יריעות שלמה יורה דעה חלק א נט

אע"ג שמשועבד לו חל עליו וכיון דחל שעה אחת תו לא פקע אע"ג דמטי' זמן פירעון ובא ב"ח לגבות כיון דקדושת הגוף נינהו. ולפ"ז יש לומר לפי אמת שפיר בידה לומר א"נ וא"ע ואם אמרה א"נ וא"ע חל עליו שעה אחת קונם וממילא חל עליו לעולם כיון דחל שעה אחת תו לא פקע והיינו פירש הגמ' שאני קונמת דמפקיע מידי שעבוד ומאי דפריך הגמ' ולקדשו מהשתא היינו כיון דמפקיע מידי שעבוד ומצי לחול עליו שעה אחת אע"ג דמשועבד לב"ח דיכול לחול על שיעבד ה"נ יכול לחול על שיעבד ולהפקיע מבעלה. ומתרץ הגמ' אלמוהו רבנן לשעבוד דבעל אבל דשלב"ל לא מקרי כיון דבידה לומר א"נ וא"ע ואם אמרה א"נ שפיר חל עליו הקיום אע"ג דבזה מפקיע לגמרי תקנתא דרבנן אפ"ה מצי אמרה קונם שאני עושה לפיך לעולם כיון דחל שעה אחת שוב לא פקע והיינו דחדית לן הגמ' בתירוץ זה שאני קונמת דמפקיע מידי שעבוד והיה שפיר בידה לאוסרה מיד בקונם ע"י לעולם אף שאינו יכולה לומר א"נ וא"ע לעולם רק כיון דחל שעה אחת שוב לא פקע ודו"ק. ושמור דבר זה כי ישר הוא: [ודע דפ"י נתקשה כאן וגם בק"א לפי מה שכתב תוס' בגיטין דכל טעמא דקונמת מפקיע מידי שעבוד דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ה"ט לא שייך הכא אך כבר ביאר זאת קצות החשן בסי' קי"ז בתוך דבריו הקדושים דאף למ"ד מכאן ולהבא הוא גובה עכ"פ משועבד לב"ח והוי כמו הכא מקדיש ידי' רק למ"ד למפרע הוא גובה הי' של מלוה לגמרי מיד ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו אבל למ"ד מכאן ולהבא גובה מפקיע מ"ש וחל שעה אחת שוב לא פקע וזה ברור. ועיי' בטורי זהב בסי' רל"ד ס"ק כתב דמה"ט הכא מפקיע מידי שעבוד כיון דמצי לסלק לבעל בזוזי כמו בע"א דאם תרצה ליתן לו מעות בעד מעשה ידי' ולא תעשה מלאכה תוכל לעשות כן ומש"ה מפקיע מידי שעבודו ע"ש. ולדבריו קשה טובא מאי מקשה הגמ' מי איכא מידי דהשתא לא קדיש דהא תוכל להקדיש מ"י דאם תרצה ליתן מעות בעד מלאכה תוכל ליתן לו וצ"ע]: ואמינא דזאת ג"כ סברת הרמב"ם דפסק אם הוא אומר יקדישו ידי אשתו דקדוש והקשה הר"ן עליו דהא גמ' קאמר ופליגא דר"ל משמע לרב דסבר דיכולה לומר א"נ וא"ע לא יוכל להקדיש ידי' דהוי דבר שאינו ברשותו דהא ידים אינו ברשותם כיון דאי בעי אמרה א"נ וא"ע אך בית שמואל בריש סי' פ"א העלה בדעת הרמב"ם ותוס' אם בשעת הקדש נזונת ממנו ולא אמרה א"נ וא"ע שוב לא יכלה לומר א"נ וא"ע וכן העלה פ"י בכונת תוס' בד"ה א"ל בנזונת לא כשהוא זן אותו קאמר דכתב דכונת תוס' הוא דאם בשעת הקדש זן אותה. שוב אינו יכולה עושה ואוכלת אף לר"ה אמר רב והנה הפלא"ה תמה על פ"י דהא דשלב"ל יוכל לחזור בו קודם שבא לעולם ומכ"ש דהיא תוכל לחזור בו אך זה אינו קושי' דכבר העלו רשב"א וריטב"א בקידושין דהא דאמרינן קודם שבא לעולם יכול לחזור היינו אם לא אמר מעכשיו אבל אם אמר מעכשיו שוב אינו יכול לחזור בו, וה"נ הכא דמקדיש מע"י עכשיו, ומש"ה היא אינו יכול לחזור בו וגם הוא אינו יכולה לחזיר בה ולומר א"נ וא"ע מכ"ש לפי האמת דאיירי בהקדישו ידי לעושיהם. אך זאת גופי' מוקשה דלמא לא תוכל להפקיע ולומר א"נ וא"ע אע"פ שהקדיש הוא מעשה ידי' או מעשה ידי' לעושיהם ופ"י כתב כיון דחל שעה אחת תו לא פקע זה אינו דזה דוקא בקדושת הגוף אבל אם אמר יקדישו ידי' לעושיהם זה לאו כלל קדושת הגוף ושפיר אמרי' דאע"ג דחל שעה אחת שוב פקע ולכן נ"ל באמת דלא כדעת בית שמואל ופ"י דקדוש' דמים אבל אם אמר קונם מעשה ידיך לפיך דהוי קדושת גוף דבזה שפיר אמרינן כיון דנזונת ממנו בשעה שהקדיש וחל הקדושה על גוף ידים שוב לא פקע. ושוב לא יוכל לומר א"נ וא"ע. אבל בכל זאת ניחא דברי רמב"ם הנ"ל דשפיר כתב אם אמר יקדישו ידי לעושיהם דקדיש ולא אמרינן דידם אינם ברשותם דהא אי בעי למחר תאמר א"נ וא"ע דהא זה כלל כל מילתא דבידו לא הוי דשלב"ל. וה"נ בידו לאוסרה בקודם מעשה ידי' לפיה דשוב אינה יכולה לומר א"נ וא"ע כיון דחל שעה אחת שוב לא פקע ואח"כ יוכל להקדישם וממילא מתורץ הרמב"ם ג"כ מסוגי' הנ"ל דהא דקאמר ופליגי דר"ל היינו קודם שידע דקונם מפקיע מידי שעבוד כיון דחל שעה אחת שוב לא פקע אבל לתירץ ר"א דקונמת מפקיע מידי שעבוד ואמרינן כיון דחל שעה אחת שוב לא פקע קונם מקדושת ידים ודו"ק: ולפי מה שהעלה בדעת הרמב"ם דהרמב"ם סבר כשיטת ר"ת דקדושת דמים מפקיע מידי שעבוד והיינו מטעם כיון דחל שעה אחת שוב לא פקע ניחא דברי הרמב"ם בפשיטות דשוב אינה יכולה לומר א"נ וא"ע כיון דחל שעה אחת שוב לא פקע והא דקאמר ופליגי דר"ל היינו קודם שידעו דקונם מפקיע מידי שעבוד דזה הוא רק למסקנא וק"ל: ובאמת בעיקר הקושי' על הרמב"ם תרצתי אנוכי בפשיטות דשפיר קאמר ופליגי דר"ל דכבר הקשה פ"י למה קתני' במתניתן ברישא ה"ז עושה ואוכלת לתני הרי זה חולין בשלמא למ"ד בנזונת שפיר י"ל דהכי קאמר ה"ז עושה ואוכלת דיוכלה להפקיע לומר שאמרת א"נ וא"ע אבל למ"ד בא"נ איירי מתניתן לר"א בר אהבה דמעה כסף תחת מ"י ובאין מעלה לה מ"כ. א"כ הו"ל למתני' ה"ז חולין אך לפי דעתי מתורץ בפשוט דהכי קתני ה"ז עושה ואוכלת כל זמן שאוכלת מן מעשה ידי' אבל אם הקדיש היא ולשנה הבא מעלה לה מעה חל הקדש על מעשה ידי' כיון דתנא דמתניתן סבר אמדשלב"ל וחל ההקדש היום על שנה הבאה אם יעלה לה מעה. אולם לפ"ז קשה על ר"ל דקאמר לא תימא טעמי' דר"מ משום אדם מדשלב"ל וכו' דהא ע"כ מוכח דר"מ סבר אדם מקדיש דשלב"ל דאל"כ קשה אמאי קתני במתניתן הרי זו עושה ואוכלת לתני' הרי זו חולין כיון דלא מעלה לה מעה. וא"ל דאתא לאשמינן דאם ברצונה אח"כ להעלות לה מעה הרי היא הקדש זה אינו דהא אין אדם מקדיש דשלב"ל. אך ע"כ מוכח דיוכל לכופה למעה ואינה יכולה לומר א"נ וא"ע א"כ לא הוי דשלב"ל דהא בידה להעלות לה מעה ומזונות ולהקדיש ידי' א"כ מתורץ קושי' על הרמב"ם דודאי סברת הרמב"ם אמת כיון דהעלה לה מזונות בשעה שהקדיש שוב אינו יכולה לומר א"נ וא"ע. א"כ שפיר יוכל להקדיש ידי' לעושיהם דהא ידים הוי ברשותו ולא מצי תו להפקיע ממנו. אך כל הוכחות הגמ' מדנקט ברישא הרי זה עושה ואוכלת משמע אם אח"כ לאחר הקדש מעלה לה מעה חל הקדש עליו ואמאי דהא דשלב"ל הוא דהא מעשה ידי' אינו בעולם וידים אינו ברשותם להקדיש דהא לא מעלה לה מעה עתה אלא ע"כ מוכח דבידו להעלות לה מעה בע"כ ולהקדיש ידי' והוי שפיר דשלב"ל. ושפיר מוכח דר"ל סבר שאינו יכולה לומר א"נ דאל"כ לא הוי בידו ואמאי לא קתני הרי זה חולין וזה נכון מאוד: ובזה מפורק ג"כ קושי' המפרשים על שיטת רבינו יונה דפסק במעה כסף תחת מותר אינה יכולה לומר א"נ וא"ע. א"כ מאי הוכיח דפליג ר"ל עליו דהא ר"ל קאי על מותר ובמותר לכ"ע יוכל לכופה למ"י. ועפ"ז ניחא דהוכיח מרישא מדקתני עושה ואוכלת ולא קתני