי דלא פרעתיך ואמרתי דזה באמת טעמא דמ"ד ש"ד מהפכינן דהא לא גרע מחיוב שטר דג"כ מצי למימר השבע לי אבל מ"ד דסבר שד"א לא מהפכינן סבר דשבועת המשנה לא בעי נקיטת חפץ אבל שד"א בעי נקיטת חפץ וא"כ היינו דלא מהפכינן שיהי' חמור כל כך כמו שבועות התורה אבל מ"ד דסבר מהפכינן סבר שבועת השבע לי ג"כ חמור כמו שבועת התורה דבעי נקיטת חפץ וא"כ ממילא יכול להפוך שבועות התורה. וא"כ מיושב רש"י הנ"ל דשם בגיטן קאי רש"י למאן דאמר דסבר מהפכינן והכא קאי למ"ד דלא מהפכינן ודו"ק: ועפ"ז י"ל ג"כ דלעיל שפיר כתב רש"י דש"ד לא מהפכינן דהנה או"ת בסוס"י צ"ד הקשה לשיטת הגה"מ דכל משאי"ל הוא נשבע ונוטל א"כ אמאי שבועה דאו' לא מהפכינן וכי גרע טענת ברי מטענת א"י דבטענת א"י הוא אחר נשבע ונוטל. ואך עפ"ז באמת מאן דסבר שבועה דאו' לא מהפכינן סבר באמת דנשבע ונוטל הוא במשאיל"מ הוא רק דרבנן דהגה"מ יליף מחשוד דחזינן שכנגדו נשבע ונוטל והוא רק דרבנן ושבועה דרבנן אינו צריך נקיטת חפץ. ובאמת בטענת ברי בשבועה דאו' ג"כ יכול להפך עליו שבועה בלא נק"ח. אבל בנק"ח לא בעי ואינו יכול להפך עליו שבועה בנק"ח וא"כ זה תינח בנשבעין ולא נוטלין שפיר טעמא דמהפכינן דלא גרע טענת ברי מטענת א"י ובא"י צריך לישבע דכל משאי"ל צריך שכנגדו לישבע וליטול. אבל לעיל דהיא באה להוציא ואי איכא עלי' שבועה דאו' בודאי לא מצי להפוכי על בעל. דאם היא טוענת א"י והוא טוען ברי בודאי פטור לגמרי ואין להקשות לפי פירושי הנ"ל מש"ה טעמא דמר בר ר' אשי דסבר ש"ד מהפכינן ד"ס דלא גרע מטענת א"י דג"כ שכנגדו נשבע ונוטל א"כ במחולקין בפרעיון א"כ בטוען א"י בודאי חייב לגמרי בלי שבוע דא"י אם פרעתיך חייב אך יש ליישב דרש"י סבר כשיטת השערים בסי' ע"ה מוב' בש"ך בס"ק דא"י אם פרעתיך ג"כ שכנגדו נשבע ונוטל ע"ש וא"כ היינו טעמא דש"ד מהפכינן ודו"ק: ובאמת י"ל רש"י הנ"ל דרש"י סבר דבהנך פליגי תרי מ"ד דסבר חד שד"א מהפכינן וחד ס' שד"א לא מהפכינן דאביי סבר שם מש"ה לא אמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא מטעם ספק מלוה ישינה יש לו עליו ופירשו או"ת בסי' ע"ה והפלאה בכתובות דף י"ח דמזה ראי' לשיטת הש"ך דאף בספק פרעון קודם הלואה ג"כ הוא ברי ושמא בא"י אם פרעתיך דחייב. והנה דעת השערים הובא בש"ך בסי' ע"ה ס"ק כ"ט ובהגהת אשרי בסוף פרק ראשון דכתובות דברי ושמא בא"י אם פרעתיך צריך לישבע הנוטל כעין דאורייתא וא"כ בממ"נ יכול להפך כיון דעתה צריך לומר שהי' לו ספק מלוה ישינה וא"כ לא עדיף מא"י אם פרעתיך דצריך לישבע כעין דאורייתא ונכון מאוד אבל מ"ד דסבר לא מהפכינן סבר כרבה דטעמא דאמרינן לא חשיד אממונא דאישתמוטי קא משתמט