יריעות שלמה יורה דעה חלק א עה

דע"י כסף אינו אלא ארוסה וכאן קונה וגומר בבת אחת וזה נכון וברור: ולפי"ז אם חופה קונה וגומר בהדדי כמהרש"א שם. קשה בכאן האיך קאמר שמואל דאינו צריכה גט דעל תנאי ראשון קסמיך ודעתי להתקדש דוקא אם אין עליה נדרים אי לא אהני תנאי ל"ל דלא אפשר לקיים ע"י שליח המעשה כזה דהא קונה וגומר בהדדי. ולפי"ז יש לתרץ קו' מהרש"א על תוס' אמאי לא מקשה תוס' על ר"א לפי האמת ואמאי כתב תוס' דוקא לפי מאי דס"ד. ולפי הנ"ל היטב מיושב דעל ר"א י"ל דלעולם חופה קונה וגומר בהדדי ולא סבר כלל שמואל דמטעם דלא אפשר לקיים ע"י שליח חליצה כשרה. רק מטעם כיון דעביד מעשה אחולי אחלי לתנאי. ובאמת בקידשה ובעל סבר צריכה גט רק בלא בעל מחולקין אבל לאביי דסבר בבעל ג"כ מחולק ר"א ה"א דרב סבר ג"כ בלא בעל כמובן וא"כ ע"כ סבר תירוץ הגמ' לא אפשר לקיים ע"י שליח ושפיר קשה אמאי קאמר שמואל אינו צריכה. גט הא לא מצי למעבד תנאי ונהי דעל תנאי ראשון קסמיך דלא מצי למעבד כלל תנאי. וצ"ל דאביי סבר אינו קונה ואינו גומר וזה לא סבר תוס'. והיינו שכתבו תוס' למ"ד חופה קונה ומחל אבל אביי ע"כ לא סבר חופה קונה דאל"כ האיך קאמר שמואל דלא אמרינן אחולי אחלי לתנאי ואף את"ל דשמואל לא סבר חופה קונה אבל על רב אמאי צריך לומר אחולי אחלי לפי"ז אפשר יש ליישב קו' הפוסקי' הנ"ל דרב עולא קאמר מעקרא המקדש ע"ת ובעל פמש"פ ובעל צריכה גט משמע דומי' דפמש"פ דודאי צריכה גט. ולקמן קאמר ולא הי' כח ביד חכמים להוציאה בלא גט משמע ספק. ולפי הנ"ל מ"ל דר"א סבר דרב ושמואל פליגי בלא בעל ולא מצד אחולי אחלי לתנאי רק סבר חופה קונה וגומר בהדדי וא"כ סבר בכנס בלא בעל ולא מצי כלל למעבד תנאי כיון דאי אפשר לקיים ע"י שליח וע"ז לא שייך תירץ הגמ' איתקש הווית להדדי דמעשה קדושין יכול להיות ע"י שליח ז"א דמעשה זאת למהוי נשואה וקדושין בהדדי לא מצי למעבד ע"י שליח אבל שמואל סבר דטעמ' דחליצה לא מצי למעבד תנאי כיון דעביד מעשה אחולי אחלי לתנאי וא"כ בבעל אליבא דשמואל בודאי צריכה גט דכיון דעביד מעשה אחולי אחלי אבל אליבא דרב בודאי לא צריכה גט רק מספק דהוא לא סבר כיון דעביד מעשה אחולי אחלי רק מצד אין אדם בועל ב"ז והוי ספק דלמא אתנאי קסמך והיינו לעיל קאמר ד"ה צריכה גט שפיר מדמה לפמש"פ דלשמואל צריכה גט בודאי כיון דעביד תנאי במעשה אחולי אחלי לתנאי אבל לקמן קאמר לפי פסק דידן דאנן פסקינן כרב והוא סבר מצד אפשר לקיומי ע"י שליח חליצה כשירה בתנאי ושפיר י"ל דהוי ספק ודו"ק: עכ"פ לפי הנ"ל מתורץ במאי פליגי רב ושמואל וי"ל דרב ושמואל אזלי לשטתייהו דכבר הבאתי לעיל דמהר"י מטראני כתב דאם אין חופה לפסולות ע"כ חופה אינו קונה בלי גומר דהוי חופה שאינו ראוי לביאה וא"כ שפיר מוכח דחופה אפי' גומר וא"כ הוכיח שמואל ממתניתן דלא אמרינן אחולי אחלי דאל"כ אמאי קתני במתניתן תצא בלא כתובה אבל רב סבר יש חופה לפסולות וא"כ איכא למימר דחופה קונה ואינו גומר ושפיר י"ל מתניתן תצא בלא כתובה איירי בלא בעל ולעולם אמרינן אחולי אחלי רק אפ"ה תצא בלא כתובה כיון דלא הוי אלא ארוסה וארוסה אין לה כתובה. ואפשר שחידש יותר דכיון דחופה שאינו ראוי לביאה לא הוי חופה א"כ כתב מהר"י טראני דאם חופה קונה לחוד הוי חופה שאינו ראוי לביאה דביאת ארוסה אסור מדברי סופרי'. וע"כ אפי' גומר איכא דכל סברת החולקים על מהרש"א דדיו לבוא מן הדין להיות כנדון. דילפינן מכסף וכסף אינו אלא קונה אבל אי לא מצי למימר קונה בלא גומר ע"כ איכא דמפריך ק"ו לא אמרינן דיו ע"ש והמעיין יבין. ונכון מאוד וק"ל: לפי"ז אמרתי טעם לשבח מש"ה לא מוקי ר"א בבעל וכד"ה ואמרתי דר"א ג"כ סובר כשיטת רשב"א דלא אמרינן מצי שיחול קדושי כסף רק חופה קונה וא"כ יש להוכיח דע"כ לא איירי בבעל דתוס' מקשה לנקט ק"ס וכ"ס דתצא בלא כתובה רק המפורשים מתרצין דלשטתייהו הר"ן ביבמות דש"מ דקע"ת וכ"ס יותר סברא א"ל דאחולי אחיל וק"ס וכ"ס דכיון דבקדושין ע"ת ובכ"ס יותר סברה אחולי אחלי רק אמרתי התינח לשיטת הר"ן דקדושי כסף חלין אבל לשיטת רשב"א דק"כ אינו חלין בקדשה ע"ת דסוף אם מחיל מ"מ אינו קדושין אבל כבר קדמתי בק"ס בודאי חלין קדושין ראשונים וא"כ יותר חידוש בודאי איכא בק"ס וכ"ס מבקע"ת וכ"ס דבקע"ת וכ"ס לא מצי למימר דחלין ק"כ ובק"ס מצי' למימר אחולי אחלי וממילא חלין ק"ר ובקע"ת צריך לומר דאחולי אחלי ומכוין לקדש בחופה אלא ע"כ כתירץ תוס' דאתא לאשמענן אפ"ה צריך גט אם קע"ת וקשה א"כ לינקט גט ודאי דבבעל כ"ע מודים דאינו בועל בעילת זנות בשלומא אביי שפיר מוקי מתניתן בבעל והא דלא נקט ק"ס וכ"ס דהוא סבר כשיטת הר"ן רק דחלין קדושין ראשונים ושפיר מצי למימר דקע"ת וכ"ס איכא חידש יותר מק"ס וכ"ס כנ"ל: נחזור לענינו לתרץ הרמב"ם דע"כ צריך לומר לפי פסק דידן ע"כ מיירי מתניתן בבעל ודנקדים דתרצתי באופן אחר קו' תוס' על רש"י כתובה בעי למיתב לה ממתניתן בפשוט ונכון דנקדים דהנה הר"ן בפי' האיש מקדש הוכיח דחופה א"ק מן הרמב"ם דפסק גבי פמש"פ ובעל צריכה גט ולא נקט כנס דצריכה גט וא"ל דכנס אינו כסבלונות ז"א א"כ אמאי במקדש ע"ת וכנס פסק דצריכה גט. זה תוכן דבריו והוב' בס' שער המלך בחופת חתנים. א"כ עדיין בעילת זנות דכל הפוחת לבתולה ממאתיים. כקו' הר"ן וע"כ דעתו לקדש בביאה וא"כ למה צריך למעבד תנאי דהא ארוסה ל"ל כתובה. בשלומא בע"מ שירצה אבא א"ל דאיירי דכתב לה אבל הכא האיך שייך לכתוב לה. וא"כ לא מצי למנקט בעל ע"ת דא"כ למה ע"ת רק המפורשי' תרצו וכן ש"מ קושי' הר"א כיון דבעילתו זנות ממש לא הוא רק איסור דרבנן ואמרינן אדם עושה זנות כזה והיינו כיון דלא הוי אלא איסורי דרבנן וא"כ שמואל לשטתי' דלא סבר גבי חופה דלא שייך אין אדם עושה כיון דלא הוי רק איסור דרבנן ולא בעילת זנות א"כ מכ"ש דלא שייך כל הפוחת כקו' הר"ן ושפיר קשה לנקט במתניתן בעל ע"ת אי איירי בבעל בשלומא לפי האמת איירי בלא בעל וא"כ לא מצי למנקט דאמרינן אדם עושה חופה דאסורי' ומתניתן בק"ס וכ"ס אבל אי איירי בקע"ת וכ"ס שפיר קשה בשלומא לרב י"ל דאיירי בבעל ואדרבה אמרינן דלא עביד אינש חופה דזנות ומסתמא הוי דעתו לקדש בחופה וא"כ ביאה שלאח"ק גומרה וא"כ עדיין עביד בעילת זנות מטעם כל הפוחת לבתולה ממאתיים בשלומא כנס סתם אמרינן מספק דל"ל כתובה דלמא אתנאי סמיך כנ"ל ומספק ל"ל כתובה אבל בבעל ע"ת התנה משום כתובה ושפיר אמרינן כל הפוחת. וא"כ עדיין עבידת בעילת זנות: ואל תשיבינו על שכפלתי זה פעמים. לתרץ קו' מהרש"א בבעל ע"ת מש"ה לא צריכה גט דע"כ עבידת בעילת זנות מצד כל הפוחת כקו' הר"ן רק בק"ס אמרינן מספק ל"ל כתיבה. א"כ קשה לפי"ז ר"א דקאמר והא