יריעות שלמה יורה דעה חלק א סז

רק אביי לשטתי' ניחא דפ"י פירש כדמשמע בתוס' דהא דקאמר אביי ל"ת כיון דכ"ס אחולי אלא טעמא דרב אין אדם וכו' השתא חוזר וסבר דלא שייך כלל אחולי אחלי דאפי' אם מחל מ"מ אינן ק"ד חלין דאל"כ מאי מקשה הגמ' והא אפליגו חדא זימנ' כדעת תוס' ע"ש, וא"כ אביי סבר כשיטת רשב"א ול"ק כלל קו' תוס' לנקט ק"ס וכ"ס כתרוצו הנ"ל דמתניתן מיירי אם השתא אינו מקפיד כלל השתא אפ"ה ל"ל כתובה בקע"ת כנ"ל: אבל ר' אליעזר לשיטתו דמוקי פלוגתייהו כשלא בעל וע"כ סבר כשיטת הרמב"ם דק"ד חלין כמובן, וא"כ ע"כ הוכיח דמתניתן איירי כשלא בעל דאי בבעל קשה קו' התוס' לנקט ק"ס וכ"ס וא"ל כתירוצי הנ"ל כמובן וצ"ל תירץ תוס' דמתניתן רבותא דגט אתא לאשמועינן א"כ קשה לנקט גט ודאי וע"כ בלא בעל וליכא באמת רק ספק גט דר"ן פירש וכן מבואר בש"ע דהוי רק ספק דלמא אחולי אחלי וא"כ ר"א לשיטתו ע"כ מוקי בלא בעל ואביי לשטתו מוקי שפיר בבעל כנ"ל ודו"ק היטב כי כפתור ופרח הוא: אבל יש להשיב על הנ"ל דע"כ איירי מתניתן אם מקפיד דמהרש"א הקשה לפי מה שכתב תוס' אפי' בעל ע"ת ג"כ אמרינן מקודשת דאין אדם עושה בעילת זנות כמו בע"מ שירצה אבא ומקשה במהרש"א א"כ אמאי לא נקט במתניתן חידש יותר אפי' בעל ע"ת ואמרתי דא"ש ליישב דלכאורה קשה על הגמ' מאי מקשה הגמ' על רבה מן ע"מ שירצה אבא דאמרינן אין אדם עושה וכו' דילמא באמת הוא חזקה טובה אין אדם עושה וכו' רק דהכא איכא חזקה כנגד' דחזקה אין אדם מתפייס במומין כמוב' בנדרי' דנדרים ומומין שני מיני נינהו כדכתב תוס' דק"ט ג"כ הוי בנדרים וכבר הרגיש קצת פ"י בזה רק הגמ' מקשה שפיר דנגד חזקה אין אדם מתפייס במומין איכא חזקה אין אדם שותה אלא א"כ בדקו ומסתמא ראה ונתפייס ואיכא שני חזקת נגד חדא, רק זה תינח בבעל סתם אבל בכנס ובעל ע"ת דל"ל אין אדם שותה אלא א"כ בדקו דהא התנה בפירוש וראינו דלא בדקו אבל רק חזקה אין אדם עושה וכו' א"כ איכא חזקה אין אדם מתפייס אך תוס' מיירי בשארי תנאים היכי דלא שייך חזקה אין אדם מתפייס אבל מתניתן בנדרים ומומין באמת בעל ע"ת אינה צריכה גט וכנ"ל ומתורץ קו' מהרש"א אבל לפי הנ"ל דמתניתן מיירי באינו מקפיד השתא וא"כ לא שייך חזקה אין אדם מתפייס במומין, דראינו כי השתא אינו מקפיד: ואביתי לתרץ בזה קו' תוס' על ר"א דאביי י"ל דסבר מתניתן מיירי במקפיד והא דלא נקט ברישא ק"ס ג"כ אינו מקודשת אם מקפיד השתא ז"א די"ל דסבר צריכה גט מדבריהם בק"ס רק זה פלוגתא איתא בירושלמי אם צריכה גט מדרבנן בק"ס לחוד כדמבואר בפוסקי', וי"ל דר"א סבר דאינו צריכה גט מדרבנן וקשה לי קו' תוס' אמאי לא נקט ברישא ק"ס וצ"ל דמיירי באינו מקפיד השתא וא"כ אי איירי בבעל לנקט בעל ע"ת כקו' מהרש"א הנ"ל ודו"ק היטב: ולפי הנ"ל ג"כ מתורץ קו' תוס' מאי מקשה הגמ' והא איפליגו חדא זימנ' דלמא אי קתני הכא ה"א דאינו צריכה גט רק מספק ואמרתי דלפי שיטת הרשב"א הנ"ל בקע"ת לא מהני מחילה שיהי' חלין קדושין י"ל בא"א יותר נאות קו' התוס' אמאי לא נקט קע"ת וכ"ס דתצא בלא כתובה דב"ש כתב בסי' ל"ח אי אמרי' אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואחולי אחלי לא צריך עדי יחוד אבל אי בעל השתא לשם קדושין צריך עידי יחוד כמובן ותוס' פירוש האיך מוכיח הגמ' כתוב' הוא דלא הא גיטי בעי דאם גט ג"כ לא צריך לנקט אינו מקודש' והוי כ"ש דאינו צריכה כתובה ולפי שיטת רשב"א הנ"ל בקע"ת וכ"ס אם ליכא ע"י אינה צריכה גט דק"ד ע"ס אינן חלין ובבעילה זו לא יכול לקדש דליכא עדים, אבל בק"ס וכ"ס דאם ליכא ע"י ע"כ חלין ק"ד והוי נשואה ויש לה כתובה לפי שיטת רש"י אם אחולי אחלי אית לה כתובה ג"כ ממילא עיין בב"ש וא"כ לפי"ז לא מצי למנקט ק"ס וכ"ס דמתניתן מיירי בין בדליכא ע"י ובין בדאיכא ע"י וא"כ בדליכא ע"י בק"ס וכ"ס ע"כ אית לה כתובה דע"כ מחל למפרע דק"ד חלין וממילא אית לה כתובה [וכן כתב בית שמואל כזה גוונא דאם הי' ידע דלא נתקיים תנאי וכנס בלא בעל ע"כ אחולי אחלי ואית לה כתובה אבל בבעל אמרינן דת"ח אינו מוחל רק השתא בועל לשם קדושין ע"ש] אבל בקע"ת וכ"ס, בממ"נ בדליכא ע"י לא צריכה אפילו גט והא דלא נקט אינה צריכה גט ז"א משום בדאיכא ע"י צריכה גט, ודו"ק: אבל אי הוי רק ספק שפיר קשה לנקט במתניתן ק"ס וכ"ס וא"ל משום בדליכא ע"י הוא אפי' אית לה כתובה מטעם אין אדם בועל בעילת זנות וע"כ מחיל וחלין ק"ד ז"א דאפ"ה ל"ל כתובה מצד ספק דילמ' בעל ב"ז, וא"ל דהוי מוקי כרב ושמואל מתניתן באמת בק"ס וכ"ס זה אינו א"כ אמאי לא נקט ברישא ק"ס וא"ל כתירוץ תוס' דרבותא אשמעינן משום סיפא ז"א דסיפא באמת מיירי בק"ס וא"ל כמו לשמואל דרישא האיך מוקי לא כרב ולא כשמואל ודוק היטב. ואל תשיבינו א"כ מתניתן נקט קע"ת וכ"ס דאפ"ה צריכה גט ז"א כקו' מהרש"א לנקט אפי' בעל ע"ת: באופן שלישי אמרתי לתרץ קושי' תוס' הנ"ל על ר"א ואחרון אחרון חביב בסיגנון חדש לרב י"ל בבעל אבל לשמואל ל"ל בבעל ונקדים דאמרתי לתרץ קו' תוס' על רש"י וכתובה בעי למיתב לה ממתניתן דתצא בלא כתובה דפ"י פירוש דרש"י סבר כרשב"א דק"ד אינן חלין וא"כ ע"כ מיירי בכנס ובעל דאל"כ במאי מקדשה רק לפי"ז ע"כ ל"ל כתובה דביאה ארוסין עושה וארוסה אין לה כתובה וכקו' הר"ן רק אמרתי דבר חדש דהנה משנה למלך נסתפק בפ"י מהלכות אישות והוב' דבריו בשעה"מ בח"ח דחופה קודם קדושין ג"כ מהני להוי נשואה וא"כ שפיר יש לה כתובה דחופה קודם קדושין מהני להוי נשואה ואחולי אחלי אמרינן, רק אמרתי אם חופה קודם קדושין תלי' אם יש חופה לפסולות או אין חופה לפסולות דהיינו אם אמרינן אין חופה לפסולות דחופה שאינו ראוי' לביאה לא הוי חופה א"כ חופה קודם קדושין לא מהני דהא הוי חופה שאינו ראוי' לביאה דעדיין פנוי הוי וגרע מארוסה ואינו ראוי' לביאה וזה נכון וברור: ושם איתא ביבמות דף נ"ח פלוגתא דתנאי אם יש חופה לפסולות או אין חופה וא"כ י"ל דמתניתן אתי' מ"ד אינו חופה לפסולות אבל רב לשיטתו דסבר יש חופה ושפיר כתובה למיתיב לה, ודו"ק: לפי"ז י"ל היטב קו' תוס' דהמהרש"א הקשה בממ"נ אי חידש איכא לרבותא דגט לנקט בע"ת ואי רבותא דכתובה לנקט ק"ס וכ"ס ותירץ ס' משנת דר"ע לפי שיטת הר"ן דכתב בקע"ת וכ"ס יותר סברה דמחל לי' מדהתנה בקדושי ולא מתנה בחופה, א"כ איכא חידש יותר בקע"ת וכ"ס דל"ל כתובה וק"ס וכ"ס אמנם אי אמרינן כשיטת רשב"א הנ"ל דאף אם מחל לתנאי אין חלין ק"ד שפיר קשה לנקט ק"ס וכ"ס דזה בודאי איכא חידש דל"ל כתובה דבקע"ת אפילו אם מחל ג"כ כתובה דביאה ארוסין עושה ול"ל דהיא גופה אתא לאשמעינן כרשב"א ז"א בק"ס וכ"ס לא שייך סברת רשב"א כאשר