יריעות שלמה יורה דעה חלק א נג

וא"כ קשי' עכ"פ לרבנן דר"ש דאיכא חומר בסופה דהא סבר אליבא דרבנן דאסור לחזור וק"ל: (ועיי' בכתובות סוגי' דיהא בו מומין שהחליט שם ג"כ דהיכ' דאיכא הרי מום לפניך וחזקה הוי' תרתי במקום חדא כמו גבי מקוה:) ובזה י"ל מה דמקשין המפרשים האיך מתרץ הגמרא בבאו עדים ואח"כ ניסת ורמב"י הוא. דעדיין קשה לרבנן דמתירן בבאו עדים ואח"כ ניסת ועפ"ז ניחא דתרצן שני ג"כ סבר איסור כהונה שאני ורק סבר כיון דאיכא תרתי לריעותא. חזקת דייק' ומנסבא והרי מת לפניך. א"כ הוי כמו גבי מקוה. דטהרות ודאי טמאות ושורפין עליו ע"ש בריש נדה. וא"כ אמאי אסור' לכהונה. וע"כ דנאמנים מטעם מגו דאי בעי שתקי מזה שכבר מת רק אמרי' שעודנו חי' ולא הוי תרתי לריעות' וא"כ לא היה איסור כהונה רק איסור א"א. ואין לומר דהוי ג"כ איסור כהונה. ז"א הא אין אחע"א דבביאה ראשונה כבר נאסרה משום א"א ומשום זונה אינו נאסר עד ביאה שני' (ועיי' בעצי ארזים בסי' ט"ו ס"ק ק"נ ע"ש) וע"ז שפיר מתרץ כשבאו עדים ואח"כ ניסת ורמנב"י היא. ורבנן דרמנב"י סברי כר"ש דסבר גבי מקוה ג"כ היא רק ספק ושפיר אסרה תורה מטעם איסור כהונה שאני ולא מטעם מגו כיון דהוי רק ספק ואסרה תורה באיסור כהונה שפיר אפי' אם טוען ברי. ודוק היטב: וכשהייתי משוטט בענין זה ראיתי בב"ש סי' קנ"ו ס"ק. שכתב דהרמב"ם לא סבר כסברת תוס' מטעם דייקא ומנסבי' מרע לחזקת איסור דהא כ' הרמב"ם גבי גירושין אם היא אינו יודעת. הולד ספק ממזר ובאינו טענת ברי ליכא חזקה דייק' (והיינו דסמך על תוס' ב"ב שכתבו דבה"א דבאינו טוענת ברי ליכא דייקא ע"ש) וא"כ יהי' הולד ממזר ודאי ותירץ בדוחק ותמיה עליו דהא תוס' כ' לקמן דף ק"ו דשפיר פריך ביבמות ועוד הולד ספק ממזר כיון דתו"ת עכ"פ סד"א א"כ אינו לנו להתירו להנשא לממזרת דלחומרא עקרי רבנן חזקה וא"כ שפיר כ' הרמב"ם הולד ספק ממזר דודאי ממזר ליכא להתירו בממזרת וצ"ע על ב"ש: אולם באמת דברי תוס' קצ"ע דהא כתבו בעצמם באותו דיבר דבתרומה הניחוהו על ד"ת שלא לעקור החזקה וה"נ ספק ממזר ג"כ מותר מדאו' בממזרת רק רבנן גזרו כמבואר בסוף קידושין. וא"כ ה"נ הוי רק איסור דרבנן. וצ"ל להתוס' כיון דגוף איסור ישראל בממזרת הוי איסור דאו' לא מקרי איסור דרבנן ועדיין צ"ע: והנה מהרש"א תמה על תוס' בקושי' שהתחילו בחטאת וסיימו בחנק. ונ"ל לישב לפי מה דכתב הר"ן לעיל דף ק"ב דאף דתו"ת ס' דרבנן והניחו על חזקה היינו אם אין חזקה מתנגדת כנגדו. אבל להוציא ממון לא הניחו על חזקה. ומש"ה אם תרי אמרו דהוי גזלן ותרי מכחישם לפסול לעדות מספק שלא להוציא ממון על ידיו. וכתב דמש"ה פריך ולד ספק ממזר דאין להניחו ודאי ממזר להלקותו אם באו על בת ישראל וכן הוא באמת שם סברת הרי"ף ע"ש אך כבר מקשין ראשונים עליו מר"ה דאמר זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה דאוקמי' על חזקה אף להוציא ממון כשרים לעדות. וא"כ י"ל לר"ה דסבר באמת בהדי סהדי שקרי ל"ל. ופסולין מספק סבר באמת תו"ת סד"א שלא להוצי' מחזקה וא"כ ממילא לא הוי ממזר ודאי להלקותו. וא"כ ניחא דברי תוס' הנ"ל דעל קושי' הגמרא שפיר מקשין דוקא בחטאת דלמא רצה להקשות גמרא לכ"ע אף לר"א דסבר בהדי סהדי שקרי ל"ל ואם כן ממילא אינו חייב חנק אם באה עלי' כסברת הר"ן הנ"ל אבל חטאת בודאי חייב דבזה לא עקרי חזקה דמה לי אם חייב אשם תלוי או חטאת ובלא"ה חייב חטאת אין ממשכננין. אבל על תרצן שפיר כתבו דיהיה חייב בחנק לר"ה דסבר באה בפני עצמה אף להוציא ממון א"כ חייב נמי חנק. ודו"ק היטב: אולם באמת תוס' לעיל כתבו באיפך דלר"ה דסבר בהדי סהדי שקרי ל"ל. אדרבה בודאי לא עקרי מחזקה דתוס' הקשה לעיל דף ק"ב ד"ה תרי ותרי. וז"ל ועוד לר"ה דסבר בהדי סהדי שקרי ל"ל מודי הכא דגברא ממילא מתכשר. שהרי אם כת אחד מאלו מעידו על אדם אחד שהי' פסול לר"ה דחשוב סהדי שקרי לא היתה נאמנת. אע"ג דאין אדם מכחישו וכ"ש היכא דאיכא סהדי דאכחישו דלא מהימני' ע"ש וקצהח"ש בסי' ל"ד ביאר הדברים דתוס' סברי כיון דהם בעצמם ספק פסולין בודאי אין מוציאין אחד מחזקות כשרות ובזה ליכא תרי ותרי וע"ש היטב ולפ"ז הכא ג"כ לר"ה דסבר בהדי סהדי שקרי בודאי אין מוציאין אשה מחזקה דהא אם אותן עדים מעידם על אשה אחרת להוציא מחזקת א"א או מחזקת פנויה ובודאי אין יכולין להוציא ולפ"ז תרצו היטב קושי' תוס' ושב"א ביבמות דף ל"א לפי גירס' רש"י בתירץ הגמ' אי בב' כתי עדים תתיבם ואין בכך כלום האיך עלה כלל על דעת התרצן דבחד כת עדים לא מוקמינן על חזקת היתר ליבם. ובתו"ת מוקמינן על החזקה יציב' בארע' וכו' ונהי דמקשה הגמ' אח"כ קיימו כתי עדים וקאמרי קרוב לה. ואת אמרת תתיבם ואין בכך כלום אבל מ"מ האיך עלה על דעת המקשן עיין ברשב"א בחידושיו, ועיין בהפלא"ה על קידושין בק"א ועפ"ז ניחא דתרצן סבר כר"ה דהוי סהדי שקרי וא"כ בשלמא בתרי ותרי שפיר אמרינן דתרי ותרי מוקמינן על חזקה כיון דהוי סהדי שקרי. ואם עדים הללו מעידין על אשה אחרת אינו נאמנים להוצי' מחזקה מכ"ש על אשה או דספק פסולי' אינו יכולין להוצי' אשה מחזקה אבל בעד אחד דידוע שיטת חכמי בריסק שהוב' בח"מ בסי' ל"א בש"ך דאינו נפסל מעד אחד. שפיר י"ל דעקרי לחזקה דהא עדיין כשר הוא ויכול להעיד על דבר אחד להוציא מחזקה לפי שיטת הפוסקים בסי' קכ"ו בי"ד דע"א נאמן באיסורין להוציא מחזקה ה"נ נאמן לעוקר החזקה. ושפיר גרע עד אחד מתרי כתי עדים. ודו"ק היטב: אולם לפי מה שכ' הר"ן כאן גבי תרווייהו בא"א קא מסהדי דאם ע"א אומר קרוב לו וע"א אומר קרוב לה כשרים לעדות אחרת דהוי בדדמי ועביד' אנשי דטעו (ועיין בב"ש בסי' מ"ב שהבי' כת החולקים) א"כ ליתא לתירץ זה דהא בתרי כתי עדים ג"כ אין נפסלים זה מזה ואפשר י"ל להעמיד זאת בגמ' דקאמר קיימי כתי עדים וקאמרו קרוב לה ואת אמרת תתייבם ואין בכך כלום דהיינו כונתו כדפירשתי דבתרי כתי עדים ג"כ אין נפסלים. ודו"ק: אך מה מאוד בזה נכון ליישב קושי' תומים בסי' ל"ד שהקשה לפי דעת הפוסקים ומכללם התוס' בב"ב שכתבו דהגמ' דהכא קאי למ"ד דתו"ת סד"א משמע דסברי דרבה ור' יוסף דמוקי מתני' דגיטין בב' כתי עדים וקאמרי אחת קרוב לה ולא מוקי בכת אחת דסברי תו"ת סד"א והקשה א"כ האיך גבי מתני' דלקמן דמעלין לכהונה עפ"י ע"א ומוקי לכל תירוצים בב' כתי עדים ואנן אחתינן ואנן מסקינן ואוקמינן על חזקה חזינן דהוי תו"ת סד"א דאי עקר לחזקה נהי דהוי' תרומה דרבנן מ"מ אמאי כשירם ע"ש ועיין בר"ן לקמן דף ק"ז שהקשה ג"כ זאת בתוך דבריו. ועפ"ז ניחא דרבה ורב יוסף ג"כ סברי כר"ה בהדי סהדי שקרי. ואם כן בכל מקום כמו לקמן גבי כהן בודאי אינו מוציאין מחזקה