יריעות שלמה יורה דעה חלק א עז

דשם גרע כיון דאמרתי דבא"פ ג"כ הי' בלבה ואפ"ה עיקר תנאי חזינן דלאו להנאתה סברי ולי צ"ע על תי' זה האיך מאמינו לה דבאותו פעם הי' בלבה דזאת ידעינן דמחלה השתא כיון דאמרת ממילא אחלה כקו' הר"ן אבל זאת האיך מאמינו ומגו למפרע לא אמרינן רק אם איירי שם דגילת' דעתה מעיקרא אע"פ או לוי או עשיר מרוצה להתקדש א"כ עכ"פ חזינן דלא עברי להנאתה ומוכיח ג"כ שפיר דע"כ מיירי בגלתה דעתו מעיקרא ודוק היטב. המפורשים מקשין מאי קאמר אביי ל"ת כיון שכ"ס אחולי אחלי ואפילו בכנס בל"ב אמאי לא קאמר בקיצר ל"ת אפילו בכנס ול"נ לתרץ דלקמן מקשה תוס' אמאי קתני א"מ דלמא ילכה אצל חכם ותירץ לאחר שנודע לא מהני הולכת חכם. דדעתו אם יודע יהי' נתבטלו הקדושין ולכאורה אין לו הבנה מאי אהני אם ירצה לבטל הקדושין והבאתי ראיה לשיטת המחבר בסי' ל"ח סעיף ל"ו ס"ק ס' כב"ש בעל נפש לא ניצונוה ותמה ב"ש אמאי הא מצד הדין אסור ותירץ כיון דבידו לקיים תיכף ולא קיים נתבטל התנאי והקדושין א"כ ה"נ תיכף הי' בידה לבטל נדר וק"ל: אבל לשיטת בעל העיטור והובא ברמ"א רסי' קמ"ג ובב"ש בסוף סי' קמ"ד דכל ע"מ אפי' אם כמעכשיו מ"מ מצי לחזור מגט וקדושין כ"ז שלא נתקיים התנאי א"כ ה"נ כ"ז שלא נתקיים תנאי מצי לחזור מקדושין וק"ל: ובאמת משמע מב"ש לקמן ס' הנ"ל דהרא"ש סבר כי היכ' דמצי לבטל תנאי לקיים גט וקדושין כ"נ מצי לבטל גט וקדושין כדכתב הרא"ש להוסיף או לגרוע וא"כ למ"ד אחולי אחלי לתנאי וחלין ק"ר שפיר י"ל דמהני לבטל כיון שנודע שיש עלי' נדרי' כנ"ל: והמפרשים מקשין על תוס' לקמן דלמ' מתניתן כר"א דסבר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ולא מהני התרת חכם כדאיתא לקמן רק י"ל דתוס' סברי כגרסת רש"י דר"א סבר חולצת ולא מתייבמת קטנה מצד אדם בועל ב"ז וכן פי מקיים גרסי' ע"ש. וא"כ ע"כ לא אתי כר"א דא"כ גיטי ג"כ לא בעי דהא סבר גבי קטנה אדם בועל ב"ז מכ"ש הכא אתנאי סמך וזה נכון לפי"ז (רק י"ל רבה לשטתו אזל דסבר בטעות כעין ש"נ ומצד אחולי אחלי כדכתב הריף ומתניתן ג"כ בטעות כעין שכ"נ וק"ל) ולפי"ז היינו דקאמר אביי ל"ת כיון שכ"כ אחולי אחלי אבל עכ"פ אמרינן דק"ד חלין ושפיר י"ל מתניתן בבעל ומצד אין אדם בועל ומתניתן לא כר"א רק מצד דיכול לבטל תנאי לבטל קדושין כמו דמהני מחילה לקיום ק"ד כנ"ל וק"ל: וי"ל רב ושמואל לשטתייהו אזלי דרב ע"כ הוכיח דאמרינן אחולי אחלי וחלין ק"ר דאל"כ למה קתני במתניתן תצא בלא כתובה ול"ל בבעל ומצד ב"ז ז"א דע"כ אתי' כר"א דסבר אין אדם רוצה שתתבזה ור"א סבר גבי קטנה בועל ב"ז אבל שמואל לשטתו דסבר קטנה מגרע גרע כיון דאיכא קדושין דרבנן אבל הכא נ"ל דסבר אין אדם בועל ב"ז כנ"ל ודו"ק היטב: לפי חקירה הנ"ל שכתבתי דטעמא דבכנסה בלא בעל קאמר רק צריכה גט מטעם חזקה דלא עביד חופה דאסורי דהיינו יחוד דפני' אסור ג"כ. רק אכתי סבר בכנסה בלא בעל במאי מקדשה ודקדושי ראשונים אינן חלין. י"ל קו' מה שהקשיתי לפי שיטת אביי דבכנסה בלא בעל רב ג"כ מודה א"כ מאי הוי לא מקשה בני ישיבה ג"כ על רב אדתי' רישא בקע"ת לנקט חידוש יותר אפילו בקע"ת וכנסה סתם בלא בעל ולא ראיתי שהרגיש אחד מהם בקניני וצ"ע: אמנם י"ל דהפלא"ה כתב דבקיצר יהי' מקודשת בהנאתו מחילת מלוה שיש עליה ומכוין לקדשה בזה רק זאת ניחא במקדש בכסף אבל במקדש בשטר או בביאה לא שייך זה ע"כ פירש אביי בכנסה בבעל אבל מתניתן לא מצי למנקט אינו מקודשת דבכסף שפיר מקודשת. מצד אין אדם עושה חופה דאסורי כנ"ל ודו"ק היטב: עפ"ז הנ"ל ג"כ מתורץ קו' הפלאה מאי מקשה אביי על רבה מן טעות נדרים דלמא מוקי רבה פלוגתייהו דרב ושמואל בכנס בלא בעל אבל בבעל כ"ע מודים כר"א י"ל דרבה לשטתיה ביבמות דף ק"י סבר לא ניחא לי' חופה דאסורי ואינו מחלק בין בעילה או חופה א"כ ע"כ סבר ג"כ בבעל ג"כ בטעות א"א דאינו מקודשת דאל"כ אפי' לא בעל ג"כ יהי' מקודשת מצד אין אדם עושה חופה דאסורי כנ"ל ואחולי אחלי בשלומא אביי סבר חופה יחוד דאסורי עביד אבל רבה לשיטתו קשה שפיר וע"כ סבר אדם בועל ב"ז ודאתנאי סמיך ונכון מאוד: אבל קושי' הנ"ל שהקשיתי לאביי אליב' דרב ג"כ קשה אמאי לא נקט ברישא כ"ס בל"ב י"ל היטב לפי שיטת רש"י כתובה בעי למיתב לה היינו מזה הוכיח רש"י דאביי סבר אם אחולי אחלי לתנאי ג"כ אית לה כתובה לפי"ז י"ל דלא צריך למנקט כ"ס בלא בעל דמסיפא מוכח דקתני כ"ס אפילו בבעל תצא בלא כתובה ואי אחולי אחלי ג"כ אית לה כתובה וזה נכון מאוד מאוד: והיינו דקאמר אביי ל"ת כיון שכ"ס אחולי אחלי ולא קאמר בקיצר ל"ת אפי' בל"ב ולפי הנ"ל היטב ניחא דאם לא אמר אחולי אחלי. הא קשה קו' הנ"ל אבל השתא דקאמר מצד אחולי אחלי וכתובה בעי למיתב לה אם מגרשה שפיר י"ל דמסיפא מוכח דאפי' בבעל תצא בלא כתובה וקו' התוס' ל"ק על רש"י לוכיח בקיצר דקתני תצא בלא כתובה כתירץ תוס' ופירושי לעיל דחופה קונה ואינו גומר. אבל בבעל אפילו כתובה אית לה דביאה גומרת כנ"ל. והיינו דכתב רש"י וכתובה בעי למיתב לה לענין מאי כתב רש"י זאת רש"י פרשן ולא פסקן ולפי הנ"ל הכל ניחא ונכון מאוד: עוד גרגיר אחד. תוס' מקשה לפי שיטת ר"א דרב סבר אפילו בל"ב ג"כ האיך מצי תנא דסבר כן הא מ"ד בעלו ל"ק ע"כ לא סבר כן וא"כ מנ"ל דחד פליגו עלי' בלא בעל ופירש בתוס' דטעות היינו טעות פמש"פ דלא שייך אחולי אחלי ויש לומר לפ"ד אפי' אם פירוש טעות נדרי' ג"כ ניח' דרש"י פירש אתנאי סמיך דסבר בעל דבודאי לאו נדרים עלי' דאם יש עלי' נדרים לא היתה נכנסה לחופה וקשה לפי"ז א"כ ג"כ לא שייך אחולי אחלי מדכנס סתם דלא צריך להתנה שהי' סבר דודאי אין עלי' נדרים דא"כ לא היתה נכנסה לחופה אכן סברת רש"י הוא דחזקה מאי איכפת לה אם נכנסה לחופה רק בבעילה שייך שפיר סברת רש"י דכמו שהוא אין עושה בעילת זנות כ"כ הוא אין עושה בעילתה זנות כמובן וכן מבואר בפסקי' כאן בפירש בשיטה מקובצת. א"כ בשלח' הוא לא ידעה בעצמו דיש עלי' נדרים ומה"ת יעשה בעלתה זנות וע"כ הוכיח הבעל דאין עלי' נדרים: רק אם כנס בחופה בל"ב שייך שפיר מדלא התנה בחופה קודם בעילה דעדיין לא ידע אם יעשה בעילתה זנות. ומש"ה אמרינן אחולי אחלי אבל בבעילה בלא חופה שייך שפיר דהוא סבר דאין עלי' נדרים בעילתה זנות ומש"ה לא התנה ושם קתני רק בעל בלא כנסה מ"ש אמרינן בעל ל"ק וק"ל: ובאמת אמרתי לתרץ קו' תוס' מאי מקשה הגמ' והא אפליגו בי' חדא זימנא דלמא שם טעמא משום ספק הנ"ל: דקשה האיך שייך למימר אין אדם