יריעות שלמה יורה דעה חלק א פג

כמו משכון דקאמר הגמר' שלא נענשו מטלטלין אצל בניו: ובזה י"ל דברי רא"ש הנ"ל דלפי הנ"ל קשה לשיטת מר בר רב אשי לקמן דבריש אלמנה נזונת דסבר תפיסה מהני גבי כתובות אשה שפיר קשה למה נקט כלל שכולן צריכין שבועה. וא"ל דנקט לענין תפיסה מחיים בכתובות אשה. ז"א אם תפסה מחיים אף ר"ע מודה דינתן לכ"א ולא ליורשים כמו בב"ח דהוא לא סבר לחלק דלא ניתן כתובה לגבות מחיים. (ואף דשייך שכולן צריכין שבועה מ"מ ינתן לב"ח ולכ"א. וצ"ל טעם כיון דכבר גבתה מחיים לא איכפת לי' אם צריכה שבועה או לא. והיינו כמו שפירשו תוס' כיון באותו שעה שתפס לגבות אינו חייב כלל שבועה. דוקא נגד יורשים צריך לשבע) וע"כ לא סבר מר בר רב אשי כשיטת ירושלמי מטעם דמחוסר גביינא רק מטעם שכולן צריכין שבועה זה עיקר טעמא דר"ע וא"כ י"ל דשם קאי בשיטת רבינו חננאל דפסק באמת כמר בר רב אשי כדמביא תוס' כאן ד"ה והוא שתפסה מחיים ודו"ק: ויותר נכון נ"ל לפי הנ"ל דברי הרא"ש בפרק יש בכור דנ"מ עכ"פ במלוה שעמה דהיא חייבת לבעלה ולא שייך מחוסר גביינא כיון דכבר תפסה וזכתה בו רק מטעם שצריכה שבועה צריכה לשבע וא"כ אם פטרום מן שבועה ינתן לה. אבל אם מלוה מיקרי ראוי גם זה מיקרי ראוי ודו"ק: והנה לפי הנ"ל מתורץ היטב מה דקאמר הגמר' לקמן דבריש פרק אלמנה נזונת אמר לי' רב יצחק בר נפתלי לרבינא הכי אמרת משמי' דרבא כוותי' ולכאורה תמוה למה לא מבעי' היכן אמר רבא ומה דקאמר רבא ובאמת מתוך כך כתב רבינו חננאל דרבא לא סבר כן. ואך עפ"י הנ"ל ניח' דתוס' פירוש ור"ע תפיסה לא מהני כלל פירוש דקשה לו מן שמרת יבם דלעיל דמוכר דמהני תפיסה דקאמר כל הקודם בהן זכה בהן. ותירץ רבא והוא שתפסה ופירש תוס' דשמרת יבם דמי לב"ח ע"ש ולכאורה קשה דלמא מיירי ברייתא דלעיל דפטרה מן שבועה ולמה לרבא לתרוצי והוא שתפסה מחיים וא"ל דאזיל בשיטת ירושלמי דעיקר טעמא דר"ע דמחוסר גביינ' ולא מטעם שבועה יקשה א"כ למה נקט ר"ע טעם שכולן צריכין שבועה וצ"ל כנ"ל משום תפיסה נקט לאלומי מילתא דלא מהני תפיסה כיון שכולן צריכין שבועה ושפיר מוכח דרבא סבר דלא מהני תפיסה מחיים בכתובה דאל"כ למה נקט שכולן צריכין שבועה תיפוק לי בממ"נ דתפסה לאחר מיתה תיכף בשעת מיתה זכו בו יורשים כיון דהיא הי' מחוסר גביינא וע"כ צ"ל באמת דתפסה מחיים. והיינו דקאמר הכי אמרת משמי' דרבא כוותיך. ודו"ק: ולפ"ז אדרבה אינו צריך לומר לדוחק דשמרת יבם עדיף מכתובות אשה ודמי לב"ח רק שם מיירי באמת דפטרה מן שבועה ואינו רק כיון דמחוסר גביינא וא"כ נהי דלא ניתנה לגבות מחיים מ"מ בשעת מיתה ניתנה לגבות ושם תפסה ואינו מחוסר גביינא והא דקאמר' הגמ' לקמן דתפיסה לא מהני בכתובות אשה מחיים היינו אם אינו פטרה מן שבועה. ואפ"ה בב"ח מהני ואף אם לא פטרה מן שבועה כדכתב תוס' כיון דתפס מחיים לגבות ובעת ההיא לא הי' חייב שבועה ומש"ה זכתה. אבל בכתובות אשה דלא ניתן לגבות מחיים לא מהני תפיסה מטעם שכולן צריכין שבועה ודו"ק היטב: והנה באמת מתוך סוגי' דהכא אמרתי להקשות בסוגי' דראוי במס' ב"ב דף קכ"ה פירוש רשב"ם דוקא מלוה בשטר הוי מוחזק כיון דאינו יכול לטעון פרעתי אבל מלוה ע"פ דיכול לטעון פרעתי בודאי הוי ראוי וקשה אפי' בשטר ג"כ לחשב ראוי דהא צריך לשבע אם טוען השבע לי דלא פרעתיך. וכל כמה דלא נשבע קאי ברשות לוה וכסברת ר"ע בכאן שכולן צריכין שבועה דכל כמה דלא נשבע קאי ברשות יתמי ומיתמי שקלי וה"נ התם דכל כמה דלא נשבע אינו עדיין מוחזק בו: ועפ"ז אפשר י"ל קושי' תוס' ורא"ש בפרק יש בכור דמוכח דמלוה חשיב מוחזק לענין כתובת אשה דאל"כ קשה אמאי יתנו לכושל שבהן ואף ר"ע דפליג אינו טעמא משום דחשיב ראוי רק מטעם שכולן צריכין שבועה משמע אם לא פטרה מן שבועה ינתן לכתובות אשה. ועפ"ז ניחא. וע"י טעמא דר"ע דחידש שכולן צריכין שבועה וחשוב כברשות יתומים מש"ה חשוב מלוה ראוי כיון דצריך שבועה אם יאמר השבע לי שלא פרעתיך. מש"ה חשוב ראוי אבל אי לא אמרינן טעמא דר"ע באמת חשוב מוחזק וק"ל. ור"ט לשיטתי' דלא סבר סברה זו שכולן צריכין שבועה משום הכי חשוב במלוה מוחזק: ובזה י"ל ג"כ על שיטת רשב"ם הנ"ל קושי' קצות החשן שם האיך קאמר הגמר' בב"ק דף מ"ג לוקמי לרבה כגון שגבו מעות וכו' דהא נזק הוי מלוה ע"פ ויכול לטעון פרעתי א"כ אפי' בגבו קרקע ג"כ חשוב ראוי. ולפי הנ"ל ניחא דרשב"ם כתב כן על ברייתא דנקט ירשו שט"ח משמע דוקא מלוה בשטר. היינו באמת אתי' כר"ט דלא סבר כיון שכולן צריכין שבועה לא חשוב מוחזק קודם שבועה. א"כ יש לחלק בין מלוה בשטר ובין מלוה ע"פ אבל לר"ע ואנן פסקינן כר"ע כמבואר הכא ליכא לחלק בין מלוה בשטר ובין מלוה ע"פ. דהא במלוה בשטר ג"כ צריך שבועה דהא יכול לטעון השבע לי שלא פרעתיך. ולא חשוב מוחזק ושם בב"ק קאי סוגי' אליבא דר"ע ודו"ק: ובזה נבין וקל לתרץ קושי' תוס' שם למה פסק ר"פ אין בכור נוטל פ"ש במלוה בין גבו קרקע ובין גבו מעות הא סברי' לי' ש"ד ולפ"ז ניחא כסברת רשב"ם הנ"ל כיון דצריך לישבע וק"ל: ומה דמדמה הגמר' לקמן בסוגי' דס"ד היינו שם קאי לבני מערבי' וירשלמי קאמר טעמא דר"ע משום זו תורה וזו אינו תורה ולאו משום שבועה: עוד אמרתי לפי מה שכתב תוס' כאן זה שפיר תפסתי' היכא דמטין אתמר או תפסתי' שפיר תפס י"ל טעם לשבח בסוגי' דראוי ובמלוה שעמו פלגי למה פלגי ואמאי עדיף מלוה שעמו משאר מלוה ועפ"ז ניחא דשם קאמר רבא אסר לעשות כדברי רבי ואם עשה סבר רבא מטין אתמר וא"כ ג"כ מהני תפיסה הכא גבי בכור וכיון דהוי מלוה שעמו הוי ממילא תפיסה. רק מסופק שם אם מטין אתמר או הלכה אתמר מש"ה פלגי ודו"ק היטב: תוס' ד"ה לכתובת אשה. מקשה תוס' הא אין נוטל בראוי ותמהין המפורשים אמאי לא תירצו דהוי שעבודא דר"נ וחשוב מוחזק ולפע"ד נראה לי דתוס' סברי כשיטת הפוסקים המובאי' ברמ"א בא"ע בסי' ק' סעי' אם מת יעקב אבי ראובן והי' נכסים משועבדים לאלמנת יעקב ואח"כ מת ראובן וג"כ אלמנת יעקב אין גובה אלמנת ראובן מנכסים הללו דהוי ראוי אע"ג דהי' כבר ירש כיון דהוי משועבדים לה בחי' דראובן לאלמנת יעקב ע"ש בב"ש וא"כ לפ"ז לפי מה דמבואר הכא דינתן לכושל שבהן היינו להמאוחר ולא לב"ח מוקדם או למ"ד לכ"א משום חינא משמע עכ"פ דב"ח מוקדם הוא לכ"א וא"כ לא שייך לומר שעבוד' דר"נ דהלוה משועבד לה בחי' בעלה לה ז"א דכבר משועבד נכסים דהיינו המעות מה שחייב לה כבר משועבד לב"ח מוקדם ובחי' דבעל הוי בודאי גבה ב"ח. רק לאחר מיתה כיון דהוי מטלטלי דיתמי כדכתב תוס' בפירוש לקמן דף פ"ו ע"א ד"ה לאשה לא יהבינן לה וכו' ע"ש אבל בחי' בודאי הי' משועבד לב"ח מוקדם בשלמא בשאר לוה לא שייך סברא זו דכל נכסי אינש ערבין בי' אבל הכא אינו צריך לשלם לוי רק מנה אחד