יריעות שלמה יורה דעה חלק א סג

אולם קשה דהא מותר בודאי לא גרע מגירושין דריב"נ ס' דחיישינן שמא יגרשנה וחל הנדר לאחר גירושין ג"כ וא"כ י"ל דר"מ ג"כ ס' בלא עבידא דאתא אדם מקנה. אך י"ל דהתם ליכא אדם מקנה דשלב"ל. דהא בידה לומר א"נ וא"ע. אך כבר כתבתי דזה עוקר תקנתא דרבנן לגמרי ג"כ יכולה לומר א"נ. וא"כ ממילא אף במותר יכולה לומר איני נזונת וא"ע ושפיר קאמר הגמ' ופליגי דריש לקיש ודו"ק: אולם י"ל בפשוט קושי' תוס' לוקי מחיים דהר"ן כתב הא דנקט פלוגתי' דר"מ במותר ובמעלה לה או באין מעלה לה ולאח"מ ולא נקט פלוגת' במעשה ידי' גופי' ותירץ דרבותא אשמינן אע"ג דלא הוי עבידא דאתא אולם אם נאמר במותר א"י לומר א"נ וא"ע ובמ"י יכולה לומר א"נ וא"ע קשה אמאי נקט פלוגתי' במותר אדרבה לנקוט חידוש טפי במעשה ידי' גופי' דזה איכא חידוש יותר דהא במותר איכא למטעי דטעמ' מתוך שיכול לכופה למעשה ידי' נעשה כאומר יקדישו ידיך לעושיהן. אבל במעשה ידי' גופי' דיכולה לומר א"נ וא"ע א"כ הוי שפיר דשלב"ל ואפ"ה אומר ר"מ הקדש דהא ר"מ סבר אמדשלב"ל ומפאת זאת הוכיח רב ושמואל דאיירי בלאח"מ. ובלא מעלה לה מעה והוי שפיר דשלב"ל ואיכא חידוש יותר במותר דלא הוי עבידא דאתא וזה נכון: ורב אדא בר אהבה דאוקי מחיים סבר דאינו יכולה לומר א"נ וא"ע אף במ"י וליכא חידוש יותר במעשה ידי' מבמותר ואדרבה במותר איכא חידוש יותר מבמ"י דלא הוי ע"ד. ולפ"ז מתורץ קושי' המפרשים על רבינו יונה דשפיר קאמר ופליגי דר"ל דהא ר"ל אוקי מחיים. וקשה כיון דלפי אמת סבר ר"מ אמדשלב"ל אף לאחר שאתגייר לנקוט חידוש יותר במ"י ובמעלה לה אלא ע"כ ס' דאף במעשה ידיה אינו יכולה לומר א"נ וא"ע. וזה נכון מאוד: ולפ"ז מתורץ היטב דברי רש"י שכתב ד"ה מי אמר שמואל הכי דהא שמואל מוקי בלאח"מ. ותמה עליו מה בעי רש"י בזה דהא אף אם פלוגתא במחיים ג"כ ע"כ טעמי' משום דאין אדם מקנה דשלב"ל עיי' במהרש"ל ופ"י ועפ"ז ניחא דהא באמת קשה קושי' תוס' מאי מקשה הגמ' דגירושין הוי דשלב"ל דהא בידה לומר א"נ וא"ע אך כבר כתבתי תירץ נכון דאפ"ה לא מצי אמרי' קונם שיהי' קדוש לעולם דהא בזה עקרי תקנתא דרבנן לגמרי [ועיין בר"ן בקידושין דף ס"ג שם מסביר בפירש בעי' דרב אושעי' בנתן פרוטה לאחר שאגרשך. מש"ה במקדיש לאחר ל' יום לא הוי דשלב"ל דהא בידה לקדש עתה ויהי' מקודש לעולם ע"ש וא"כ הכא אינה בידה לומר קונה שאני עושה לפיך סתם שיהי' אף הנדר חל לאחר גירושין דהא אם אמרה סתם קונה עקרו תקנתא דרבנן לגמרי וזה נכון מאוד: רק לב"ז י"ל דאף אם עקרי תקנתא דרבנן לגמרי אפ"ה יכולה לומר א"נ אך שמואל דמוקי בלאח"מ וקשה אמאי לא מוקי מחיים כקושי' תוס' וצ"ל כתרוצי הנ"ל דא"כ הו"ל למנקט חידוש יותר במ"י גופי' דבמותר א"י לומר א"נ וא"ע וע"כ היינו טמא' שכתבנו במותר עקרי תקנתא דרבנן לגמרי וא"כ ע"כ סבר לעקרי תקנתא דרבנן לגמרי אינה יכולה וא"כ שפיר מקשה הגמ' דהוי דשלב"ל לאחר גירושין דהא עתה אינו בידה לומר א"נ ולומר קונם לעולם וזה נכון מאוד: והנה הריטב"א והובא בשיטה מקובצת משמו תירץ על קושי' תוס' דהא בידה לומר א"נ וא"ע כיון דעל שבע מלאכות אינו יכולה לומר א"נ וא"ע ובנדר מקצת ונדר שבטל מקצת בטל כולי' ותמה ס' שער המלך תרי' תמיה חדא א"כ מאי מקשה הגמ' לקמן בר"פ המדיר נימא נעשה כמו שאמרת א"נ וא"ע דהא נדר שבטל מקצת על שבע מלאכות בטל כולי' ומש"ה אינו צריך להפר ועוד תמה עליו דהא קאמר שמא תעדיף ונימא כיון דלא חל על עיקר למ"י אינו חל נמי על העדפה והניח בצ"ע. ובאמת לק"מ דהנה עיין בשטה מקובצת כתב בפירש לשיטת תוס' קונם שאני עושה לפיך היינו פירש מה שאני מרוצה לעשות לפיך ומה שבדידה בידה ואינו נכלל כלל מה שצריך לעשות. דבזה שצריך עשות לא שייך לומר שאני עושה. ע"ש שהאריך בזה. ולפ"ז מתורץ קושי' הנ"ל דלא שייך לומר נדר שבטל מקצת דהא אינו נכלל כלל שבע מלאכות מה שצריך לשעות. וכן גבי ר"ע לענין העדפה דהא עיקר מ"י אינו נכלל כלל בלשון הנדר אבל הריטב"א שפיר תירץ דהכי מקשה הגמ' מי איכא מידי דהשתא לא קדיש דהא לריב"נ איירי דאמרה לכי מגרשה. ולאחר גירושין אף שבע מלאכות אינו צריכי' לעשות ושפיר נכלל בנדר קונם שאני עושה לפיך. רק על שבע מלאכות בטל הנדר דהוי דשלב"ל ושפיר חזינן כיון דעל שבע מלאכות בטל הנדר דהוי דשלב"ל הוי נדר שבטל מקצת בטל כולי' וזה אמת וצלול בכונת הריטב"א: ועפ"ז י"ל בקיצור דברי רש"י שכתב דשמואל מוקי בלאח"מ מש"ה קשי' שמואל אדשמואל. דבל"ז י"ל דגירושין לא מיקרי דשלב"ל דהא בידה לומר א"נ וא"ע רק שמואל מוקי בלאח"מ ולא מוקי מחיים וע"כ כתרוצי הנ"ל. דה"ל למנקט חידוש יותר אפי' במ"י גופי' דהוי הקדש דבמותר אינו יכולה לומר א"נ והוי כמי שאמר יקדישו ידיך. וא"כ מוכח דשמואל סבר דבמותר אינו יכולה לומר א"נ וא"כ הוי' נדר שבטל מקצת בטל כולי' לענין מותר דבמותר אינו יכולה לומר א"נ והוי דשלב"ל וממילא בטל אף לענין עיקר מ"י ודו"ק: ובזה יש לומר וליישב מה דקאמר הגמ' הלכה כריב"נ להעדפה ותמה פ"י דזה ממש כמו שאמר ר"ע. וי"ל דהנה דעת הרא"ש לקמן בר"פ מציאת אשה דמציאה אע"פ שא"נ מציאה לבעלה וע"ש בפ"י שכתב דהרא"ש סבר דתקנו משום איבה וקטטה וממיל' העדפה עי"ד ג"כ לבעלה אע"פ שא"נ דזה שוי' עם מציאה. וא"כ מיושב קושי' תוס' דהא בידה לומר א"נ וא"ע דהא עכ"פ העדפה עי"ד לבעלה ונדר שבטלה מקצת בטלה כולי' כנ"ל והיינו דקאמר הגמ' כי קאמר הלכה כריב"נ להעדפה עי"ד באמת לאשה כר"ע וממיל' יפר מטעם שמא יגרשנה דלא שייך לומר נדר שבטל מקצת. וע"ז מקשה הגמ' הנ"ל הלכה כר"ע דיפר מטעם שמא תעדיף ודו"ק היטב: והנה שיטה מקובצת מבי' בשם ר"ת דהכי פירש שאני קונמת דק"ג נינהו וא"כ חל הקדש על גוף ידים ואף דאלמוהו אבל לידים גופי' לא אלמוהו ומש"ה ממיל' מ"י קדיש לאחר גירושין ע"ש והוב' בשער המלך משמי' ע"ש. ולפ"ז י"ל לבאר טעמ' דת"ק למה קאמר אינו צריך להפר ונא חייש שמא יגרשנה. וי"ל דהנה אית' במס' ב"ק דף פ"ט דר"א סבר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשאו ולא כלום אפי' שנים בב"א ופירש רש"י כיון דלזה יש ק"ג ולזה יש קנין פירוש גרע וע"ש בתוס' דכתב דאינו צריך לר"א לתקנת אושא דאפי' אם מכרה נכסי מלוג ונתגרשה ג"כ לא חל המכר ע"ש. ולפ"ז י"ל דת"ק ס' כר"א וממיל' לא יוכלה להקדיש ידים קדושת גוף דמקרי ממש לזה קנין פירות ולזה ק"ג ולבעלה ק"פ ולא הוי הקדש וזה נכון: ובזה י"ל טעמא דת"ק דר' יוחנן הסנדלר דקאמר אינו קדוש אף אי אמרינן אין אדם מוצי' דבריו לבטלה ויקדישו ידיך לעושיהם ג"כ לא מפני דהא לבעלה יש ק"פ ולאשה יש ק"ג בידים גופי' ולא יוכל להקדיש כמו אשה