יריעות שלמה יורה דעה חלק א סב

חיישי' שמא תאמר א"נ וא"ע. אולם קשה לפ"ז הנ"ל על רבנן אמאי אין צריך להפר נימא דחל ע"י כולל מגו דחייל על הנאת מעשה ידי' מה שתעשה משני מלאכות בב"א חייל נמי על כולו להפקיע מידי' שעבודי רק צ"ל דר"פ לא מוקי ביקדישו ידי' לעושיהם רק בהקדישו מעשה ידי' וזה אינו שלה ואינו חל ע"י כולל כמו שבארנו לעיל. [וכן כתב הפלא"ה דאף דקונם מפקיע מידי שעבוד היינו אם יקדישו ידי' אבל מ"י אינו מפקיע כיון דאינו שלה] אבל לדידן דפסקינן כשמואל דמיירי ביקדישו ידי' לעושיהם ע"כ מוכח דלרבנן הכל שלו אף מה שנעשה משני מלאכות בב"א ודו"ק היטב: והנה כבר כתבנו די"ל דלא מפיך ר"ע לרבנן רק מיירי באין מעלה לה מעה. ושפיר קאמר ר"ע שמא תעדיף וטעמא דת"ק דאין אדם מקדיש דשלב"ל והא דלא נקט מקדיש מ"י עצמו די"ל דנקט לרבותא אע"פ שהקדישו מעשה ידי' לעושיהם אפ"ה הוי דשלב"ל פן יעלה לה מעה וידים אינה ברשותיה רק זה תינח אי מיירי בהקדישו ידי' לעושיהם אבל אי אמרי' עשתה שנים ושלשה מלאכות לכ"ע הוי שלה א"כ ע"כ לא מיירי בהקדישו ידי' עושיהם דאל"כ נימא דחל ע"י כולל להפקיע שעבודא. וע"כ מיירי בהקדיש מ"י עצמו וא"כ ע"כ מוכח איפוך ר"ע לרבנן והיינו דמסיים ר"פ פלוגתא דר"ע ורבנן דר"פ מסופק אם איפוך או לא דתלי' באיבעי' דבסמוך אם עשתה שנים או שלשה מלאכות בב"א אם הוי שלה או לא ודו"ק: ויותר נכון יש לומר דלכאורה קשה לי' מאי מקשה הגמ' השתא העדפה לעצמו מציאה לכ"ש דאדרבה ר"ע סבר העדפה לבעלה ורבנן סברי העדפה לעצמה. ואפ"ה שפיר קאמר ר"ע שמא תעדיף בהקדים דתוס' לקמן מקשין בר"פ המדיר ד"ה ל"ת נעשה מצי לאוקמי כר"ע דסבר אין אדם מוצי' דבריו לבטלה וצ"ע אצלו מאי מקשן כלל דהא לא הוי דבריו לבטלה דהא מהני נדרי לאחר גירושין ולא הוי דשלב"ל דהא בידו לגרשה וצ"ע והנה לפ"ז קשה דלמא טעמי' דר"ע ס' שמא תעדיף היינו דסבר אין אדם מוצי' דבריו לבטלה ונעשה כאלו אמרת א"נ וא"ע על מעה עכ"פ [ואין לומר א"כ מ"ט קאמר שמא תעדיף הו"ל על כל מ"י צריך הפרה ז"א דמה"ת אמרי' דנעשה על כולי' מ"י א"נ וא"ע בודאי יותר סברה לומר על מעה לחוד והרי בזה שלא הוצי' דבריה לבטלה] אבל ת"ק סבר העדפה ע"י דחק בלא"ה שלה וא"כ לא הוי דבריה לבטלה דמהני נדרה על העדפה שיהי' שלה ואינו נטלה מעה ממילא אף העדפה שלה אף שלא ע"י דחק. ובאמת מכאן יש להבי' ראיה לשיטת רבינו יונה דע"י מעה לכ"ע אינו יוכל לומר אינו נטלת ודו"ק. אך לר"פ דמסופק אם שנים ושלשה מלאכות שלה הוי וא"כ ל"ל מטעם אין אדם מוצי' דבריה לבטלה דלמא היה כונת' על מה שתעשה שנים ושלשה מלאכות ולעולם לא הי' כונתו לומר א"נ וא"נ מעה כסף והיינו דמסיים פלוגתא דר"ע ורבנן דלא ידע אם מפיך. או לא דהא מסופק בזה כנ"ל ודו"ק והיטב: אולם יש לישב קושי' הנ"ל דהא דקאמר הגמ' לקמן איפוך קאי דר"ל דסבר דאין יכולה לומר א"נ וא"ע ואפשר י"ל בזה סוגי' דהכ' דקאמר כי אמר השואל הלכה כריב"נ להעדפה. לא כמו שפירש רש"י דהיינו טעמא דר"ע שמא תעדיף א"כ קשה קושי' פ"י היינו ר"ע ממש רק הכי פירש דודאי העדפה לבטלה רק מטעם דאין אדם מוצי' דבריו לבטלה אמרינן נעשה כאלו אומרת א"נ מעה כסף ודו"ק: ובאופן אחר י"ל סוגי' הנ"ל לפי הנ"ל דודאי סברת פרישה דחל ע"י כולל אמנם בודאי אמרינן אלמוהו גם בזה כמו לפי אמת דקונם מפקיע מידי שעבוד רק אלמוהו וה"נ בזה נהי דחל ע"י כולל מ"מ כוון דאלמוהו ושוי' רבנן כלוקח גמור וכאלו שלו ממש בודאי אינו חל ע"י כולל. [ואפ"ה מיושב הטור גבי קונם תשמישי על כל עולם דסבר גבי שעבודא דאשה לא אלמוהו לשוי' כלוקח ואם אמרה קונם תשמישי עליך לא מהני דקונם אינו מפקיע כלל מידי שעבוד תשמיש כמו שכתב טורי זהב בס"ס רל"ד כיון דהוי חיוב גוף ואינו יכולה לסלק בשום אופן ע"ש] ולפ"ז היינו דקאמר הלכה כריב"נ להעדפה דהיינו דסבר כר"ע דהעדפה שלה רק אינו מיפר מטעם העדפה עי"ד דסבר דזה לא שכיח רק סבר דממילא חל ג"כ על מעשה ידיה גופי' ע"י כולל רק אלמוה וכיון דהוי רק מכח אלמוה לא הוי דשלב"ל לאחר גירושין ושפיר קאמר הלכה כריב"נ להעדפה וזה נכון מאוד: [ומה שכתבנו לעיל גבי הגיע זמן ולא נשאו ג"כ ניחא אף דאלמוהו מ"מ בשעבודא דאשה לא אלמוהו רק קונם אינו מפקיע מידי שעבוד דמזונות כיון דהוי חיוב הגוף כמו חיוב תשמיש] והגמ' בה"א ג"כ ידע מכח סברה אלמוהו רק לא ידע דקונם מפקיע מידי שעבוד. והנה דעת רבינו יונה ביותר תחת מעה לכ"ע אינו אומרת איני נזונת וא"ע וטעמא בעי למה ונ"ל דהנה דעת הר"ן דאם אמרה תדפענו אינו נזונת שוב אינו יוכלה לומר נזונת ועושה דכל פעם אם תמצא מלאכה ותאמר א"נ וא"ע והרמ"ה בסי' ס"ט פסק דיוכלה לחזור והבי' בחלקת מחוקק בסי' ס"ט וב"ש טעמו דיכולה למימר כיון דיש חוק קצוב בכל שבוע משקל ה' סלעים יכולה למימר בשבועה אחת אני אעשה לעצמה ובשבועה אחרת תאמר תן לי מזונות ואני מכונת לעשות חוק הקצוב עלי ע"ש וכתב ב"ש טעמא דר"ן משום דסבר דבכלל מזונות הוא הוא כסות וכסות אינו קצוב בכל שבוע. והנה תוס' כתב לעיל בפ' נערה דמש"ה לא יכולה למימר לא תצריך לפרקין ופירות שלי דבזה עקרי תקנתא דרבנן לגמרי דפירות של שבוע זו שלו עבור פרקן של כל הימים ע"ש וא"כ במותר מכ"ש העדפה עי"ד דזה בודאי אינו קצוב א"כ מעה המותר של שבועה זו שלו עבור מעה הכסף להבא דהא אינו קצוב פעם עושה מותר ופעם עושה אינו מותר וא"כ עוקר תקנתא דרבנן לגמרי וזה אינו יכול [ועיין בשוטה מקובצת דהעדפה אינו צריכ' כלל לעשות] וזה נכון: ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' לעיל דף מ"ז לר"ל דסבר דמ"י עיקר אמאי לא יוכל לומר צאי מ"י למזונותיך אף בדלא ספקי ועפ"ז ניחא דהא ר"ל סבר כרב אדא דמזונות תחת מותר כדכתב תוס' וא"כ עוקר תקנתא דרבנן לגמרי וזה אינו יכול וזה נכון מאוד מאוד: ועפ"ז י"ל ג"כ קושי' המפרשים על רבונו יונה מאי קאמר הגמ' ופליגי דר"ל הא ר"ל איירי במותר. וי"ל רב לשטתי' מוכח דאפי' במותר יכול למימר א"נ וא"ע דהנה תוס' מקשה לקמן אמאי מוקי רב בלאח"מ לוקי מחיישי' ובמעלה לה מעה. וי"ל דהנה תוס' הקשה הא לאח"מ לא עבידא דאתא ותי' תירץ דאיירי בזקנה ואסיפת זקנים תירץ בקיצור דעכ"פ עביד' דאתא שיהי' הקדש אם יעלה לה מעה וזה עבידא דאתא שיעלה לה מעה ע"ש ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' דר"ן ובעל המאור כתבו דמותר לא עביד' דאתא וא"כ י"ל דרב ושמואל סברי אם קאי מחיים ע"כ קאי במותר מה' סלעים וזה לא עבידא דאתא ובזה אף ר"מ ס' דאין אדם מקנה דשלב"ל ומש"ה ס' דע"כ קאי בלאח"מ וי"ל דקאי מותר דהיינו מה שיותר ממעשה ידי' וכן כתב פ"י בשם ירושלמי וזה עביד' דאתא. וא"ל דמיתה לא עבידא דאתא ז"א כבר כתבתי דאיירי בזקנה או עכ"פ עביד' דאתא שיעלה לה מזונות וזה נכון: