יריעות שלמה יורה דעה חלק א עח

עושה בעילתו לשם זנות ובעל לשם קדושין הא הוי דברים שבלב דהוא לא ידעה דבועל לשם קדושין והוא לא אמר לה לשם קדושין (וגם אי אמרינן דאחולי אחלי ג"כ קשה) וע"כ צ"ל כתירץ תוס' בפ' השולח כל היכי דידעינן כ"ע סברי גילוי דעתו לא הוי דברים שבלב אבל השתא אי אמרינן דהוי ספק שפיר קשה הא הוי דברים שבלב ודאי לא ידעינן בלא גילוי דעתו ודוק. ויש להאריך עוד בזה: כתובות דף ע"ה בסוגי' דהי' בה מומין. הגה תוס' מקשה דהכא איכא תרתי לרעותא דהרי יכול לפרוך מחזקת פנוי' והוי כמו במקוה ותמה פ"י ומהרש"א אמאי לא מקשה תוס' ג"כ על ר"ג דסבר דחזקת גוף עדיף אפי' נגד חזקת ממון. עיין בפ"י אבל לי נראה בפשוט דעל ר"ג לא יוכל תוס' להקשות. לפי מה דקאמר רבא דר"ג לא הכשיר רק אם נמצא ברשות הבעל ולא איתרע רשות אב וא"כ לא דמי למקוה דשם שפיר אמרינן הרי חסר לפניך. כיון דנמצא באותו רשות אבל הכא מרשות לרשות דלא שייך לומר הרי מום לפניך. דהא ברשות האב לא איתרע. רק על ר"י מקשה תוס' שפיר דע"כ הא דאמר רבא אבל במקוה דליכא חזקה דממונא היינו דמיירי בנמצא ברשות אף דאם נמצא ברשות הבעל א"כ לא צריך חזקת פנויה. דהא לעיל אמרינן דלאחר נשואין בודאי מחל לתנאי וצריכה הימנו גט דא"א עושה בעילת זנות. ואף אם איירי בכנסה בלא בעל מ"מ אמרינן לעיל דצריכה הימנו גט דמחל לתנאי וכן כתב פ"י דלא שייך חזקת פנויה בכנסה. וע"כ מיירי ברשות אב ושפיר מקשה תוס' דהרי מום לפניך. ועוד דברשות אב ר' יהוש"ע ג"כ מודה מטעם דא"א שותה בכוס וק"ל: והנה פ"י הקשה עוד על תוס' דחזקת גוף עדיף מחזקת פנוי' עכ"פ האיך מבי' ראי' לזה מנגע. דשם איכא חדא לרעות'. ולענ"ד דלפי מה שכתב תוס' בסמוך דאיירי בשהוחזק בחזקת טומאה רק כל חזקה שלא הי' בו נגע וצריך ביאר מאי חזקה איכא חזקה שלא הי' בו נגע דהשתא בהרת ושער לבן בפנים רק אם בהרת קודם טמא ואם שי"ל קודם טהור וצ"ל חזקת טהרה. ולאדם זה יש לו חזקת טומאה. ולכן נלע"ד דכונת תוס' דאמרינן שלא הי' לו בהרת עד עתה. רגע אחרונה. והא דלא אמרינן בהיפך דלא הי' בו שער לבן עד עתה ברגע אחרונה רק זה מובן היטב לפי מה שכתב תוס' דף ל"א ביבמות ד"ה. בנפל בית עליו על ב"א דאמרינן שם דצרתה מותר בשוק מודינא דאוקמות' בחזקת היתר לשוק וכל חזקה דשם דהיינו דאמרינן דערוה לא מתה עד רגע אחרונה ומקשה תוס' דהא שתיהם בפני' ותרצינן אמרינן דבועל מ"ק מותרת לשוק אבל בערוה מתה בחולי אינו מותרת ליבם עד שימות בעל עמה וא"כ ה"נ הכא דאם אמרינן דשער לבן קודם בהרת סבר מותר וטהור אבל אם אמרינן דבהרת קודם עדיין אינו טמא עד שיהי' ג"כ שער לבן ודאי ממש שנפל בית עלי' ועל ב"א דאוקמינן בחזקת היתר לשוק מטעם דאמרינן דהיתה חוב עד רגע אחרונה. וה"נ הכא: והשתא שזכינו לזה דכל חזקת היינו דאוקמינן שלא הי' עדיין בהרת עד רגע אחרונ' שפיר הכא ג"כ הרי מנוס לפניך דהיינו הרי בהרת לפניך ושפיר מוכח אפי' בתרתי לרעתא חזקת גוף עדיף וק"ל: ומיושב עפ"ז קו' מהרש"א דר"ג ור"י מחולקין בסברת הפוכת דר"ג סבר גבי נגע דחזקת טומאה עדיף מחזקת הגוף. ועפי"ז ניחא דהתם הרי בהרת לפניך אבל גבי ר"ג דלא איתרע רשות אב כנ"ל ולא שייך הרי מום לפניך כנ"ל והיינו דמסמך רבא כאן נמצא וכאן הי' דמוכח דמתניתן גבי נגע אם עודה ברשות אב דלא עדיף חזקת גוף ונכון הוא: והנה יש ליישב קו' מפרשים למה אמר רבא על סיפא כאן נמצא וכאן הי' תיפק בקיצר מטעם א"א שותה בכוס ונ"ל דקשה לי למה צריך עכ"פ להבי' ראי' על כסף קדושין דא"א שותה בכוס אלא ראה ונפייס א"כ קדשה בחופה או בביאה אבל קדושין ראשונים עכ"פ אינם דהא קדשה על תנאי רק צ"ל דהא דקאמר סתם על בעל להבי' ראי' אף על כסף קדושין מטעם כאן נמצא וכאן הי' רק הא דצריך להבי' עד שלא נתרצה היינו משום כתובה וק"ל: ועפי"ז י"ל דהוי טעם משום ס"ס כמו שכתב מהרש"ל. רק לכאורה הוי כשם אונס חד הוא ועפ"י הנ"ל ניחא דאם אמרינן משנתארסה נולד מום כסף קדושין לאב אבל אם אמרינן ראה ונפייס כסף קדושין לבועל כנ"ל וק"ל: ועפ"י הנ"ל מיושב ג"כ קושי' תוס' על ר"א בפנוי' סבר ג"כ א"א שותה בכוס רק קשה למה צריך בעל להבי' ראי' על כסף קדושין ובמתניתן קתני סתמא אבל עכ"פ ברישא לא יוכל למנקט משום כתובה וק"ל: ועוד י"ל בא"א לפי מה שכתב הריב"ש בסי' שע"ג והוב' במרי"ל דכל סברא דכאן נמצא שייך דוקא אם מבטל קדושין עי"ז והכא בכנסה אינו מבטל קדושין עי"ז ובכל פעם צריכה גט: עוד י"ל בזה קו' תוס' ביבמות דף ל"א מש"ה מקרי בחזקת היתר לשוך דאמרינן כאן נמצא וכאן הי' דערוה מתה ברשותה ולא ברשות הבעל וק"ל: עוד בהוא ענינא יש לחקור לפי מה שפירש הריב"ש בסי' שע"ג והובא במהר"ם שיף בתירץ תוס' מג"ז דמחליף דנימ' כאן נמצא וכאן הי' הולד ותרצו דאיכא חילק בין לגריעתא ובין לטיבותא ופירש הריב"ש דלא אמרינן כאן נמצא וכאן הי' אם עי"ז מקיימ' המקח אבל התם ליכא שאלה רק על ולד אבל המקח קיים בכל פעם וע"ל דקשה לי מאוד א"כ על משארשתני נאנסתי למה אמר ר"ג כאן נמצא כאן הי' דהא המקח נגמר בכל פעם אף אם קודם ארוסין נבעלה דכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה ויש לה מנה. וצ"ל דרבא סבר דאין לה כלום ואינו צריכה אפי' גט כדפי' פ"י ועוד לפי מה שכתב הר"ן דגבי משארסתני נאנסתי נאמן בקיצר מטעם ברי ושמא בלא"ה ניחא אבל הא קשה על מתניתן דהכא דהא אמרינן לעיל כנסה בודאי צריכה גט דאמרינן אין אדם עושה בעילתו זנות לרב ולר"א אליבא דכ"ע א"כ המקח קיים בכל פעם דהא צריכה הימנו גט רק ל"ל כתובה דלענין כתובה לא מחל לתנאי רק י"ל לפי מה שפירש תוס' לעיל, דא"א עושה בעילתו זנות ובעל לשם קדושין א"כ מבטלין רשות הבעל אם נימא דמום הי' קודם דאם הוא עדייין ברשות אב כיון דביאה ארוסין עושה. אבל אם מיירי בכנסה בלא בעל ע"כ מחל לתנאי וקדושין ראשונים חלין א"כ נשואה גמורה רק כתובה לית לה קשה וצ"ל דרבא סבר דלא כרב ולשטתו אזל דפסק כשמואל ובמתניתן דקתני דצריכה המינו גט היינו מדרבנן או מדאו' ומספק ועפי"ז י"ל קו' תוס' על ר"א תברא מי ששנה זו לא שנה זו לנקט ברישא חידש יותר. ועפי"ז ניחא דבעודה ארוסה איכא חידוש יותר דהרא"ש כתב טעם למה מקרי ברשות אב בעודה ארוסה ע"ל וא"כ באם כנסה בודאי לא שייך לומר כאן נמצא כאן הי' דאין מבטלין המקח עי"ז כנ"ל אבל בעודה בבית אב