יריעות שלמה יורה דעה חלק א פז

אותה יורשים היינו באם נתאלמנה. ותמהין המפורשים הא אנן פסקינן אין אדם מוריש שבועה לבניו וע"כ מיירי באם נתגרשה והיא מתה קודם כדקאמר הגמר' בפירוש בשבועות דף מ"ח ועיין בתי"ט: ואמרתי לתרץ בפשוט לפי מה דאית' פלוגתא לקמן דף צ"ד ביתומים גדולים אינו צריך לישבע וא"כ י"ל דאיירי ביתומים גדולים רק הא דקאמר אבל ירשים משביעין יורשים היינו שבועת פוגמת אבל לא שבועות יתומים. ובאמת רב ושמואל סברי דוקא בשבועות יתומים ולא בשבועות פוגמת כדאמרינן שם הבו דלא להוסיף עלי' אך שם קאי לה"א דלא אמרינן הבו דלא לוסיף עלי' ובכל שבועות אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו ושפיר קשה אבל לפי אמת שפיר י"ל בנתארמלה וביתומים גדולים והא דקאמר אבל יורשים משביעין יורשים היינו שבועות פוגמת ודו"ק היטב: ועפ"ז י"ל דהיינו טעמא דר"ש נהי דקאי על מתניתין ובמתניתין קאמר בפירוש יורשים שלו בפירוש י"ל דקאי רק על שבועות פוגמת ויורשים גדולים הי' כוונתו אבל לא נגד יורשים קטנים והיינו דקאמר כ"ז שתבעת כתובתה ירשים משביעין אותה היינו יורשים קטנים והא דקאמר אין לי וליורשי' היינו יורשים גדולים כמו שהבי' ב"ש בשם הריטב"א דקאי על שבועות אפטרופס רק זה אינו דהא מנא ידעה דמותיב אפטרופוס. אבל לפי הנ"ל קאי כוונתו על יורשים גדולים. אבל אנן פסקינן כאביי קשישא יתומים שאמרו גדולים ואצ"ל קטנים א"כ כיון דפטרה בפירוש מיורשים מהני ודו"ק היטב: באופן אחר אמרתי ליישב בפשוט קושי' תוי"ט על רש"י שכתב נתאלמנה. דלפי האמת הא דרב ושמואל אמרי אין אדם מוריש שבועה לבניו דוקא בשבועות יתומים ולא בשאר שבועות פוגם שטרו כדאמר ר"פ שם הבו דלא לוסיף עלי' א"ל דוקא לדידן דפסקינן כאבא שאול בן אמה מרים דלא מהני פוטר אפי' אם פטרה משבועות יתומים וע"כ היינו טעמא דחמיר' שבועות יתומי' יותר משאר שבועה דרבנן (וכן כתב בפירוש שוטה מקובצת בשם גדולי הפוסקים דהיינו טעמ' דחמיר' וכתב עוד נופך דהא חזינן דאפי' בשמא ג"כ משביעין וע"כ היינו מתקנת חכמים בלי טעם מש"ה לא מהני ג"כ פוטר ע"ש) אבל מתניתין דפליג על אבא שאול לא חמיר' לדידהו יותר משאר שבועה ומש"ה ג"כ אמרינן ג"כ דאדם מוריש שבועות יתומים לבניו כמו שבועות פוגם שטרו והא דמקשה הגמ' שם ממתניתין דהכא היינו לפי ה"א שם דרב ושמואל קאמר אפי' בשאר שבועות דנשבעין ונוטלין ומש"ה מקשה הגמ' שפיר. אבל לפי ה"א שפיר פירוש רש"י הכא ודו"ק היטב: ועוד יותר נכון דהגמ' שם קאי אליבא תרוצים הראשוני' דלקמן דר"ש ורבנן פליגי בחנן ובן כהנים גדולים או במינוי אבי יתומים וא"כ י"ל כשיטת הרי"ף והרמב"ם דאבא שאול ג"כ לא מחמיר בפוטר בפירוש ומתניתין אתי' כאבא שאול ג"כ רק אבא שאול קאמר דוקא באם אמר נקי נדר דאמרינן דאין כוונתו כלל לשבועות יתומים כדפירוש הרא"ש באריכות. אבל לפי האמת דקאמר אביי דפליגי ר"ש ורבנן בפלוגתא דאבא שאול בן אמה מרים ע"כ אבא שאול ור"ש סברי דלא מהני פוטר בפירוש אפי' בשבועות יתומים וא"כ ל"ל דהא דקאמר רב ושמואל אין אדם מוריש שבועה לבניו דוקא אליב' דאבא שאול ומתניתין אתי' ע"כ דלא כאבא שאול כמובן ודו"ק: ראיתי בנוב"י מ"ק שאלה בחלק חשן משפט כתב חכם אחד. דטעמא דאשה נוטל במלוה של אחרים היינו טעמא משום שיעבודא דר"נ, וכן ב"ח לפי שיטת הפוסקים דאינו נוטל בראוי ג"כ טעמא דנוטל ממלוה ביד אחרים משום שיעבוד' דר"נ וכתב נוב"י עליו ואני אומר דנוטל במלוה לאו משום שעבוד' דר"נ רק כיון דסמכינן עליו בזה"ז הוי כגמלי' דערבי' והביא ראי' מתשובת הרא"ש בכלל שלשים וששה סי' ג' וסי' ד' ע"ש ואני אומר דטעות גדול הוא דפסקים לא כתבו דהוי כגמלי' דערבי' רק לענין מטלטלין דאע"ג דמטלטלין לא משתעבדי לב"ח היכ' דסמיך עליו כגמלי' דערבי כדאית' בכתובות מהני והיינו טעמ' כיון דאם משעבד לי' בפירוש מטלטלין הוי גבי מטלטלי דיתמי אפי' בזמן הש"ס ובזה"ז כיון דסמכינן עליו וכל משא ומתן הוא ע"ז מש"ה שייך דהוי כאלו משעבד לי' בפירוש אבל לענין ראוי' אפי' אם כתב בפירוש הן בראוי והן במוחזק ג"כ לא מהני כמבואר בפשיטות בכל תשובות אחרונים וכן איתא בפירש במתניתין אינו נוטלת בראוי ואי אמרינן דוקא באין כתבין ראוי א"כ לחשש ג"כ דאקני דג"כ אינו טורף אם לא כתב דאיקני וזה פשוט מאוד, ואין צריך להביא ראי' וא"כ לא שייך ג"כ כיון דסמכינן עליו בזה"ז ומה שהביא ראי' מתשובת הרא"ש מכלל הנ"ל בסי' ג' לאו ראי' כלל דשם היינו שאלתי דמלוה ביד אחרים הוי מטלטלין אבל לא מטעם ראוי'. ומה שהביא ראי' מסי' ד' אח"ז ג"כ לאו ראי' היא דהא דינו כבר מבואר בפירוש בא"ע סי' צ"ו סעי' ו' (וכמדומה לי נעלם ממנו באותו שעה דין זה כיון שלא הבי') ושם מבואר טעמא דתשובת הראש אע"ג דיש לה שעבודא דר"נ כיון דיתומים יכולין לסלקה מנכסים אחרים אין לה בידה למחול וע"ש בט"ז ובב"ש שם ותמצא. וכ' דברים פליאים המה ודו"ק: דף פ"ז ע"ב סוגי' דפוגמת רש"י ד"ה אי פקח הוא פירוש שבועה דאורייתא בעי נקיטת חפץ ושבועה דרבנן לא בעי נקיטת חפץ ותמהין המפורשים אמאי לא פירוש רש"י כדלעיל גבי רמי בר חמא סבר למימר ש"ד פירוש נ"מ דלא מהפכין לי' וראיתי בס' הפלאה ובאו"ת בסי' פ"ד כתבו כאחד מש"ה לא פירשו תוס' דלא מהפכינן דסוף סוף אם שבועה דרבנן ג"כ לא מצי להפוכי לפי שיטת הש"ך בסי' פ"ד בע"א אמר שהיא פרוע מחייב אף בטענו ספק וא"כ יכול למימר אח"כ שאינו יודע דמפטור לפטור חוזר וטוען ואינו יכול להפך עליו כיון דטוען א"י והיא צריך לישבע עפ"י העד כת"ד אבל דבריהם אינן נראין לי דהא אנן פסקינן בסי' נ"ט בשניהם טוענין ספק א"י אם פרעתיך בשטר גובה המלוה דשטר בחזקתו עומד רק אם המלוה טוען שמא והוא טוען ברי דברי ושמא ברי עדיף ואין חוזר וגובה אותן מהם. אבל בשמא ושמא מן הדין גובין. רק ע"א אם אמר שהיא פרוע מחייב שבועה דרבנן וא"כ אם הוא יטעון א"י וטענה גם היא א"י ומשאיל"מ בשבועה דרבנן לא אמרינן בשלמא אם הוא טוען ברי לא יכולה לטען א"י דהוי ברי ושמא ברי שלו עדיף אבל אם הוא יטעון שמא גט היא יטעון א"י וגבתה כתובתה כיון דשניהם טוען שמא כנ"ל וע"א מעיד שהיא פרוע א"נ להוציא מחזקה רק לחייב שבועה דע"א אינו קם לממון (וטוען ברי עפ"ו אחר לא מחשב ברי לאמור דהוי ברי ושמא כדאיתא במשנ' במע' ב"ס) ודבריהם צ"ע: ול"נ לתרץ בדרך אחר דאיתא בש"ע ח"מ בסי' פ"ב סעי' אם מלוה מחויב לישבע והוא חשוד נוטל בלי שבועה כיון דהוי רק מחויב שבועה דרבנן ומשאיל"מ לא אמרינן בשבועה דרבנן ומקשה הסמ"ע דסותר הש"ע בסי' צ"ו אם היא חשודה כנגדו נשבע ונפטר ותירץ הסמ"ע דבכתובה יותר חיישינן לפרעון דאתפסי צררי והש"ך תירץ בשלמא בחוב ד"א אמרינן דאוקמ' אדינ' דנוטל בלי