יריעות שלמה יורה דעה חלק א סה

בסוגי' דחופה קונה דמהרש"א פירש חופה קונה וגומר אבל מהר"י מטראני ושארי עוסקים וכן כתב התוס' בפירש ביבמות דף נ"ח דאם חופה עושה פעולה לקנות אינו גומר עיין בשער המלך בח' חתנים בסעיף ב' ואיכא למימר דתוס' סברי כמהר"י מטראני ולשטתייהו אזלי דחופה קונה ואינו גומר ונקדים דמהרש"א הוכיח דחופה קונה וגומר דאל"כ במאי גומר מאי אולמי' האי חופה מהאי חופה אבל הרא"ש כ' תי' והובא בשה"מ בסעיף הנ"ל דביאה גומרת ע"ש וא"כ הכל מתורץ דהיינו דכתב תוס' דמתניתן כשלא בעל וא"כ אינו אלא ארוסה דחופה קונה ואינו גומר כנ"ל וארוסה אין לה כתובה. אבל רב איירי כשבעל וא"כ ביאה גומרת כנ"ל והוי נשואה ויש לה כתובה ונכון לפ"ז: עפ"ז אמרתי דרב ושמואל אזלי לשיטתייהו דהנה מהר"י מטראני הקשה והובא בשע"מ בח"ח הנ"ל אם אין חופה לפסולת א"כ האיך מצי למימר חופה קונה ואינו גומר א"כ האיך הוי חופה קונה הא הוי חופה שאינו ראוי לביאה דביאת ארוסה אסור כמבואר רק צ"ל למ"ד אין חופה לפוסלות ע"כ קונה וגומר דכל סברת הפוסקים החולקים על מהרש"א הנ"ל היינו מטעמ' דאמרינן די' לבא מ"ה וכו' דילפינן מכסף וכסף קונה ואינו גומר. אבל היכא דמיפרך ק"ו לא אמרינן דיו כמבואר שם דבלא"ה, כ"ש סברה זו בסוגי' דח"ק ע"ש בתוס' וא"כ הכא הוי מפריך ק"ו וע"כ קונה וגומר וזה פשוט. וא"כ שמואל לשטתו סבר חופה קונה וגומר ע"כ הוכיח דלא אמרינן אחולי אחלי דאל"כ האיך קתני במתניתן תצא בלא כתובה כקושי' תוס' הנ"ל ולא שייך תירוץ תוס' הנ"ל אם חופה קונה וגומר אבל רק קאי לשטתו יש חופה לפסולות נ"ל דחופה קונה ואינו גומר ושפיר י"ל דמתניתין מיירי כשלא בעל ודו"ק היטב: לפי פירושי הנ"ל בתוס' מש"ה בל"ב אין לה כתובה דחופה קונה וא"ג אבל כנס ובעל ביאה גומרת. עדיין קשה על רש"י לענין מאי כתב רש"י זאת כתיבה בעי למיתב לה רש"י פרשין ואמאי לא פירש כפירש תוס' דחילק לענין כבל"ב וכן הקשה ר"ן על רש"י. אבל יש לתרץ היטב דע"כ אביי סבר כן דכתובה בעי למיתב לה אם אחולי אחלי וכל מעמד ומציב של אביי על זה הוא עומד דלכאורה קשה לי טובא לפי שיטת אביי דרב סבר דוקא בבעל צריכה גט אבל בל"ב מודה דאצ"ג אמאי לא מקשין בני ישיבה ג"כ על רב מרישא כמו לשמואל אמאי לא נקט ברישא דע"ת וכ"ס דאינו מקודשס דהיינו כנס בחופה בלא בעל דאיכא חידש יותר מקע"ת לחוד וצ"ע לכאורה ולא ראיתי מהמפרשים שהרגיש בזה: אבל לפי הנ"ל ניחא מאוד דכל חידש כ"ס בל"ב דאצ"ג היינו דלא אמרינן אחולי אחלי וזה כבר מוכח ממתניתין מסיפ' דקתני כנסה בבעל תצא שלא בכתובה ואי אמרינן אחולי אחלי בכנס בל"ב ממיל' בבעל צריכה כתובה דביאה גומרת כנ"ל וא"כ מוכח ממתניתן חידש זה וא"כ ע"כ סבר אביי וכתובה בעי למיתב כנ"ל והיינו דקאמר אביי בפירש ל"ת כיון שכ"ס אחולי אחלי ולא קאמר בקיצר ל"ת בכבל"ב (כאשר כבר דקדקנו החילק) ולפי הנ"ל הכל אומר ודו"ק: אמנם לכאורה קשה לפ"ז אם שמואל סבר חופה קונה וגומר עש"ה לכאורה בוודאי צריכה גט אף אם לא אמרינן אחולי אחלי לתנאי ועל תנאי ג"כ מכניס לחופה אפ"ה יהי' מקודשת. הא לקמן מקשה הגמ' והא ביאה דלא אפשר לקיימו ע"י שליח האיך מהני ביה תנאי. ומתרץ הגמ' איתקש הווייתו להדדי ותמה פ"י האיך שייך היקש במה שכנגד סברה ותירץ פ"י ופירוש הכי דהא שם כולל הוא הוויה והכל מיקרי הוויה וקדושין מיקרי המעשה וא"כ ע"פ המעשה יכול להיות שליח דהא יכול לקדשו בכסף ע"פ והאחרונים קלסו' פירוש זה וא"כ אמרתי לפי"ז אם חופה קונה וגומר לא יכול להתנות בזה תנאה כלל דע"ז שפיר קשה דאי אפשר לקיים ע"י שליח וע"ז לא שייך תירץ הגמ' דמקשה מיכול להיות ע"י שליח דלישני ע"י כסף או שטר דהא כסף או שטר אינו גומר רק קונה וזה גומר וקונה בב"א וסברה נכונה היא לפי"ז: וא"כ קשה לשמואל האיך מהני בי' תנאה ועל תנאה קא סמך דהא אף אם מתנה בפירוש ג"כ לא מהני בי' תנאה אך לכאורה י"ל דהא דחופה קונה היינו אם מתכוין לקדשה אבל אם אינו מתכוין לקדשה אינו קונה כלל וסבר שמואל דלא אחולי אחלי ולא מתכוין לקדשה בי' כלל: אמנם מתוס' לא משמע כן דחופה קונה ממיל' אף אינו מתכוין לקדשה בי' כלל וכן כתב פ"י בפירוש בכאן וכן משמע מש"ע סי' כ"ו סעיף ב' שכתב בי' אם הכניס אשה לחופה אינו מתקדשת בכך וי"א מתקדשת מספק ע"ש: א"כ י"ל דהא כל הנ"ל אמרתי לפי שיטת ר"א אליבא דשמואל ור' אלעזר אליבא דשמואל י"ל דלא סבר כלל אפשר לקדשה ע"י שליח והא מהני מעוטת היינו כיון דעביד מעשה אחולי אחלי לתנאה וכך כתב הכסף משנה בדעת הרמב"ם דהרמב"ם מש"ה לא מביא כלל דין דאפשר לקדשה ע"י שליח כסבר מטעמ' כיון דעביד מעשה אחולי אחלי לתנאה (ע"ש מה שהקשה לח"מ עליו) ועפי"ז יובן ויתורץ מה שמקשה מהרש"א על תוס' שכתבו ולפי מדס"ד בכנס בלא בעל במאי מקדשה ולא מקשן יותר עדיף אף לפי האמת אף לפי שיטת ר"א ע"ש ולפי הנ"ל יש ליישב דזה הי' סבר תוס' מעיקרין דדוחק הוא דחופה קונה ואינו יגמור א"כ מקשה תוס' שפיר דע"כ לא סבר דחופה קונה דא"כ מ"ט דשמואל אף אם לא אחולי אחלי מ"מ מתקדשת ממיל' בחופה בלי שום תנאה בשלומ' לר"א י"ל דשמואל לא סבר כלל אפשר לקיים ע"י שליח כנ"ל רק סבר באמת בבעל כיון דעביד מעשה אחולי אחלי לתנאי ולפי"ז לר"א באמת מודה שמואל דבעל אבל לאביי דסבר דבבעל ג"כ מחולקין א"כ ע", לא סבר שמואל כיון דעביד מעשה אחולי אחלי לתנאי ושפיר מקשה תוס' ודו"ק: אבל לפי פירוש פשוט בתוס' באמת חופה א"ק רק במכוין לקדש כמו בביאה. יען לפי"ז קשה לי מאוד להבין האיך שייך למימר אחולי אחלי לתנאי מדכנס סתם בטעות אשה אחת. לענין מאי יתנה הא הכל עושה על דעת קדשין ראשונים ולא מכוין לקדש כלל בחופה זו ובביאה זו וכמו במקדש פמש"פ וקטן שקידש דאמרינן דבועל על דעת ראשונים. וכ"נ הכא דחופה ובעילה הכל לאחר קדושין ראשונים וא"כ לא צריך להתנות הא אם רעוע היסוד נפל הבנין ממיל' דאם קדושין ראשונים על תנאי שאין עליה נדרים ונמצא נדרי' קדושין ראשונים בטלי וחופה בלא קדושין לא מהני אם אינו מכוין לקדש בביאה. ולמה יתנה ולא אוכל להבין על בורי': ואביתי לומר בתנאי נדרים ניחא שפיר דרי"ף פירש בטעות שתי נשים דהיינו דכנסה אשה אחרת סתם אמרינן מדכנסה אשה אחרת סתם ולא הקפיד מסתמא על אשה ג"כ מחיל וא"כ ה"נ דהא יכול להתנות בשעת חופה על נדרים שנמצא בין ארוסין לנשואין לענין דלא להוי נשואה ותצא בלא כתובה וע"כ מחלי ליה ומסתמ' ג"כ לזה מחול לנדרים שקודם ארוסין ומיושב מה שמקשין מפורשים על רש"י שפירש כאן נדרים וביבמות