יריעות שלמה יורה דעה חלק א עד

דאביי דסבר בשיטת רשב"א דבתנאי לא מהני מחילה כאשר כבר קדמתי לעיל פעמים ושלש א"כ מתורץ בפשיטות קו' תוס' דצריך למנקט קע"ת וכ"ס משום דבדליכ' ע"י לא צריך גט מכ"ש כתובה אבל בק"ס וכ"ס אמרי' אחולי אחלי מטעם חזקה אין אדם עושה בעילתו זנות וצריכה אפי' כתובה כנ"ל. אבל אליב' דר"א וכן פסקי' אנן דאפי' בלא בעל צריכה גט מספק היינו מצד אחולי אחלי אפי' בקדשה ע"ת וע"כ כשיטת הר"ן הנ"ל דמהני מחילה בקדושין וע"ת וא"כ לפ"ז ל"ל תרוצי הנ"ל דהא בדליכא ע"י ע"כ ג"כ צריכה כתובה ואפילו בקדשה ע"ת כמובן דליכא חילוק בין ק"ס ובין קע"ת וע"כ תירץ משום גט תנאי קע"ת וע"כ קשה קו' תוס' ליתני דגט בודאי צריך וע"כ באמת אינו צריכה גט רק מספק והוכיח הרמב"ם דליכא אלא ספק ודו"ק היטב ונכון: אבל יש לפקפק ע"ז הא אנן פסקינן כרב ומתניתן איירי בלא בעל ומש"ה אינו צריכה גט רק מספק דילמ' אחולי אחלי ולא ודאי אחולי אחלי, אמנם י"ל לדידן ע"כ מוכרח דמתניתן איירי בבעל (ובאמת כשאני לעצמי קשה לי קו' עצומה אמאי פסקינן בכנס ובעל ג"כ אינו צריכה גט אלא מספק ולית לה כתובה דהא כמה פוסקים פסקו על ס"ס מוציאין ממון וא"כ הוי ס"ס חדא מדכנס סתם ע"כ שמא אחולי אחלי וחדא ס' בעילה דלמ' לא סמיך על תנאי ואין עושה בעילתו זנות ומקדש בביאה צריכה גט בודאי בשלמא אם ליכא ע"י א"כ י"ל שם אונס חד הוא אבל אם איכא ע"י ליכא שם אונס חד הוא דספק ראשון הוא דלמ' אחולי אחלי וספק שני הוא דלמ' מקדש עתה בביאה ועל כתובה יש לתרץ בממ"נ אם מקדש עתה בביאה הא ארוסה אין לה כתובה אבל עכ"פ צריכה גט בודאי וצע"ג אצלי: ואפשר זה כונת הגמ' שם ביבמות דאיכא למימר אחולי אחלי לתנאי אף לפי תוס' מ"מ קשה מאי לשון דאיכא למימר משמע ספק אבל עפ"י הנ"ל יובן היטב לשונות לשון של זהב מזוקות שבעתים דהנה תוס' מקשה אי תנא הכי ה"א דצריכה גט מספק ומתרץ תוס' הוי למתני בפירוש צריכה גט מראשון ולא משכי ומתרץ הגמ' דאכתי לא הוי מועיל אי תנא צריכה גט מראשון ולא משני ולעולם ה"א דאין עושה בעילתו זנות הוא רק מספק הוא והא דאינו צריכה גט משני היינו מצד ס"ס חדא דילמ' אחולי אחלי מדכנס סתם ועוד דילמ' אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומקדש עתה בביאה זו והיינו דקאמר ד"איכא למימר אחולי אחלי לתנאי ודו"ק היטב: לפי"ז ג"כ מובן מה דנקט ר"א סתם צריכה גט ולא נקט בודאי וכ"ש לפי שיטת הפוסקים במקדש בפמש"פ צריכה גט מספק ולא נקט בפירש מספק או לנקט בודאי בפירש, וי"ל דלא יכול למימר ודאי ולא יכול למימר ספק ודלרב הוי ודאי דהוא חייש בכנס ולא בעל מצד אחולי אחלי לתנאי וא"כ בבעל הוי ס"ס מדא דילמ' אחולי אחלי ועוד דשמא אין אדם עושה בעילתו זנות וא"כ הוי ודאי ולשמואל הוו ספק גט דהוא לא חייש לאחולי אחלי מצד שכנס סתם רק מצד בעילה, וא"כ הוי ספק אחד ולא יכול למימר ודאי ולא ספק דבזה ליכא דברי הכל, אבל צריכה הימנו גט הוא דברי הכל ונכון מאוד לפ"ד: ועוד יבין בזה שני קו' מהא מה שמביאין הפוסקים ראיה דאינו צריכה גט אלא מספק מדקאמר רב כהנא משמי' דעולא המקדש ע"ת ובעל צריכה הימנו גט זה הי' מעשה ולא הי' כח ביד חכמים להוציאה בלא גט משמע דהוא ספק לגבי עולא ראשון משמע דקא מדמה לפמש"פ דצריכה גט בודאי ועוד מדקדק הפלא"ה למה נקט רב כהנא משמי' דעולא המקדש ע"ת ובעל דוקא ולא שארי מפחות מש"פ ומקדש במלוה ולפי הנ"ל הכל יובן דרב כהנא איירי בלא ע"י ולא יכול למימר ולמנקט פמש"פ במאי מקדשה כמובן ובדליכא ע"י ליכא ג"כ רק ספק אחד ושם אחד דבועל עתה לשם קדושין ל"ל וע"כ מצד בעילה אחולי אחלי וא"כ מה לי אחולי אחלי מצד שכנס ובעל סתם או מצד בעילת זנות כמובן והיינו דקאמר על זה זה הי' מעשה (דהיינו בלא עדי יחיד) ולא הי' כח ביד חכמים להוציאה בלא גט דע"י ליכא שפיר רק ספק אחד כמובן היטב כנ"ל והכל יתורד לאמתו: ובאמת אמרתי ג"כ מש"ה בק"ס וכ"ס לרב אית לה כתובה דרש"י פי' לקמן הא תנא פסוקי מספקי לי' אם דרך בני אדם לא אפשי באשה נדרנית או לאו ומשמע מפירש"י דלא מצד אחולי אחלי רק מצד אי אפשי באשה נדרנית הוא ספק ולפיכך כתב פ"י לפירש רש"י אפי' בקדשה לחוד ג"כ איכא ספק ד' כזה (וכן כתב הר"ן בפירש שני פרושים על הגמ' חדא מצד אי אפשי באשה נדרנית או מצד מחיל ע"ש) וא"כ שפיר אית לה כתובה חדא דלמ' אי אפשי באשה נדרנית ומקדשת תיכף בשעת קדושין או מדכנס סתם ובעל ע"כ ספק אין אדם בועל בעילתו זנות ומחל או מקדש בביאה וא"כ הוי ס"ס חדא דלמ' אפשי באשה נדרנית ועוד דלמ' מחל לפי"ז לא מצי למנקט ק"ס וכ"ס דבזה איכא כתובה דעל ס"ס מוציאין ממון וי"ל רב לשיטתו דסבר הולכין בממון אחר רוב פ"ח בי"ד סי' ק"ו וכן פ"י בק"א מדתנן זאת דס"ס עדיף מרוב ואי על רוב מוציאין ממון מכ"ש על ס"ס למ"ד על רוב אין מוציאין ממון על ס"ס ג"כ אין מוציאין ממון וא"כ שמואל לשיטתו דסבר אין הולכין בממון אחר רוב שפיר קשה אז איירי מתניתן בקע"ת וכ"ס לנקט חידוש יותר אפי' מק"ס וכ"ס ול"ל לרבותא אליבא דגט חדא כקו' מהרש"א לנקט חידוש יותר אפי' בבעל תנאי ג"כ צריך גט דחזקה אין אדם עושה כו' וע"כ הוכיח שמואל באמת פי' מתניתן דתצא שלא בכתובה בק"ס וכ"ס ודו"ק היטב: נחזור לענינינו דנקדים דהמפורשים לא ידעו לפרש ולהבין על תי' תוס' על קו' על רש"י דמתניתן בלא בעל והא איירי בבעל מה חילוק איכא לפי סברת אחולי אחלי לתנאי בין בעל או לא בעל אמנם אנכי אמרתי בפשוט לתרץ ולהבין דברי תוס' דתוס' מקשה מאי מהני אחולי אחלי במאי מקדשה ותירץ תוס' למ"ד חופה קונה ניחא ובלא"ה כתבו המפורשים דרב ושמואל סברי חופה קונה וביבמות דף נ"ח גבי יש חופה לפסולות לית ע"ש והנה ידוע בסוגי' דחופה קונה יש שיטות אם חופה קונה א"כ גומר ג"כ באותו חופה או לא ומהרש"א הוכיח שם דגומר ג"כ דאל"כ נמי מאי אלימי' האי חופה מהאי חופה אבל שער המלך בחופת חתנים בסעיף ב' האריך שם בדין זה והבי' בשם הרא"ש נ"י תירץ ע"ז דאם קונה בחופה בודאי גומרות ע"ש לאחרוני' ע"ש וא"כ היינו כונת תוס' דודאי) אחולי אחלי רק במאי מקדשה וע"כ בחופה ואם חופה קונה אינו גומר אבל בבעל לאחר כניסה ביאה גומרת והוי נשואה ויש לה כתובה ונכון מאוד כונת תוס' ואית כתובה דלא כמהרש"א: וע"ז אמרתי ראיה דלא כמהרש"א שם לפי מה שפי' איתקש הווית להדדי כיון דמעשה יכול להיות ע"י שליח דהיינו ע"י כסף ושטר מש"ה מצי למעבד תנאי ואמת לפי"ז מש"ה פסקו פוסקים בפשיטות דביאה ארוסה עושה ולא מספקי' בדברי הגמ' שם בקדושין דף י' ולפי"ז ניחא דא"כ לא יכול לעשות המעשה כזה ע"י שליח