יריעות שלמה יורה דעה חלק א נא

דהא שפיר מעיזה כדי דלא לשוי' לזונה. אולם באמת לק"מ דודאי כיון דכבר אמרה כן תו מעיזה ואם כן בתחילה בודאי דייק' פן יבוא הבעל וכמו במיתה ואין להקשות א"כ אמאי מתחילה א"נ מכח סברה דדייקא פן יבואו כמו במיתה וזה אינו דהא במת בעלי בודאי מצד הדין ג"כ א"נ רק מכח תקנת עגונות כמבואר ביבמות דף קי"ו ע"ב ע"ש ובתוס' אבל בגירושין ליכא עיגון. שוב מצאתי בס' עצי ארזים שבסי' הנ"ל שהקשה כן בשם מהר"א ששון על ש"ע הנ"ל מגמ' דהכא ובתרוצו נכלל דברינו הנ"ל: (אולם בספר שיטה מקובצת ראיתי בשם רשב"א דקושי' הגמ' ומי חציפ' כולי האי קאי למ"ד דשלא בפניו ג"כ אינו מעיזה והיינו כיון דר"ה מתיר בפניו לכתחילה יש להתיר שלא בפניו בדיעבד. ולפ"ז נסתר בלא"ה קושי' מהר"א ששון הנ"ל דאדרבה למ"ד שלא בפניו ג"כ נאמנת היינו מטעם הנ"ל פן יבוא לביתו אבל אנן פסקינן שלא בפניו מעיזה וא"נ. ודו"ק. אולם מרש"י דהכא ד"ה יכולה מכחשתו משמע דלא כש"מ וק"ל:) הדרן לדברי תוס' הנ"ל. שלכאורה מוקשין הם. ולכן נ"ל אדרבה מתורץ חדא בחברתה קושי' מהרש"א הנ"ל, דהנה תוס' מקשה גבי מיתה למה דייקא הא בניסת בשני עדים ליכא חומר בסופה דהא מותרת לחזור לו. ותירצו כיון דאיכא תרי עדים דמכחישים שפיר איכא חומר בסופה. והקשה הגאון מהר"א ברודא זצ"ל דעדיין קשה בנשאת ואח"כ באו עדים דלא היה עדים מכחישם, אך כבר תירץ חכם צבי בתשובתו דלק"מ דעתה כיון שבאו עדים מכחישם א"כ אם עתה נבעלה תו לא הוי אונס ויהי' אסורה לחזור לבעלה הראשון. ושפיר איכא חומר בסופה מעתה דייקא וענו כולם כאחד דזאת מבואר בתוס' מה שכתבו כאן בב"ב אם תעמוד תחת בעלה בטענת ברי שלה והיינו כיון דע"י שטענת ברי תעמוד תחת בעלה שפיר איכא חומר. וע' בס' משנת דר"ע ובס' מ"ב. ונקדים דלכאורה יש להקשו' מאי מקשה הגמ' ומי חציפ' כולי האי דהא אף אם יבא בעלה לאחר נישואין. ואינו יכולה להעיז מאי מהני הא יהי' דין בכל זאת לא תצא דהא אנן פסקינן האומרת טמאה אני לך א"נ שמא עיני' נתנו באחר וטעמ' פירוש הר"ן שם כיון דמשועבדת לבעל תו אינו יכולה להיות שוי' נפשי' חתיכה דאסורי'. וכן פסקינן דאם אמרה לאחר נישואין שמקודשת לאחר מקודם א"נ מטעם זה עיין באו"ח סי' מ"ז ובסי' קט"ו. אולם לק"מ דהא באמת איכא תרי עדים דמכחישים. והבא עלי' באש"ת קאי רק כיון דטוענת ברי מותר. והבעל ג"כ טוען ברי מותר. אבל אם יבוא בעל הראשון ואינו יכולה להעיז נגדו ותתן הודה לדבריו תו ממיל' אסור מטעם דאיכא תרי עדים המכחישים. ועוד דלא גרע מקול דאם יצא קול שמקודשת לאחר והיא מודה לדבריו ג"כ פסקינן דנאמנת אפי' לאחר נישואין עיין ברמ"א ס"ס ע"ז. והשתא שזכינו לזה מיושב היטב דברי תוס' על מכונם דהיינו דמקשה תוס' בנשאת ואח"כ באו עדים הא לא דייק' בשעת נישואין. דמאי יראה דהשתא שלא בפני בעלה מעיזה ולשמא יבוא הבעל לאחר נישואין ליכא יראה דהא בשעת נישואין לא היה עדים מכחישם וא"כ אף אם יבוא בעלה ואינו וכולה להעיז נגדו אפ"ה לא תצא מבעלה. כיון דאיכא תרי עדים האומרים שנתגרשה ואמרי' שמא עיני' נתנה באחר ולא יכולה לעשות עצמה חתיכה דאיסורא. ובזה לא שייך תירץ חכם צבי דהשתא דייק' כשבאו עדים מאי מהני דיוק השתא מה"ת תדייק השתא הא אף אם תפרישה עצמה השתא מבעלה אפ"ה תצא מבעלה הראשון ובגירושין ליכ' אונס דהא היא ידעה בעצמה שנתגרשה ושפיר כ' תוס' דשלא בפני בעלה מעיזה. ומיושב קושי' מהרש"א היטב דהיינו דנקט תוס' קושית' בנשאת ואח"כ באו עדים לחזק קושייתם מתרי טעמא חדא מטעם דשלא בפני בעלה מעיזה ומטעם שני גם כן כיון דאיכא עדים דמסייע לה. ודוק היטב כי עולין הדברים לדרכי אמת: (ובתירוץ תוס' שמא יוזמו עדים ניחא דבשעת נישואין תיכף דייקא מטעם שמא יוזמו עדים) ול"ל דמאי מקשה תוס' דלמא מיירי באם מחולקים דקרוב לו או קרוב לה דהוי אונס דסמכי על עדים ז"א א"כ בלא"ה לא שייך דייקא לפי סברת הר"ן לקמן דקרוב לה הוי' בדדמי ובדדמי לא מדייקא: אולם קשה באמת עדיין קושי' חכם צבי גבי מיתה למה נאמנת מטעם דייקא גבי נשאת ואח"כ באו עדים ניחוש דלמא באמת השתא מת רק בשעת נישואין הי' חי וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל וא"כ בזה ליכא דיוק דלענין מאי דייקא השתא דהא כבר מת ותצא אפ"ה מטעם שאסורה לבועל א"כ מכאן ראי' ברורה לשיטת תוס' וסייעתם והובא בב"ש בסימן י"א דאם נבעל לבועל באונס דכשם שמותרת לבעל כך מותר לבועל. אך כבר רבי' החולקים עליו ועוד באשת כהן דהעלו שם ב"ש וח"מ הניח בספק דאסורה לבעל שאסורה ג"כ לבועל מאי א"ל אך זה לק"מ דבאשת כהן דייק' מתחילה אפי' קודם שבאו עדים מכחישם אך עדיין אני מסופק כיון דאינו מפסדת כתובתה בנבעלה באונס אף בא"כ אם שייך דדייק. אך עיקר נראה לי ראיה מכאן לשיטת תוס' לקמן דף ק"ז דהתם בערוכין כיון דהשת' נטמא לפניך לכ"ע תו"ת סד"א כיון דאתרע חזקה בלא"ה. ולפי"ז ניחא בממ"נ אם השתא מת הרי מת לפניך ולכ"ע תו"ת סד"א ועקרי חזקה ושפיר אמרי' לא תצא ומהני ברי. ועפ"ז מתורץ ג"כ קושי' המפורשים מאי מקשה הגמ' ביבמות מן קדשתי דהא התם איכא רק ספק אם הי' באותה שעה שניסת והוי' זונה אבל עדים קאמרי' גופי' שמת עתה וא"כ לא שייך דייקא. דהא באותו שעה שניסת לא היה דייקא דהא ניסת בעדים לא היה עדים מכחישם. ועתה כבר מת וליכא דייקא כן הקשה ס' מהר"ם ברבי וס' עצי ארזים. ועפ"ז ניחא דהתם אף דליכא חזקה דדייקא ומנסבא אפ"ה איתרע חזקה כיון דהרי מת לפניך ולכ"ע הוי' תו"ת סד"א כנ"ל וזה נכון ופשוט: ועפ"י הנ"ל ניחא ומתורץ קושי' התוס' במס' ב"ב לפי מה דאית' שם דטעמ' דרמב"י דמתיר בנשאת ואח"כ באו עדים משום זילות' דבי דינא א"כ אמאי נקט ניסת הו"ל למנקט אפי' התירו לנשא ג"כ איכ' זילותא דבי דינא כיון שכבר התירו' לנשא ופסקו ב"ד דמותר לנשא איכא זילותא אם נימא דהשתא לא תנשא דלרבות' אתי' לאשמעי' אע"ג דניסת ה"א דתצא דהא בשעת ההיא לא דייקא והשתא לא מהני דיוקא דלמא באמת השתא מת וא"כ איכא א"ד וה"א דתצא דבאיסור דאוריי' לא ייך להתיר משום זילותא דבי דינא קמ"ל דתו"ת סד"א היכ' דנטמא לפניך וריעותא לפניך כנ"ל ודו"ק היטב כי נכון הוא: ומכאן הוכחה ברורה נגד שיטת פ"י שהחליט דטעמ' דרמב"י מדינא דתצא משום דר' נחמן בר יוסי לא סבר סברת דדייקא ומנסבי משום הכי תצא דאוק' בחזקת א"א אבל בניסת ואח"כ באו עדים דכבר יצא מחזקת א"א כיון שכבר ניסת בהיתר ולפי הנ"ל ליתא א"כ היכ' מתרץ הגמ' ביבמות ואיבעי' אימא כשבאו עדים ואח"כ ניסת ורמב"י הוא דהא בהא גוונא