יריעות שלמה יורה דעה חלק א סו

פירש רש"י נדרים או מומין וי"ל דכאן כתב רש"י לפי ה"א דמצד אחולי אחלי צריכה גט וע"כ איירי בתנאי נדרים דאי בתנאי מומין אמרינן דנסתחפה שדהו וע"כ צריך להנשא ויש לה כתובה אבל בתנאי נדרים שפיר אמרינן אחולי אחלי ודו"ק היטב: ופרשתי דהיינו טעמא דרבה דסבר דוקא בטעות אשה אחת כאין שתי נשים דאמרינן אחולי אחלי דע"כ בזה שייך שפיר מדקדש פעם אחרת ולא התנה מסתמא מחיל אבל בטעות אשה אחת לא שייך לומר דמחל מדכנס סתם דהכל יעשה על קדושין ראשונים: ואמרתי בזה בדרך חידוד לפי"ז ליישב קו' הפוסקים לפירוש רש"י בטעות אשה א' כעין ש"נ היינו בגרשו בנתים א"כ האיך היה מקום בני ישיבה מתניתן דא"א כעין ש"נ גירשו מאן דכור במתניתן ולפי הנ"ל מיושב דרבה איירי בשארי תנאים דלא שייך לאחר ארוסין שפיר י"ל בטעות א"א כעין ש"נ דלא אחולי אחלי אבל בתנאי נדרים שייך לאחר ארוסין שפיר שייך לומר מדמחיל ע"ז מחיל ג"כ על ע"ז כנ"ל ואף את"ל דבתנאי מומין לא שייך לומר להתנה בין ארוסין לנשואין כאשר רציתי לומר לעיל עם כל זה יש ליישב הכא דתוס' פי' מש"ה מוכח דגיטא בעי מדלא קתני תצא בלא גט והוי ידעינן מפ"ש כתובה והנה במומין קתני בסופו כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים והיינו כל מומין דלא פסלי בכהנים אינו פוסל וא"כ מש"ה קתני במתניתן גבי מומין תצא בלא כתובה לאשמועינן מום שאינו פוסל בכהן כתובה אפי' בעי לא כדעת החולקים עליהם גבי נדרים ע"ש כה"ג. ולעולם אפי' גיטא לא בעי ובזה מיושב מה שמקשן אמאי מציין תצא במתניתן על נדרים אפי' משום סימפן ולא מצוין על מומין דזה הוי סימפון גמור ולפי הנ"ל ניחא דמומין לא יכולו להקשות דשייך ג"כ תרוצו הנ"ל דנקט קע"ת דאפי' מום שאינו פוסל מקודשת ואין לומר א"כ מאי מקשה אביי מבריית' מאי לאו טעות נדרים אם בעלו קנו דהא שם הוי טעות כעין ש"נ י"ל הנ"ל היטב דהא הרי"ף כתב דבעל לאלתר משמע וא"כ לא שייך לומר נדרים שנדרה בין ארוסין ונשואין והוי כטעות א"א י"ל ודו"ק היטב: אבל זאת ראינו ליישב בזה היטב קושי' תוס' על ר"א דסבר דבבעל מודה שמואל א"כ מאי מקשין ני ישיבה דילמא מיירי מתניתן כשבעל דמודה שמואל וי"ל דר"א סבר בטעות אשה א' כעין ש"נ מודה אפילו שמואל דאמרינן אחולי אחלי: ופעם ק"ס כ"ס ע"כ מחול רק בטעות א"א סבר כקו' הנ"ל מאי ראיה הוא דמחיל דהא הכל עשה על קדושין ראשונים דא"כ הא תינח כשלא בעל אבל בבעל דאמרינן אין אדם עושה בעילת זנות וע"כ כשבעל לשם קדושין ראשונים וממילא אמרינן דמחיל על כולו מדלא התנה פעם שנית וא"כ אמאי תצא בלא כתובה ודו"ק: וא"ל דהא שמואל סבר לפי האמת אפילו בק"ס וכ"ס דתצא בלא כתובה כבר ידוע מה שכתב הר"ן דבקדשה ע"ת וכ"ס שייך לומר דמחיל מדהתנה פ"ד ולא התנא בכנס כו' אבל בק"ס וכ"ס לא אמרינן דמחיל וכן כתב פ"י כמה פעמים סברה זו וק"ל: באופן אחר אמרתי לתרץ קו' תוס' על ר"א דלמא מוקי מתניתן כשבעל י"ל דהנה הר"ן מביא שני שיטות דהרמב"ם הוכיח סוגי' דהכא דאדם אחולי אחלי חלין קדושין ראשוני' ורשב"א לא כן סבר אפי' אם מחל אינו חלין קדושין ראשונים כיון דהיא מקדשה ע"מ שאין עליה נדרים א"כ כיון שנמצא נדרים או על שאר תנאים דלא קיימי ממילא אינו חלין ק"ד כיון דאמר ע"מ אבל אם יוצא נדרים אינו מקודשת א"כ במאי יהי' מקודשת ולא אמרינן להנאתו הוא מכוין אם יקפיד דוקא כיון דאמר סתם ע"מ מה לי בכוונתו עיין בב"י בסי' ל"ד אמרתי לפי"ז מתורץ קושי' תוס' במתניתן אמאי נקט קדשה ע"ת אינו מקודשת אפילו בק"ס ג"כ אינו צריך גט כדאמר לעיל משום סמפון ולפי שיטת רשב"א היטב ניחא דהא זה קאמר דסברת רשב"א לא שייך רק אם התנה בפירוש ע"מ אם ק"ס אמרינן רק שעל דעת שנמצא בה מומין או נדרים לא מקדשה אע"ג דהוי דברים שבלב אינו דברים רק כבר הניח תוס' כלל בר"פ השולח אם כל העולם ידעו דבודאי ע"י דעת זה ולא צריכין לגילוי מילתא שלו הוי דברים כאן דאנן סהדי ע"ש אבל עכ"פ אם לא יקפיד בודאי הי' מקודשת דאדרבה בזה אנן סהדי דדוקא אם יקפיד אבל אם לא יקפיד כדי' מקודשת בשלמ' אם אמר ע"מ לא איכפת ליה בכונתו אע"ג דכוונתו הי' להנאתו אבל בסתם על כל זה אנו דנין על כוונתו ועוד אם לא יקפיד השתא ממיל' אמרינן אגלי' מלתא דלמפרע בק"ד ג"כ דעתו אפילו במומין או נדרים והאיך שייך בזה אנן סהדי לפ"ז ברור בק"ס בודאי מקודשת אם לא יקפיד לפ"ז שפיר אתא לאשמעינן אפילו בקע"ת אע"ג דאם לא יקפיד השתא מ"מ אינו מקודשת וזה פשוט ונכון לפ"ז: ויותר נכון אמרתי לתרץ בזה קו' התוס' על רש"י כתובה בעי למיתב לה ממתניתן דתצא בלא. כתובה. וי"ל דר"ן מבאר שיטת הרמב"ם נגד רשב"א מהני מחילה שיהי' חלין ק"ד דאמרינן להנאתו הוא מכוין והקשה עליו מן גמר' קדושין אע"פ אם אמרה בלבי היא להתקדש מקודשת אע"ג דממילא מחילה ותירוץ אדרבה כיון דאמרה דמעיקרא ג"כ אינו מקפדת ואפ"ה התנה לא מהני מחילה ע"ש (ולקמן נאריך קצת בסברת הר"ן): לפי"ז לכאורה הכא ג"כ שייך סברת הר"ן הלז דע"ס לאו להנאתו מכוין דלהנאתו אם יקפיד לא צריך להתנה אפי' בק"ס אינו מקודשת (וכמו כן הקשה הפלא"ה על מה שכתב תוס' ולא עביד תנאי אלא משום כתובה לענין כתובה למה יעבור תנאי הא בכ"ס ג"כ אין לה כתובה) וע"כ לאו להנאתו ומש"ה ג"כ לא מהני מחילה רק רב איירי בשארי תנאים היכי דלא שייך משום סימפון אבל מתניתן איירי בנדרים או מומין שפיר אין לה כתובה דק"ד אין חלין ס"ל רק מקדש השתא בביאה וביאה ארוסין עושה וארוסה אין לה כתובה ודו"ק: נחזור לענינינו לפי הנ"ל ג"כ ממילא מפורק קו' תוס' שני אמאי נקט בסיפ' קע"ת וכ"ס אפילו ק"ס וכ"ס ג"כ תצא בלא כתובה דאי אפשר באשה נדרנית לפי הנ"ל היטב מיושב דמתניתן אתא לאשמעינן אפי' השתא אינו מקפיד תצא בלא כתובה דק"ד אינו חלין אפי' לרב לשיטת רשב"א הנ"ל רק אין אדם עושה בעילתו ביאת זנות ומקדש בביאה וביאה ארוסין עושה אבל, בק"ס וכ"ס אית לה כתובה דק"ד חלין והיא נשואה ויש לה כתובה ודו"ק: לפי"ז נבא לתרץ קו' תוס' על ר"א דלמא מיירי מתניתך כשבעל דלכאורה קשה על אביי דאוקי מתניתן כשבעל ומטעם אין אדם עושה בעילתו זנות ופי' הפוסקים דבעי בוודאי גט אי אמרינן א"א עושה וכו' לפי"ז קשה קו' תוס' לנקט במתניתן חידש יותר ק"ס וכ"ס וצ"ל כתירוץ תוס' דמתניתן אתא לאשמעינן דבעי גט אפי' קע"ת וקשה אם רבותא דמתניתן לאשמועינן דבעי בודאי גט לנקט חידש יותר במתניתן דבעי בודאי גט ולא ספק דהשתא אתי למטעי כתובה דלא בעי גט בעי מצד ספק: