יריעות שלמה יורה דעה חלק א עט

ה"א דאמרינן כאן נמצא כאן הי' דארוסה ג"כ מקרי רשות הבעל ולכן אשמעינן דלא אמרינן כן ודו"ק: כתובות דף פ"ג ריש פרק הכותב תוס' מקשה מן גמ' ב"ב דקאמר ל"צ דקאמר דו"ד אין לי בנכסיך. ומקשין דאכתי אוכל פירות אם אמר דו"ד אין לי בנכסיך לחוד. ומתרצין דלא חש להאריך וכוונתו דאמר אין לו בנכסיך ובפירות והקשה פ"י מאי מקשה תוס' הא תוס' לשיטתי' סברו בפרק האשה שנפלו דהא דאוקמי בכתב לה ועודה ארוסה. ע"כ אתי מתניתן כדאמרו לפני ר"ג בריש פרק האש"נ דסבר' בנכסי' שנפלו משנתארסה משניסת מכרה בטל אבל לפי שיטת ר"ג א"כ אין צריך לתנאי לענין מכירה דבלא"ה מכירה קיים וא"כ דלמא מתניתן דב"ב אתי כר"ג וא"כ אין צריך לתנאי לענין מכירה דבלא"ה מכירה קיים וע"כ לענין פירות כת"ד: ול"נ דתוס' דלעיל ג"כ סברי' כשיטת הריף והרמב"ם אשר הובא ברא"ש בכאן דיכול לסלקו מן מכירה מנכסי' אשר נפלו משנשאת. והא דמאנו תוס' בזה היינו מכח קושי' ב"ש בסי' צ"ד ס"ק. דהקשה לפי מה שמבואר ברמ"א דנכסי' שנפלו לאחר מכאן אינו בכלל א"כ האיך מתרץ הרא"ש ור"ן דתנאי שלו לענין מכירה צריך לנכסי' שנפלו לה משנשאת. הא בלשון נכסיך אינו בכלל נכסי' שנפלו לאחר מכאן. ותירץ דהתם הוי כאילו פירש בהדי' נכסי' שנפלו לאחר מכאן כיון דלא צריך לנכסי' שהי' לה בעת ארוסין לענין מכירה ע"ש אבל לכאורה דבריו אינו מובנים. דהא אביי אמר בוצינא טב מקרא מש"ה לא אמרינן דסילק מפירות אבל בלשון נכסי' יש לכוין פירות וא"כ מה"ת נאמר דסליק לענין מכירה ובנכסי' שנפלו לאחר שניסת דלשון אינו סובל כך דלמא סילק מפירות באמת ומהני סלוקו לנכסי' שהי' לה כעת: רק לתירץ רב אשי ניחא דסבר דלשון בנכסיך אינו סובל פירותיהן בנכסיך ולא בפירותיהן. אך לכאורה גם לרב אשי קשה כיון דלשון נכסיך אינו סובל נכסי' שנפלו לאחר מכאן וגם אינו סובל פירותיהן א"כ דלמ' סליק מפירותיהן. אמנם אדרבה בזה מתורץ למה מתרץ ר' אשי תירץ חדש וכי לא סבר יד בעל השטר על תחתונה או בוצינא טב מקרא ועפ"ז ניחא דרב אשי בעי לאוקמי כר"ג דסבר נכסי' שנפלו משנתארסה בלא"ה מכירה קיים וע"כ קאי על נכסי' שנפלו לאחר מכאן משנשאת. וא"כ שפיר קשה דלמ' סליק מפירות אף דבוצינא טב מקרא נגד זה סובל לשון נכסי' על נכסי' שנפלו משנתארסה מה שהי' לה כבר ואם אמרינן לענין מכירה ע"כ סליק מנכסי' שנפלו לה משנשאת וזה אינו סובל לשון כנ"ל מש"ה תירץ בנכסיך ולא בפירותיהן דלשון נכסיך ג"כ אינו סובל פירות. וא"כ פירות ונכסים שנפלו לאחר מכאן שווין נינהו וא"כ אמרינן דסליק ממכירה בנכסי' שנפלו משנשאת דבוצינא טב מקרא וכן מירושה דירושה שכיח וק"ל: עפ"ז מתורץ קושי' פ"י הנ"ל על תוס' דקושי' תוס' קאי אליבא דרב אשי דסבר בנכסיך ולא בפירותיהן ופירות ונכסי' שנפלו משנשאת לענין מכירה שווין נינהו דשתיהם אינו סובל הלשון א"כ יותר יש לאוקמי בנכסים שנפלו משנשאת דבוצינא טב מקרא כנ"ל והא דכתב תוס' בפרק האשה שנפלו דאתי כאמרו לו היינו אליבא דאביי דלא סבר בנכסיך ולא בפירותיהן מש"ה לא מתרצו בנכסים שנפלו משנשאת דכיון דבנכסיך אינו סובל כך. כנ"ל ודוק: וכן מוכח דתוס' סברי דדוחק הוא דגמ' דחזקת הבתים קאי דוקא אליבא דאביי דאל"כ י"ל בריווח בלא"ה קושי' תוס' דהא דאמר אביי הכא בוצינא טב מקרא היינו דאתי כר"ג דסברי בנכסי' שנפלו משנתארסה בלא"ה מכירה קיים ורק מהני תנאי לענין נכסים שנפלו לאחר מכאן. משנשאת. וע"ז שפיר י"ל בוצינא טב מקרא דהיינו דיותר עדיף לאמור דסליק ממכירה דאינו מפסיד בתנאי רק לנכסי' שנפלו משנשאת וזה אינו ברור שנפלו לה והוי בוצינא טב מקרא אבל אם אמרינן סליק מפירי מפסיד אף בנכסים שהי' לה כעת ושייך שפיר בוצינא טב מקרא דהיינו לנכסים שנפלו לאחר מכאן. אבל מתניתן דחזקת הבתים אתי' כאמרו לו וא"כ י"ל דסלוק מפירות יותר ממכירה דבמכירה מפסיד גוף הקרקע לא שייך לומר בוצינא טב מקרא דבמכירה מפסיד ג"כ מיד מנכסי' שהי' לה עתה וצ"ל דתוס' מאנו בזה דדוחק הוא לאוקמי גמרא דחזקת דלא כרב אשי ודוק: והנה אמת לפי דעתי בלא"ה ל"ק קושי' פ"י דתוס' הוכיח דהגמ' קאי לאחר תקנת אושא דמכרה בטל אף בנכסים שנפלו קודם אירוסין כדכתב תוס' שם בפרק האשה שנפלו דאל"כ בלא"ה לא מקשה הגמר' שם וכי כתב לה מאי הוי והתני' דין ודברים אין לי בשדה זו ומתרץ הגמר' ג"כ בכותב לה ועודה ארוסה ע"ש וקשה אמאי פריך לדחוקי דכותב לוה בעודה ארוסה דהנה תוס' לקמן דף צ"ה כתב תוס' מש"ה בכותב לה ועודה ארוסה הוי יכול לסלק. כיון דאם מכרה ונתנה קיים דהיינו בעודה ארוסה ומש"ה לא חשיב מוחזק ע"ש. וא"כ י"ל דתוס' סברי באיפך ג"כ דהא דאמרינן בנשואה זו כידה. היינו אם מכרה ונתנה בטל. אבל אם מכרה ונתנה קיים בודאי לא חשיב ידו כידה בנכסים הללו וכן כתב תוס' במס' ב"ב דף נון ע"ב דאם מכרה ונתנה קיים מקרי חצרה אבל אם מכרה בטל לא מקרי חצרה וא"כ אי אמרינן דאיירי שם בנכסים שנפלו משנתארסה ובלא"ה מכרה קיים א"כ אפילו בעודה נשואה ג"כ מצי לסלק מפירות דלא חשיב ידו כידה כיון שמכרה קיים וע"כ קאי הגמר' שם לאחר תקנת אושא דמכרה בטל בכל נכסים ומיירי באמת שאמר בנכסיך ובפירותיהן ושפיר מקשה הגמר' דהאיך מצי לסלק כלל. ולא לענין מכירה ולא לענין פירות כיון דידו כידה ודוק: ועפ"ז יובן ומתורץ קושי' משנה למלך בפ' כ"ג מה' אישות על הרא"ש ור"ן שכתבו לקמן מש"ה בנשואה לא מצי לסלק מירושה כיון דהוי כמו ירושת אבותיו דעתה ראוי לירש אותה והקשה תיפוק לי' דסילק לא מהני בנשואה כיון דידו כידה. והוכיח מזה. דלענין ירושה לא שייך ידו כידה ולפ"ז בפשוט יובן דהרא"ש ור"ן קאי על מתניתן ובמתניתן כבר סילק אותו מנכסיה ממכירה ומן פירות ולא חשיב ידו כידה ושפיר יכול לסלק מירושה ודוק: עפ"ז מתורץ דברי ב"ש מה שתמוהין שכתב בס"ק וי"ו דשלש גוונא סילק איכא דסילק לאחר נשואין על נכסים שיפלו לה אח"כ לא מהני דסילק לא מהני מטעם ידו כידה רק בקנין וקנין לא מהני על דבר שאינו בידה ומפרש כן דברי רא"ש ור"ן שמתרצין דירושלמי דקאמרי כלום מתנה על דבר שאינו ברשותו. היינו מטעם סילק בלא קנין לא מהני מטעם ידו כידה וסילק בקנין לא מהני דאין קנין חל על דבר שאינו בידה. והנה אמת משנה למלך בה' הנ"ל בראשית דבריו שם שהביא דברי רא"ש ור"ן לא הבין כן רק דבפשיטות דאתא לאשמעינן הירושלמי אף בנכסי' שיפלו אח"כ ג"כ הוי ידו כידה ע"ש וכן משמע מר"ן בפירש דכוונתו הוא דאתי לאשמעינן דהוי ידו כידה אף שעדיין אינו ברשותו (וצ"ע על ב"ש שמתייחס פירש זה לר"ן) אבל הנכון בסברה כב"ש: