יריעות שלמה יורה דעה חלק א ע

א"כ הוי נשואה וא"כ עדיין עושה בעילת זנות כקושי' הר"ן הנ"ל כמה פעמים דכל הפוחת לבתולה מאתיים ואלמנה מנה עושה בעילת זנות [ואל תשיבנו על הנ"ל דחזינן דאדרבה אמרינן מדכנס סתם ע"כ אחולי אחלי א"כ ע"כ צריך למעבד תנאי כדי לראות העולם שלא מחל, אבל לפי פירושי הנ"ל בגמ' מדכנס סתם ניחא היטב דאינו פירוש מדכנס סתם ולא עביד תנאי ז"א לענין מאי צריך למעבד תנאי רק פרושי דחזקה אין אדם עושה חופה דזנות כנ"ל], אמנם ר"א גופה תירוץ וכן שיטה מקובצת ועיין בהפלא"ה על קדושין בק"א דתרצי כאחד כיון דלא הוי בעילת זנות ממש רק איסור דרבנן הוא אמרינן כל זה איסור אינו חושש: והנה לפי הנ"ל פליגי רב ושמואל בכנס בל"ב בזה סברה אי אמרינן אדם עושה חופה דאסורה כיון דלא הוי רק איסור דרבנן א"כ שמואל לשיטתו דסבר עביד איסור' דרבנן א"כ אינו חושש ג"כ לכל הפוחת לבתולה וכו' זה וזה שוין נינהו וא"כ שמואל לשיטתו שפיר קשה אי איירי בבעל למה לא קאמר חידש יותר אפי' בבעל ע"ת דלא שייך תרוצי הנ"ל דלכל הפוחת אינו חושש אבל רב לשיטתו איירי בבעל ומש"ה ל"ל כתובה כנ"ל וגם לא מצי למנקט בעל ע"ת דבממ"נ עדיין עביד איסורי דרבנן מצד כל הפוחת כנ"ל ונכון הוא: ועתה הבוא נבוא ונחזור לראשונים דמתורץ גם קו' שלי הנ"ל לאביי אליבא דרב אמאי לא נקט קדשה ע"ת וכבל"ב סתם דאינו צ"ג וי"ל דהפלאה הקשה בסוגי' זו מאי מקשה תוס' במאי מקדשה בכנס בלא בעל דכונתו לקדשה בהנאת מחילת מלוה ע"ש וכן כתב הפלא"ה על קדושין בק"א טעם נכון על ראב"ד דסבר דצריך עדים במחילת תנאי דסבר דקדושין ראשונים אינן חלין מצד ברירה רק מקדשה בכסף ראשון דלא דמי למלוה ולא דמי לפקדון כיון שהוא נותן לה לשם קדושין כמו שאמר הגמ' במקדש לאחר שלשים יום אבל כל זה שייך דוקא בקדושי כסף אבל לא בקדושי שטר כמובן, רק זה תינח בקדושי כסף אבל בקדושי שטר לא שייך זה ומש"ה מוקי אביי בכנס ובעל דין דרב דבכנס ב"ב נהי דאמרינן אין אדם עושה חופה דאסורי רק במאי מקדשה וקדשי ראשונים סבר אביי דאין חלין והיינו דקאמר אביי ל"ת, ורב נקט סתם קידש אפי' בשטר וביאה אבל מתניתן עכ"פ לא מצי למנקט קידש ע"ת וכבל"ב דאינו צריכה גט משום קדושי כסף דבזה שייך שפיר דמקדשה בהנאת מחילת מלוה ודו"ק היטב: בסוגי' הנ"ל קע"ת וכ"ס כתובות דף ע"א תוס' מקשין מה אמר ר"א לר"א דסבר בבעל כ"ע מודים דצריכה גט משום א"כ מאי הי' מקשין בני ישיבה על שמואל ממתניתן כתובה דלא בעי הא גיטי בעי דלמא מיירי מתניתן בכנס ובעל ונראה לתרץ בשני אופנים, ראשון דהנה הר"ן וכן ב"י בסי' ל"ח מביא שני שיטות אי אחולי אחלי לתנאי פירש דקדושין ראשונים חלין או קדשי שניה דהיינו דכוונתו לקדש בבעילה שהר"ן כתב דמש"ה מהני מחילה כיון דלהנאתו התנה בודאי אי ימחול מהני אבל זה ברור בקידש בסתם ונמצא בה מומין או נדרים אי נתפייס בודאי מקודשת בקדושין ראשונים דהא לא התנה בתנאי רק אנן אמרינן דסתמא לא קידש אם יקפיד ויראה מומין בזה פשוט: א"כ לפי"ז מ"ש להביא ראיה לשיטת רשב"א דלא מהני בתנאי מחילת תנאי דלהוי קדושין ראשונים חלין דתוס' מקשה במתניתן למה קתני על תנאי אפי' בסתם אינו מקודשת משום סימפן ולפי שיטת רשב"א ניחא מאוד, דכל שיטת רשב"א כיון דהתנה בתנאי כפול א"כ לאו להנאתו נתכוין, (ובאמת אמרתי לר"מ דסבר דבעינן תנאי כפול בודאי לא שייך מחילה בתנאי דהא לא התנה בפירש אם יש עליך נדרים לא יהי' מקודשת כדכתב תוס' כיוצא בזה בכתובות דף נ"ו שמקשין שם האיך שייך מתנה על מה שכתוב בתורה לר"מ דסבר בעינן תנאי כפול ע"ש וא"כ חזינן דגרע אם התנה בתנאי כפול ע"ש וכן כתב פ"י בקדושין דף נ' האיך מוכיח אביי דדברים שכלב אינן דברים הא התנה בתנאי כפול ותירץ שם דמשמע ממתניתן דאתי' דלא כר"מ ע"ש וא"כ חזינן עכ"פ דתנאי כפול גרע וא"כ אימתי מהני מחילתה בשלא התנה בתנאי כפול, ואביתי לתרץ קו' תוס' על רש"י דכתובה בעי למיתב לה דמתניתן אתי' כר"מ דסבר דבעינן תנאי כפול וא"כ לא שייך אחולי אחלי רק מקדש בביאה ומש"ה ל"ל כתובה, ובזה מובנים דברי תוס' לקמן דמקשין האיך קתני במתניתן אינו מקודשת הא אם ירצה חכם להתיר מקודשת למפרע והוכיחו מזה לאחר שנודע לבעל לא מהני התרה ומקשה פ"י דלמא לא אתי' כר"מ דסבר אדם ריצה שתתבזה אשתו בב"ד ולפי הנ"ל ניחא ע"כ אתי' כר"מ דאל"כ אפי' אית לה כתובה ומצד אחולי אחלי ומתורץ בזה רש"י שפירש אליבא דרבה גבי טעות כעין שתי נשים שבעל לשם קדושין ואמאי לא פי' רש"י מטעם אחולי אחלי ופי' הרי"ף (ועיין בהפלא"ה שם שהקשה הרבה קו' אי באחולי אחלי ל"ל כתובה דלא אחיל רק לענין גט, ועשה עצמו כאלו לא ידע מה שכתב הר"ן דאחולי הוא רק ספק ומש"ה ל"ל כתובה מספק) ונ"ל דרש"י סבר כשיטת הר"ן לקמן האף לאחר שנודע מהני הליכת חכם, וא"כ קשה קו' תוס' וע"כ אתי' דלא כר"מ ומש"ה שפיר קשה אי אחולי אחלי א"כ מתניתן אמאי ל"ל כתובה ול"ל דאתי' מתניתן כר"מ דבעי תנאי כפול י"ל ז"א דע"כ לא אתי' כר"מ רק אביי סבר כתירץ רבא באשה חשובה עסקינן דאמר דלא ניחא לי' דאתסר בקרובותיה, ומש"ה קתני ברישא אינו מקודשת (ועל סיפא תצא בלא כתובה בלא"ה לק"מ דהיינו אם לא היתר לה רק ברישא אינו מקודשת שפיר קשה אמאי קתני אינו מקודשת ואינו צריכה גט ודלמא יחזור ובניה ממזרים ירושלמי שם עמי' בפוסקים) אבל רבה לשיטתו דתירץ לקמן אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ולא תירץ באשה חשובה ע"כ לא סבר אחולי אחלי דאל"כ קשה מתניתן כנ"ל ודו"ק היטב כי נכון מאוד: נחזור לענינינו, דלפי' שיטת רשב"א הנ"ל מתורץ היטב קו' תוס' אמאי לא קתני אפי' בקידשה סתם ג"כ אינו מקודשת משום סימפון ולפי הנ"ל ניחא היטב דמתניתן איירי אפי' השתא אינו מקפיד אפ"ה אינו מקודשת דלא מצי מחיל לתנאי כיון דהתנה בפירש אם יהי' נדרים אינו מקודשת לא מצי מחלי כשיטת רשב"א אבל בסתם בודאי אי השתא אינו מקפיד בודאי מקודשת דכל סברת רשב"א כיון דהתנה בפירוש אם יהי' נדרים אינו מקודשת מה לי אם להנאתו או לא אבל בסתם אמרינן דאדעת' דהכי אי מקפיד על מומין לא מקדש אלא על דעתי' לקדש, ואדרבה באמת צריך להבין האיך הוי כלל קדושי טעות אי מצא סמפון הא הוו דברים שבלב רק צ"ל כדכתב תוס' בריש פרק השולח דאנן סהדי דאדעתי' דהכי לא קדשה אם מצא סמפון ויקפיד עליו אבל אם השתא אינו מקפיד האיך שייך אנן סהדי כמובן ורק בתנאי כיון שהתנה ממילא לאו קדושין נינהו מה לי אם התנה להנאתו או לא, וזה ברור וישר: ואדרבה בזה ג"כ מתורץ קו' תוס' על רש"י וכי כתובה בעי למיתב לה אם מגרשה ממתניתן