יריעות שלמה יורה דעה חלק א סח

קדמתי ובודאי חלין ק"ד ויש דין נשואה וא"כ בודאי איכא חידוש יותר בק"ס וכ"ס דל"ל כתובה רק ז"א דבקע"ת וכ"ס אי אמרינן אחולי אחלי יש לה כתובה דחופה קודם קדושין ג"כ מהני כנ"ל: לפי"ז מתורץ קו' תוס' דר"א סבר דרב ושמואל פליגי אם אמרינן כשיטת הרמב"ם או כרשב"א דשמואל סבר מש"ה בכנס בלא בעל צריכה גט דביאה מקדשה וא"כ י"ל דשפיר מקשה לשמואל אי מיירי בבעל למה לא נקט בע"ת ול"ל רבותא דכתובה א"כ לנקט במתניתן וכ"ס וק"ס ול"ל דהוי רבותא יותר בקע"ת וכ"ס ז"א בזה אף אם אחולי אחלי ל"ל כתובה דביאה ארוסין עושה ול"ל דחופה קודם קדושין לא מהני ז"א לשמואל דסבר אינן חופה לפסלות לא מהני חופה ק"ק כנ"ל ושפיר קשה אי איירי בבעל וע"כ לא מיירי בבעל ולשיטת אביי מקשין לשמואל דאפי' בלא בעל צריכה גט, ובאמת חלין ק"ד ויותר עדיף י"ל דודאי תירץ תוס' נ"ל רבותא דגט אתא לאשמועינן רק קשה א"כ לנקט גט בוודאי כנ"ל, רק לרב לשיטתו דסבר יש חופה לפסולות י"ל תירץ משנת דר"ע אבל לשמואל דסבר אין חופה לפסולות ולא מהני חופה קודם נשואין ושפיר קשה כנ"ל ודו"ק היטב: אמנם י"ל לפי"ז קו' אחרת דר"ן הקשה אם ל"ל כתובה א"כ עדיין עושה בעילת זנות דכל הפוחת לבתולה ותירץ דכונתו השתא לקדש בביאה ע"ש והנה ס' הפלאה כתב דין חדש דבחופה לאחר קדושין לא מהני תנאה כיון דהוי אפשר לקיים ע"י שליח ובזה לא שייך איתקש הווית להדדי דכבר מקודשת היתה ושורש יצא מרבינו ירוחם דנכתב כבר דין זה והובא דברי אם קידש בל"ת ובעל בתנאי או חופה בתנאי לא מהני והיינו מטעם הנ"ל וכן פירש ס' עצי ארזים בסי' ל"ט ברבינו ירוחם מטעם זה: וצ"ל כתירוץ הר"ן ראשון כיון דביאת בזנות גמור ע"כ לא הוי לא איכפת לי' או י"ל לפי האמת סבר רב דאינו ודאי דאינו בועל בעילת זנות רק ספק הוא דלמא אתנאי סמך לפי"ז מתורץ קו' מהרש"א אמאי לא נקט במתניתן כנסה ע"ת דג"כ אמרינן אין אדם בועל ולא עביד תנאי אלא משום כתובה ולפי הנ"ל מיושב דע"כ עכ"פ עביד בעילת זנות דעבר תנאי משום כתובה ובאמת הוי כל הפוחת לבתולה כנ"ל, דחופה קודם קדושין ג"כ מהני כנ"ל, בשלמא בקע"ת וכ"ס אמרינן דתצא בלא כתובה וצריכה גט דאין אדם בועל הוא רק ספק אבל בבעל ע"כ בפירוש תירץ דעביד ב"ז ואינו צריכה גט ג"כ: ולפי"ז רב ושמואל אזלי לשיטתייהו דשמואל לשיטתו דסבר אין חופה לפסולות א"כ לא מהני חופה ק"ק כנ"ל ושפיר הוכיח שמואל דאדם בועל דאל"כ למה לא נקט כמתניתן בע"ת י"ל ודו"ק היטב: ובזה יש ליישב קו' הפוסקים דמעיקרא אמר ר"א המקדש ע"ת ובעל ובפמש"פ ובעל צריכה גט משמע בודאי ואח"כ קאמר ולא הי' כח ביד חכמים משמע רק ספק וי"ל דלפי הנ"ל ע"כ מוכח דהוא רק ספק דאל"כ יהי' לה כתובה מצד כל הפוחת דחופה קודם לקדושין מהני רק הרמב"ם פסק יש חופה לפסולות ופסק חופה שא"ר לביאה לא הוי חופה וכתבו טעם דאפ"ה אם יש חופה לפסולות כיון דדעת ולבעול באיסור או טעם אחר מה שכתבו אבל טעם דהרמב"ם נובע מן כתובות דף נ"ו דבעי' דלא איפשט' אי חופת נדה גומר או לאו ע"ש וא"כ אי אמרינן ח"נ קונה צריך לומר דהוי ספק אבל אי אמרינן ח"נ א"ק צ"ל דהוי ודאי והא דתצא בלא כתובה דחופה קודם קדושין לא מהני כנ"ל ושפיר קאמר צריכה גט בודאי דלמא חופה שר"ל ביאה צריך וי"ל ודאי והוא ג"כ קאמר ולא הי' כח דהוי בעי' דלא אפשוט כנ"ל ע"ש ודו"ק היטב: אמנם מעיקרא דדינ' פירכי' דלפי האמת דאמרינן אין אדם בועל ובמע"ת ובעל לכ"ע צריכה גט י"ל דמהני תנאי דחופה דכל סברת הפלא"ה כיון דלא אפשר לקיים ע"י שליח אבל אי אמרינן כיון דעביד מעשה אחולי אחלי לתנאי י"ל דלא צריך לקיים ע"י שליח וחליצה מוטעת כשרה מטעם כיון דעביד מעשה אחולי אחלי וכמו שכבר הבאתי לעיל בשם כ"מ בדעת הרמב"ם ע"כ י"ל דמהני תנאי בחופה, ובמקדש ע"ת ובעל באמת צריכה גט בודאי כיון דעביד מעשה אחולי אחלי': ולפי"ז מיושב קו' המפורשים החמורה מאי מקשה הגמ' על שמואל בק"ס בממ"נ אי כתובה לא בעי גט נמי לא בעי דלמא בק"ס וכ"ס מודה שמואל דאמרי' אין אדם קדושין דרבנן ע"ש וקו' עצומה היא עיין בפ"י וס' משנת דר"ע ולפי הנ"ל היטב מיושב דממ"נ אי סבר בקע"ת דאינו צריכה גט צ"ל בק"ס ג"כ אדם בועל דאל"כ אפי' כתובה אית לה מצד כל הפוחת ול"ל תירוץ הר"ן דמקשה בביאה ז"א דחופה ק"ק ג"כ מהני כנ"ל ותנאי לא מצי למעבד כיון דאי אפשר לקיים ע"י שליח ול"ל דשמואל לא סבר כיון דאפשר לקיים ע"י שליח רק סבר חליצה מוטעת כשרה מצד כיון דעביד מעשה אחולי ז"א דהא סבר במקע"ת אינו צריך גט, אבל לרב י"ל דבאמת סבר כיון דעביד מעשה אחולי אחלי ודו"ק היטב: אמנם נ"ל באופן אחר קו' הפוסקים הנ"ל, דמעיקר אמר צריכה גט בודאי דומי' דפמש"פ ובסמוך קאמר אמר רב כהנא משמי' דעולא זה הי' מעשה ולא הי' כח ביד חכמים משמע דהוי ספק ועוד מקשה הפלאה דוקדוקו עצים דמעיקרא אמר תלת דמקדש על תנאי ובעל ופמש"פ ובעל ומקדש במלוה וב' ורב כהנא משמי' דעולא נקט המקדש ע"ת לחודי' ול"נ לתרץ בדבר אחד דקשה לי מאוד על ש"ע שפסק בס' ל"ח בכנס לחוד ג"כ אמרינן דצריך גט כרב דלמא אחולי אחלי מדכנס סתם וכן בבעל פסק אין אדם בועל ב"ז אפילו בבעל ע"ת ג"כ אמרינן אין אדם בועל ב"ז וצריכה גט מספק דלמא אדם בועל ב"ז דאתנאי סמך ע"ש וקשה לפי"ז אם כנס ובעל סתם יהי' צריכה גט בודאי מצד ס"ס חדא דלמא מדכנס סתם אחולי אחלי וחלין ק"ד ואת"ל דלא מחל דילמא אין אדם בועל ב"ז ובעל השתא לשם קדושין ולא הוי שם אונס חד הוא דחילוק גדול בינייהו אם אמרינן אחולי אחלי מקודשת משעה ראשונה אבל אי בעל השתא לשם קדושין אינו מקודשת רק מעתה, בשלמא בדליכא ע"י ל"ל דהוי ס"ס דע"י הוי שם אונס חד הוא מה לי אם אמרינן מדכנס סתם אחולי אחלי או מצד ביאה אמרינן דאין אדם בועל ואחולי אחלי דל"ל דבעל השתא לשם קדושין דהא ליכא ע"י כנ"ל, אבל בדאיכא עדי יחוד קשה טובא: ע"כ נ"ל שני קושית הנ"ל דעולא אמר ר"א איירי בדאיכא עידי יחוד דבדליכא ע"י ל"ל במש"פ דמקודשת במאי מקדשה עכ"פ דל"ל דחלין ק"ד כמובן וע"כ בדאיכא ע"י א"כ במקדש ע"ת ובעל ג"כ צריך גט בודאי מצד ס"ס כנ"ל אבל רב כהנא משמי' דעולא איירי בדליכא ע"י ולא מצריך למנקט פמש"פ דהא במאי מקדשה והיינו דקאמר זה הוי [דהיינו בדליכא ע"י] ולא הי' כח ביד חכמים להוציא בלא גט דמדליכא ע"י ליכא רק ספק אחר כנ"ל ודו"ק היטב: המפרשין מדקדקין מאי קאמר אביי ל"ת כיון שכנסה סתם אחולי אחלי אמאי לא קאמר בפשוט ל"ת אפילו בכנס בל"ב אלא דוקא בבעל, וי"ל דלקמן דף. מקשה תוס' בנדרים מהני הליכת חכם א"כ האיך