יריעות שלמה יורה דעה חלק א סד

שאינו יכולה להקדיש הגוף כ"כ אינו יכול הבעל להקדיש ק"פ דבעי מיוחד לו כמו גבי מכירה ולא דמי לשותפין דלזה יש חצי' גוף וחצי פירות כדפירוש רש"י ע"ש והכא לבעל ק"פ ולאשה ק"ג אבל אם יש לו ק"פ בלא גוף לא מצי להקנות ולהקדיש כמו ק"ג בלא פירות. ובזה מתורץ רש"י היטב הדק מה שהבאנו לעיל דכתב בד"ה ומי אמר שמואל הכי והאמר שמואל לעיל במותר לאח"מ פליגי ועלה קאמר ר"י חולין. ומה בעי רש"י בזה דהנה הפלא"ה כתב בפשיטות דאם לא אמרינן כמי שהקדישו ידיך לעושיהם רק הקדיש מ"י גופי' יכול לחזור מהקדש דהא גבי מכירה ג"כ לר"ע דס' אמדשלב"ל יכול לחזור קודם שבא לעולם. וא"כ י"ל דלעולם ר' יוחנן הסנדלר ג"כ קסבר אמדשלב"ל רק פליגי בזה דהוא סבר נעשה כמי שהקדישו ידיך לעושיהם ולא מצי לחזור בו ור' יוחנן סבר דגוף ידים לא מצי להקדיש דסבר כר"א וע"כ מ"י גופי' נמי הוי דשלב"ל ומצי לחזור בו. אך זה אינו לכאורה דאם פליגי אם הוי הקדש מעיקר' ולא מצי לחזור ומ"ט דר"ע דל"ל דאין אדם מוציא דבריו לבטלה דנעשה כמי שאמר יקדישו ידיך לעושיהם דהא אף אם לא הי' כונתו להקדיש ידים ג"כ לא הוי דבריו לבטלה אך יש לומר לסברת כסף משנה דאם מצי אמרת א"נ וא"ע הוי דבריו לבטלה וא"כ אם הקדש מ"י גופי' הוא מצי' לחזור בו מכ"ש היא דיכולה לחזור אינה נזונת וא"ע אבל אם הקדיש ידים גופי' תו לא מצי לומר א"נ וא"ע כסברת הנ"ל ודו"ק: אולם מה דפשיט להפלא"ה דיכול לחזור בו אינו נראה לי דא"כ קשה אמאי יפר שמא יגרשנה ותהי' אסורה לחזור לפי ה"א דר' יוחנן הסנדלר סבר אמדשלב"ל אמאי אסורה לחזור דהא עדיי' מצי' לחזור מנדר על מ"י שלא בא לעולם. והפלא"ה כתב בפירש בר"פ המדיר רק בקונם שאני עושה לפיך מצי לחזור בו. ולכן נראה לי ברור דלא מצי לחזור מהקדש וכן אם היא אמרה קונם שאני עושה לפיך דהנה איתא בנדרים דף ק"ט דאמירתו להדיוט ואפי' אם מקדיש לאחר שלושים יום תו לא מצי לחזור בו וה"נ הכא ואף לפי מה שכתב הר"ן טעמא דבגבוה הוי כאומר מעכשיו והכא אף אם אמר מעכשיו לא מהני. ונ"ל לפי שיטת רשב"א וריטב"א דקידושין דף ס"ג דלר"מ דסבר אמדשלב"ל מהני באומר מעכשיו דלא מצי לחזור בו כמו בדשלב"ל. ה"נ הכא כיון דהוי בהקדש באומר מעכשיו תו לא מצי לחזור מהקדש וזה ברור אצלי: ובזה י"ל שיטת תוס' בקידושין דקונמת חל על דשלב"ל והקשה הפלא"ה. א"כ מאי מקשה הגמ' ונקדיש מהשתא דלמא מיירי בהקדיש מ"י עצמו ואף דהוי דשלב"ל מ"מ חל הנדר לאחר גירושין דחל על דשלב"ל. וי"ל אף דתוס' סברי דקונמת חל על דשלב"ל מ"מ מהני מעכשיו לענין חזרה ומצי לחזור בו וא"כ מאי קאמר שמא יגרשנה ותהי' אסורה לחזור דהא עדיין מצי לחזור בי מנדר קודם שעשתה מ"י ויותר ניחא לפי מה שבארתי במקום אחר בקידושין דהא דמהני מעכשיו לענין חזרה תלי' אם אמרינן יש ברירה או אין ברירה ולמ"ד אין ברירה כמו בע"מ שירצה אבי' דתלי' ברצין אשה והשאגת ארי' הקשה בתשובותיו מן הרי את מקודשת לאחר שאתגייר דנימא אין ברירה ותירץ דמכאן ולהבא כבר הוברר הדבר וא"כ נראה בעליל בפירש במעכשיו לענין חזרה תלי' ביש ברירה או אין ברירה וא"כ הכא בגירושין תלי' ברצון הבעל לגירושין א"כ לא מהני לענין מעכשיו לענין חזרה. וא"כ שפיר מקשה הגמ' אמאי אסורה לחזור וע"כ מיירי בהקדיש ידיך וחל מהשתא רק אלמוהו אבל מ"י גופי' דהם של בעל לגמרי וזה נכון ויש להאריך בזה: ואי לא דמסתפינא הייתי אומר ליישב שיטת הרמב"ם דמש"ה פסק דאם הוא הקדיש ידי' לעושיהן דמהני אף שאינו יכול לכופ' ור"ל קאמר דוקא מתוך שיכול לכופה דשפיר צריך ר"ל לומר מטעם שיכול לכופה במ"י דנהי דידם מקרי דבר שאינו ברשותו מ"מ תלוי' ועומד ברצון אשה דהא אשה יכולה לומר א"נ וא"ע א"כ אם אמרי' אין ברירה לא הוי הקדש למפרע לענין דלא מצי לחזור בו ומש"ה קאמר מטעם מתוך שיכול לכופה למ"י וזה נכון מאוד לדעתי והרמב"ם פסק אין ברירה לחומר' ולקולא לא אמרי' אין ברירה ומש"ה הוי מספק הקדש: ובזה מיושב עוד דקדוק למה מקשה הגמ' דוקא לאח"כ וסבר ר"מ אין אדם מקדיש מן לאחר שאתגייר דבל"ז י"ל דמש"ה מתוך שיכול וכו' דמשמע הקדש מיד דלא מצי לחזור בו ואף למ"ד אדם מקנה דלמא ס' כר"ל דלא מהני מעכשיו אך א"כ אמאי אמרי' אין אדם מוציא דבריו לבטלה דהא לא הוי דבריו לבטלה לענין שיהי' הקדש לאח"כ ודו"ק: ועפ"ז י"ל ג"כ סוגי' הגמ' כו' אמר רנב"י להעדפה והקשה רש"י דהא לא הוי בא לעולם מ' מלאכה ונ"ל לומר ר' יוחנן הסנדלר ור"מ פליגי אם אדם יכול לחזור בו קודם שבא לעולם דר"מ ס' במעכשיו אינו יכול לחזור בו ור"י הסנדלר ס' דיכול לחזור בו א"כ הגמ' מקשה שפיר מטעם דא"כ לא חייש שמא יגרשנה ותהי' אסורה לחזור דהא עדיין מצי לחזור מנדרו. וע"ז תירץ הגמ' כי אמר ממילא שפיר י"ל דיכול לחזור בו רק דחיישי' שמא תעדיף ומובן ג"כ תירץ הגמ' בהקדישו ידיך לעושיהם דמקשן מקשה מן גירושין והוא תירץ מן מלאכה. ועיין בהפלא"ה שנתקשה בזה ועפ"ז ניחא כיון דמיירי בהקדישו ידיך מ"מ תיכוף משגירשה הוי בא לעולם ואינו יכולה לחזור מנדרו וזה נכון. ואח"כ מקשה הגמ' מי איכא מידי דהשתא לא קדשה דאף משבא לעולם לא יהי' מהני נדרו כיון דס' אא"מ ומקשן ס' דליכ' חילוק כמו שיכול לחזור במעכשיו כ"כ לא קני לגמרי ומיושב סוגי' הגמר' היטב ודו"ק היטב מאוד: ויש לחקור מה שתירץ תוס' דהוי דברים שבינו לביה דמשום דילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות הא לפי מה דאית' בנדרים דאם אמר קונם פירו' על פוני מותר בחלופיהן ובגדוליהן דאאמדשלב"ל רק הוא אלנו רשאי להחליף לכתחילה כמו כל א"ה וא"כ כיון שהיא ילקח בהן קרקע ולא הוא א"כ מותר הוא בפירות דהיא היא החליפ' ויש להאריך בזה וכעת צ"ע ועיי' בנדרים דף מ"ז ודף נ"ז במתניתין עיי' שם: מאי שהקשה פ"י אמאי אלמוהו דהא יכול להפר. ותירץ פ"י זימנין דטרוד זה דוחק מאוד אך ניחא לפי מה דאיתא בגיטן בסוגי' דנודרת פלוגתא דתנאי בנודרת ברבים לא מהני הפרת בעל וא"כ שפיר צריך לאלים שעבודי' מטעם דלמא ידירה ברבים ודו"ק: [נשלם חילוקא דרבנן בסוגי' דמקדיש מיי אשתו]: כתובות דף ע"ג בסוגי' קדשה ע"ת וכ"ס ראשון לציון נ' לפרש מה שמתמיהן עולם על תירץ תוס' על רש"י שכתב וכתובה בעי למיתב לה ממתניתן דקתני תצא בלא כתובה דמתניתן מיירי כשלא בעל והוא איירי בבעל מאי חילק איכא בין בעל או לא בעל לענין אחולי אחלי אם אמרינן דצריך גט מטעם אחולי אחלי א"כ ממילא אית לה כתובה לפי שיטת רש"י עיין בהפלא"ה. ונ"ל לפרש בפשוט דלקמן מקשה תוס' אף אם אחולי אחלי במאי מקדשה בכנס בלא בעל וכתב תוס' למ"ד חופה קונה ניחא. והנה ידוע שני שיטת