יריעות שלמה יורה דעה חלק א סט

קתני א"מ כמתניתן ליחוש דלמא ילך אצל חכם ועוקר נדר מעיקר' והוכיח תוס' מש"ה לאחר שנודע לא מהני הליכת חכם דדעתו הי' תיכף אם יודע ונקפיד יתבטל הקדושין מעיק' ולכאורה אין לו הבנה האיך מהני מה שביטל הוא הקדושין הא לא מצי לבטלו ואמרתי ראייה מזה למה שכתב המחבר סי' ל"ח סעיף ל"ו ס"ק ס' בב"ש בעל נפש לא ישאנה דלמא מקיים תנאה והקשה ב"י הא מצד דין אסור ותירוץ כיון דבידה לקיים מיד ואינו מקיים נתבטל הקדושין א"כ ה"נ יש בידה. לקיים מיד והלכה אצל חכם או כבר יהי' הפרה נדרה אצל חכם עשאתה נתבטלו הקדושין וק"ל: אבל בשיטת בעל עיטור שמובא בב"ש בסוף סי' קמ"ד דכל תנאי מעכשיו ע"מ מצי לחזור כ"ז שלא נתקיים תנאי א"כ ה"נ מצי לחזור וכ"ז שלא הלכה אצל חכם, ובב"ש משמע לקמן דהרא"ש סבר דליכא חילוק כמו שיכול לבטל תנאי לקיים גט וקדושין כמו כן יכול לבטל גט וקדושין ונקדים דהמפורשים לקמן מתמיהן על קו' תוס' הנ"ל דילמא אתי' כר"א דסבר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו ולא מהני הלכה אצל חכם כמבואר לקמן ואנכי אמרתי לפרש דברי תוס' דרש"י מביא כאן גירס' דר"א אומר חולצת ולא מתיבמת היינו מצד דסבר אדם בועל ב"ז ופ"י מקיים גירס' היטב ועיין בשיטה מקובצת ג"כ מקיים גירס' ולפי"ז ע"כ לא אתי כר"א דא"כ אמאי גיטי בעי בקע"ת וכ"ס [ול"ל דר"א סבר ספק איכא אם אדם בועל ב"ז ומש"ה לא מתייבמת אך ז"א מנ"ל להמציא פלוגת' חדשה דהא ת"ק דברייתא קטן שקידש ופמש"פ דסבר בעלו קנו ע"כ סבר ודאי הוי ומ"ד בעלו ל"ק סבר אפילו ספק ליכא ומאי דקאמר ר"א חלצת מטעם אחרינא כמבואר שם בת"ק בהתירה כשהי' קטנה כמו כן ע"ש] וזה פשוט: רק י"ל רבה לשיטתו אזל דסבר בטעות כעין ש"נ איירי איירי מתניתן ומצד אחולי אחלי גט בעי וק"ל. והיינו דקאמר אביי ל"ת כיון דכ"ס אחולי אחלי בכוונה ותורה לאשמעינן בזה דיכול לבטל תנאי לקיים קדושין וא"כ כמו שיוכל לבטל תנאי לק"ק כמו כן יכול לבטל הקדושין כ"ש שלא קיים תנאי כנ"ל ושפיר י"ל דרב סבר דוקא בבעל צריכה גט ומצד אין אדם בועל ב"ז ומתניתן לא אתי כר"א והא דקתני אינו מקודשת אמאי דלא ילכה אצל חכם וא"ל כתירץ תוס' הנ"ל דמבטל השתא קדושין כיון שעדיין לא קיימה תנאי כנ"ל לעולם לא אתי כר"א ודו"ק: וי"ל לפי"ז רב ושמואל לשיטתייהו אזיל אליבא דעולא אמר ר"א דרב ע"כ הוכיח דבכנסה בל"ב ג"כ מקודשת מצד אחולי אחלי דאל"כ אמאי קתני במתניתן כ"ס גיטי בעי דל"ל בבעל ומצד אין אדם בועל ב"ז ז"א דע"כ אתי כר"א דסבר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו וכו' ור"א סבר גבי קטנה דאדם בועל ב"ז אבל שמואל לשיטתו דסבר קטנה מגרע גרע כאן דאיכא קדושין דרבנן וא"כ י"ל לעולם גבי קע"ת סבר ר"א דאין אדם בעל ב"ז, ודו"ק היטב: באופן אחר אמרתי לתרץ קו' שלי הנ"ל אמאי לא מקשה ב"י על רב ג"כ מרישא דנקדים דאמרתי דבר חדש לתרץ קו' תוס' על רש"י כתובה בעי למיתב לה ממתניתן דר"א בפ' האיש מקדש הוכיח דחופה א"ק מהרמב"ם דפסק גבי פמש"פ ומלוה ובעל צריכה גט ולא נקט כנס דצריכה גט וכתב וא"ל דכנס דינו כסבלונות דאמרינן על דעת קדושין ראשונים שלח א"כ אמאי במקדשת ע"ת וכנס פסק דצריכה גט זה תוכן דבריו והובא בס' שער המלך בחופת חתנים בסעיף א' ולכאו' דבריו משולל הבנה הוא דבמקדש ע"ת וכנס טעמא אחרינא איכא מדכנס סתם ע"כ אחולי אחלי וחלין קדושי כסף וצ"ע עליו ויותר על ש"מ דלא הרגיש בזה [ומה שתירץ ש"מ על קו' הר"ן הנ"ל הוא דחוק] ועוד דבאמת אין אנן פסקינן כרב אמנם אמת עד לעצמו דר"ל סבר פירש אחרינא בגמ' לא מטעם דכנס סתם אחולי אחלי רק מטעם אחרינא, דהנה הרמב"ם סבר דעיקר חופה היינו יחוד וכן פסק המחבר בש"ע סימן. ולכאורה הבאתי ראיה לזה מן גמ' יבמות דף ק"ו בריש פרק ב"ש רבה ור"י אמרי תרווייהו טעמא דאין אדם עושה בעילתו ב"ז [וא"כ לא ישא אדם ומנהגו מנהג הפקר] ומקשה הגמ' א"ה נכנסה לחופה ולא בעלה מאי א"ל ומתרץ דלא ניחא לי' חופה דאסורה ועיין ברש"י שם ולפי שיטת הרמב"ם הנ"ל יובן היטב דיחוד דפנוי' ג"כ אסור מדרבנן כמבואר בש"ע בסי' כ"ב, ומש"ה לא ניחא לי' חופה דזנות וראיה ברורה מזה: ע"כ היינו טעמא דהך מש"ה אמרינן בכנס בל"ב דאמרינן אחולי אחלי והיינו מסתמא דאמרינן אין אדם עושה חופה דזנות ובודאי ע"כ אחולי אחלי וחייל קדושי כסף וא"כ מובן היטב דברי ר"ן הנ"ל דשפיר קשה א"כ גבי פמש"פ ג"כ הוי כנס בל"ב מקודשת וע"כ חופה א"ק וא"כ במאי מקודשת, אחר זה ראיתי בס' שער המלך בח"ח סעיף ט' דהקשה על דברי ר"ן הנ"ל בעצמו לפי' שיטת הרמב"ם חופה היינו יחוד א"כ האיך מדמה הר"ן חופה לסבלונות בחופה אמרינן חזקה דאיכא איסור דרבנן יחוד דרבנן וכתב וצ"ל כיון דלא הוי רק איסור דרבנן אפשר אמרינן דאינו חושש בזה, רק עפ"י קשה על הר"ן זה תוכן דבריו ובמחילת כבודו שגג בזה, דאדרבה על סברה זו כל דברי הר"ן סובב והולך כאשר פרשתי דאל"כ האיך כתב דמוכח מן קע"ת וכנס סתם י"ל זה ברור ואמת, וגם לא הביא ראי' לזה מן גמ' יבמות הנ"ל דף ק"ו: ע"כ עתה נבוא לתרץ קו' תוס' על רש"י הנ"ל דהיכי פירש כיון דכנסה סתם מסתמא אמרינן אחולי אחלי דחזקה אין אדם עושה חופה דזנות, וע"כ בודאי אחולי אחלי שיחולו קדשי כסף והוי נשואה ויש לה כתובה אבל כנס בבעל אמרינן דלעולם לא אחולי אחלי וכונתו בזה שיקדש בביאה בשלמא כבל"ב חופה אינו קונה וע"כ כונתו שיחלו קדושין ראשונים, אבל בבעל אמרינן כונתו לקדש בביאה ולפי"ז כנס ובעל גרע אין לה כתובה וכנס בלא בעל יש לה כתובה וא"כ מתניתן מיירי בכנס ובעל מש"ה אין לה כתובה ודו"ק היטב: [ואביתי לתרץ לפי סברת הנ"ל קו' המפורשים וכן הקשה הפלא"ה מאי מקשה אביי לרבה מן ברייתא טעות נדרים דילמא סבר רבה כר"א דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות לכ"ע ולא פליג רב ושמואל רק בכנס בל"ב ע"ז אמר דוקא בטעות כעין ש"נ סבר רב צריכה גט, וקושי' עצומה הוא, ולפי הנ"ל י"ל היטב דרבה לשיטתו דסבר ביבמות דף ק"ו דבחופה לחוד ג"כ אמרי' אין אדם עושה חופה דאסורה דהיינו דזנות ולא מחלק בין בעל ובין כנס בל"ב, א"כ ע"כ סבר רבה דבבעל ג"כ פליג כמו בכנס בל"ב כמובן ודו"ק היטב כי נכון הוא: לפי"ז י"ל קו' תוס' על ר"א דסבר דוקא בל"ב פליגו א"כ מאי מקשין בני ישיבה על שמואל דלמא מתניתן מיירי בבעל וי"ל דמהרש"א הקשה אמאי לא נקט במתניתן בעל ע"ת דג"כ צריכה גט ותרצתי דתוס' כתב דלא עביד תנאי אלא משום כתובה, ולכאורה ע"י יש להשיב בממ"נ האיך הי' כונתו אי כונתו לקדש בביאה א"כ ל"צ למעבד תנאו דהא ביאה ארוסין עושה וארוסה אין לה כתובה ואי הי' כונתו שיחלו קדיש כסף