יריעות שלמה יורה דעה חלק א עג

עושה בעילתו זנות ג"כ צריך גט היינו מספק לפי האמת דהכא גרע אתנאי סמך וכן פסקינן בש"ע אפילו בעל אינו אלא ספק גט, וא"כ י"ל בפשוט דהנה הר"ן הקשה לומר כל הפוחת לבתולה ממאתים הרי זה בעילתו זנות וא"כ הוי עדיין בעילתו זנות אם תצא בלא כתובה ותירץ דאינו כונתו אלא לקדש בביאה וארוסה אין לה כתובה מצד הדין והוי כמו המקדש בביאה, רק לפי הנ"ל מהני חופה קודם קדושין וא"כ הוי ג"כ נשואה דחופה לא עשה אלא על תנאי ז"א כבר כתב הפלא"ה דאין תנאי בנשואין דהיינו שלהוי נשואה דהיינו בחופה דרבינו ירוחם כתב כן אם קידש בלא תנאי ובעל בתנאי לא מהני והיינו משום דלא אפשר לקיים ע"י שליח דע"ז לא שייך תירץ הגמ' איתקש הווית להדדי דנשואה לא הוי הוויתי' וכן כתב ספר עצי ארזים בסי' ל"ט פירש כן ברבינו ירוחם דזה טעם של ר"י ע"ש וא"כ שפיר הוי נשואה רק לפי הנ"ל דאינו אלא ספק שמא יעשה בעילתו זנות א"כ בלא"ה ל"ק קו' הר"ן למה תצא בלא כתובה כמובן אבל בעל בתנאי דכתב תוס' למה עביד תנאי רק ע"כ משום כתובה ושפיר קשה דעדיין יעשה בעילתו זנות דחופה קודם קדושין מהני וא"כ חזינן דעביד בעילתו זנות כקו' הר"ן, ומתורץ קו' מהרש"א: וזאת דעתי לתרץ בזה קו' תוס' על ר"א מאי מקשה בני ישיבה דלמא מיירי בבעל וי"ל שמואל לשיטתו דסבר אין חופה לפסולות וא"כ לא מהני חופה קודם הקדושין והוי ארוסה ולא הוי נשואה ואין לה כתובה מצד הדין ולא שייך כל הפוחת לבתולה ושפיר קשה אי איירי בבעל למה לא נקט חידש יותר אפילו בבעל על תנאי וא"כ מהני וצריכה גט ולא עשה תנאי אלא משום כתובה ודו"ק היטב: ולפי הנ"ל ג"כ תרצתי קו' תוס' מאי מקשה הגמ' והא פליגו חדא זימני אי הוי תנאי הכא ה"א דצריכה גט מספק, וי"ל דע"כ ליכא ספק או בודאי לא או בודאי צריכה גט דחזקה אין אדם עושה בעילתו זנות, דהמפורשים מקשין על תוס' דהקשו וכי כתובה בעי ממתניתן, והקשה פ"י דילמא מיירי מתניתן בק"ס וכ"ס דגרע דלא שייך דמחיל מדלא התנה כמו בקדושין כדכ' הר"ן ותירץ ס' משנת דר"ע היטב ונכון דתוס' מקשה הא אפילו בקדשה סתם ג"כ צריכה גט משום סמפון ותירץ תוס' בראשון דלרב אתא לאשמעינן משום סיפא אפי' בקדשה ג"כ צריכה גט אם כ"ס ולשמואל באמת אתא לאשמעינן בקדשה על תנאי וכ"ס דאינו צריכה גט וא"כ לרב ע"כ לא איירי מתניתן בק"ס וכ"ס א"כ קשה מרישא למה קתני קדשה על תנאי ונכון הוא: ובאמת תרצתי קו' מהרש"א הנ"ל, בממ"נ אי אתא לאשמעינן משום כתובה ליתני קידשה סתם ואי משום גט ליתני כנסה על תנאי, וי"ל דלא יכול למנקט קדשה סתם וכ"ס דרשב"א כתב ק"ס לא חלין אף אי אחולי אחלי לתנאי וב"ש כתב בסי' ל"ח אי אמרינן אין אדם עושה בעילתו זנות ובעל לשם קדושין ע"כ צריכין עדי יחוד וא"כ בלא עדי יחוד אינו צריכה אפי' גט דלא שייך אין אדם עושה בעילתו זנות הא האיך הוי למעבד הא קדושי ראשונים אינו חלין ובביאה ליכא עידי יחוד ובמאי מקודשת רק לא יכול למנקט אינו צרוכה גט דבדאיכא עידי יחוד צריך גט דאמרינן אין אדם עושה בעילתו זנות ובעל לשם קדושין אבל בכ"ס דליכא עידי יחוד שפיר צריכה כתובה דאינו אדם עושה בעילתו זנות מחל ואפילו אם תהי' נדרנית או מומין ושפיר קדושין ראשונים חלין וממילא אית לה כתובה וכן כתב ב"ש כזה ממש דאם ידע דלא נקיי' בתנאי וכנס בלא ביאה אית לה כתובה דלענין מאי כנס אבל בבעל אמרינן דבעל השתא לשם קדושין ע"ש וא"כ ה"נ ממש כזה ובקדשה סתם בודאי קדושי ראשונים חלין דע"ז לא שייך סברת רשב"א כאשר ביארתי לעיל, וא"כ לא מצי למנקט כס וקידשה סתם דבק"ס וכ"ס בדליכא עידי יחוד אמרינן דבודאי אחולי אחלי לתנאי כמובן ואית לה כתובה ודו"ק היטב: אבל אי אמרינן אין אדם בועל זנות הוא רק ספק וא"כ בעל אפי' בכ"ס וק"ס ג"כ ל"ל כתובתה דלמא בועל זנות ומספיק' אינו מוציאין ממונא ושפיר קשה בממ"נ האיך פירש במתניתן אי סיפא לאו על רישא קאי וסיפא איירי בקדשה סתם וכנסה סתם אם כן קשה למה לא נקט ברישא אפי' ק"ס ג"כ אינו צריך גט ול"ל תירץ תוס' משום סיפא הא בסיפא באמת איירי בק"ס וכ"ס ול"ל כמו לשמואל דרישא פירש באמת קדשה על תנאי וכנסה סתם זה אינו הא באמת צריכה גט מספק: ואי סיפא פירש בקדשה על תנאי וכ"ס כמו באמת לרב א"כ קשה אמאי לא נקט חידוש יותר ק"ס וכ"ס דתצא שלא בכתובה ול"ל תירץ תוס' משום גט א"כ לנקט אפי' בלא תנאי כנ"ל ול"ל תירוצי הנ"ל דק"ס וכ"ס צריכה כתובה בדליכא ע"י דאין אדם בועל בזנות ובודאי אחולי אחלי לתנאי וצריכה כתובה לשיטת רש"י ולשיטת ב"ש כנ"ל ז"א הא ליכא אלא ספק דשמא בועל בזנות ול"ל כתובה כמובן, אלא ע"כ חדא מתרתי או דבועל דבכנסה סתם וקדשה על תנאי אינו צריכה גט כלל וא"כ פירש במתניתן בדלא קידשה על תנאי וכ"ס אינו מקודשת וסיפא ק"ס וכ"ס והכל ניחא: וא"כ מוכח או דאית דאינו צריכה גט כלל או דצריכה גט בודאי וכפתור ופרח: אמנם א"כ חל עלינו חובת ביאור לשיטת הרא"ש וטור דלפי האמת צריכה גט מספק במקדש על תנאי ובעל א"כ האיך מוקי מתניתן לרב רק ז"א דלפי שיטת ר"א ע"כ רב סבר בכנס ולא בעל ג"כ צריכה גט מטעם אחולי אחלי וא"כ מוקי מתניתן בקדשה על תנאי וכ"ס ואתא לאשמעינן אפ"ה צריכה גט וליכא למימר א"כ לנקט אפילו כנס על תנאי זה אינו בכנס בלא בעל בעל תנאי בודאי אינו צריכה גט דלא שייך אחולי אחלי: לפי"ז ג"כ ממילא מתורץ קו' תוס' לר"א דמאי מקשן ב"י דלמא מיירי מתניתין בבעל וי"ל דהא בבעל ג"כ אינו צריכה גט אלא מספק וא"כ קשה לנקט בעל ע"ת ול"ל דאתא לאשמעינן דל"ל כתובה לנקט בק"ס וכנסה סתם דג"כ לית לה כתובה אפילו בדליכא ע"י זה אינו הא אינו אלא מספיקא ועוד דר"א ע"כ סבר כשיטת הר"ן בקדשה על תנאי ג"כ מהני מחילה וא"כ נפל כל תרוצי הנ"ל בבירה ומתורץ כמו באופן ראשון ודו"ק היטב: מה מאוד היטב מתורץ הרמב"ם לפי כנ"ל מה שמקשין על הרמב"ם דפסק במקדש על תנאי ובעל צריכה גט מספק וגבי המקדש במלוה ופחות מש"פ פסק דצריכה גט בודאי ומקשין בממ"נ, אי פירש לשון צריכה גט משמע ספק א"כ הא תני גבי פ"ש פמש"פ ומשמע דצריכה גט מספק ואי פירש צריכה גט בודאי א"כ מנ"ל במקדש על תנאי ובעל דלא הוי אלא ספק ועוד אליב' דאביי כ"ע מודים דודאי מדקאמר הגמ' והא פליגי ביה חדא זימנא עיין בס' מהר"ם ברבי, ונ"ל היטב דכבר הקשיתי לי אי אמרינן אין אדם בועל בעילתו זנות הוא ודאי קשה קו' תוס' לנקט ק"ס וכ"ס דתצא שלא בכתובה וא"ל דאשמעינן רבותא אליבא דכ"ע א"כ הוי לי' למנקט בפירוש דצריכה גט בודאי ולא מטעם ספק רק אליבא