יריעות שלמה יורה דעה חלק א ה

ועפ"ז מתורץ קושי' תוס' שני' שהתחלנו דבשום מקום לא איצטריך קרא מיוחד על נכרי שכיבשתו דהנה לכאו' צריך להבין וכמעט קושי' עצומה היא לפי סברת רש"י דנכרי שכיבשתו גרע כיון דממונו כממונך עכ"פ לא עדיף מן הקדש דהא בהקדש בוודאי בידו לפדותו אפ"ה מיעט רחמנא ולא של גבוה מכ"ש נכרי שכיבשתו נהי שכבש תחת ידך ותוכל לעשות עמו כל מה שירצה מ"מ עדיף מן בידו וצ"ע ועפ"ז ניחא דהקדש גרע דהתם אין בידו לפדותו, וא"כ ניחא קושי' תוס' הנ"ל דבשום מקום לא מצרכינן תרי קראי על נכרי שכיבשתי כיון דמיעט רחמנא ולא של גבוה אע"ג דבידו לפדותו מכ"ש נכרי שכיבשתו ונכון הוא: ומה מאוד מתורץ היטב קושי' תוס' בפ' כ"ש לריה"ג דסבר חמץ בפסח מותר בהנאה מטעם דכתיב לך שלך תהי' לכתוב רחמנא לא יאכל לחזקי' ולא בעי לך, ועפ"ז ניחא דזאת כוונת הגמ' שאני התם דאמר קרא לך שלך יהי' דריה"ג סבר דתלתא לך כתיב תרי לך איצטריך על כיבשתו ועל לא כיבשתו ולך שלישי קאי על של גבוה כיון דבידו לפדותו א"כ ממילא מוכח דחמץ בפסח מותר בהנאה דאם אסיר בהנאה אינו בידו לפדותו או כסברת תוס' כיון שנתחמץ מה"ת לפדותו, אבל אם מותר בהנאה שפיר יפדנו דחזי להסיק תחת תבשילו ואינו עובר בב"י דהא מבער בזה וא"כ ממילא מוכח בממ"נ דחמץ בפסח מותר בהנאה דאם לך קאי שלך יהי' בוודאי מוכח דמותר בהנאה ואם לך קאי על הקדש ג"כ מוכח דחב"פ מותר בהנאה, ומתורץ קושי' תוס' לכתוב רחמנא לא יאכל לחזקי' ולא בעי לך דאדרבה לך איצטריך על הקרש ואדרבה מזה מוכח דהקדש מותר ואינו עובר בב"י מדאיצטריך לך דאם קאי על שלך יהי' לכתוב רחמנא לא יאכל ודו"ק היטב: תוס' הקשה ל"ל גז"ש דשאור שאור נילף מדשדי' לך על לא ימצא והקשה מהרש"א דאי לאו גז"ש ה"א דלך קאי להתיר הטמנה וקיבל פקדונות ע"ש ותמהו המפרשים עליו דהא עיקר קושי' תוס' על הבריית' למה צריך למנקט גז"ש דשאור להתיר של אחרים תיפוק מדכתיב לך ושדי' על לא ימצא וע"ז לא הקשה מהרש"א כלום דהא השת' ידעינן גז"ש לאסור הטמנה וקיבל פקדונות, ולפע"ד כוונת מהרש"א דזאת בוודאי אינו כוונת מהרש"א דה"א דלך ממעט הטמנה, דהאיך יוכל למעט הטמנה מן לך דהא זה ג"כ לך והא דקאמר יכול יטמין היינו מדכתיב לא יראה, אבל מלך לא יוכל למעט הטמנ' כמובן רק כוונת מהרש"א על קיבל פקדונות. והנה לכאורה יש להקשות כיון דאמרינן לעיל דאתקש השבתת שאור לאכילת חמץ א"כ לענין זה ג"כ נילף ה"ש מאכילת חמץ כמו באכילת חמץ עובר בשל אחרים כבשלו ה"נ בהשבתת שאור (ועיין בתוס' לעיל שמקשין דנילף דאיכא כרת גבי השבתת שאור) ומנ"ל למילף גז"ש לקולא נילף מהיקש לחומרא דהא היקש השבתת שאור כתיב בבתים שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל חמץ רק באמת כתיב לך ושדי' על לא ימצא דמותר בשל אחרים והיינו כוונת מהרש"א דאם בבריית' לא הוי נקט גז"ש לענין של אחרים ה"א אדרבה מנ"ל לשבור היקש דהשבתת שאור לאכילת חמץ ולך קאי על לא ימצא דלמא מקיימין היקש ולך קאי על גבולין לגופי' להתיר בקיבל פקדונות מן הנכרים ולשבור גז"ש דשאר שאור וא"ל דגז"ש שאור מופנה ז"א דהא איצטריך על הטמנה כמו בבתיכם אסור הטמנה ה"נ בגבולין, ומש"ה נקט גז"ש אף לענין של אחרים א"כ בוודאי שדינן לך על לא ימצא דבזה מקיימין גז"ש לאסור קיבל פקדונית וגז"ש להתיר של אחרים אבל אי הוי קאי לך להתיר קיבל פקדונית צ"ל תרתי נגד גז"ש חדא להתיר קיבל פקדונות ולאסור של אחרים בבתים והיינו כוונת מהרש"א ודו"ק היטב: אך י"ל דתוס' סברי כשיטת הר"ן דאף בלא גז"ש אסיר הטמנה כיון דלא יראה אינו מיתור' דקרא דריש רק ממשמעותי' ע"ש א"כ לא איצטריך גז"ש על הטמנה אבל בכוונת מהרש"א נכון לדעתי: אבל באופן אחר יש ליישב קושי' תוס' בהקדים דאית' במכילת' שהובא ברא"ש ושארי פוסקים בבתיכם למה נאמר מה ביתך ברשותך אף כל ברשותך, יצא חמצו של ישראל ברשות נכרי ויצא חמצו של נכרי ברשות ישראל שהוא ברשותו ואינו בידו לבער וכו' נמצא למדין מן מכילתא דבבתיכם אתא להתיר של אחרים אך הרמב"ן על התיר' והובא בפ"י הקשה א"כ ל"ל לך ולא של אחרים וגבוה דהא כבר ילפינן מן בתיכם. אך באמת לפי מה שכ' ב"י דמשמע מן מכילת' דווקא חמץ של עכו"ם מותר כיון דאין בידו לבערו אבל חמץ של ישראל דבידו לבערו דחב"פ לאו בר דמים שפיר עובר. א"כ מתורץ קושי' הרמב"ן הנ"ל דאצטריך לך ולא של אחרים דהינו אפי' חמץ של ישראל דבידו לבערו אפ"ה אינו עובר בב"י וזה פשוט ונכון: ולפ"ז מתורץ קושית תוספת הנ"ל דאם לא הוי גז"ש לענין של אחרים וגבוה לא הוי שדי' לך על לא ימצא דהא דאת' לגופי' חד לך בנכרי וחד לך בישראל אפי' חמץ של ישראל חבירו עובר ואין לומר על נכרי לא איצטריך דילפינן מן בתיכם מה ביתך שבידו לבערו ז"א אדרבה הייתי אומר דבתיכם איצטריך לגופי' דבתיכם אסור אף של אחרים ושל גבוה ולא הוי דרשינן מיני' מה ביתך שברשותך ובידו לבערו. אבל השת' דאיכא ג"ש א"כ למה נאמר בתיכם ע"כ אתא לדרשה מה ביתך ברשותך א"כ ע"כ לך קאי על חמץ של ישראל ולך שני אתא על נכר שכיבשתו ושדי' על לא ימצא ודו"ק: ובזה ניחא ג"כ שיטת רש"י שכ' על לא של אחרים כגון חמץ של נכרים והוכיחו מזה דרש"י סבר דוקא חמץ של נכרים מותר. ולפי הנ"ל ניחא דוודאי לפי האמת דאיכא גז"ש דשאור שאור א"כ ע"כ בתיכם אתא לדרשה וע"כ לך קאי על חמץ של ישראל אבל לפי ה"א דלא ידעינן גז"ש וגם רש"י קאי לפי ה"א דקאמר שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם למה נאמר משמע דלא לכתוב בתיכם א"כ שפיר קאי לך על חמץ של נכרי דוקא ואין להקשות א"כ מאי הקשה בתיכם למה נאמר דהא בתיכם איצטריך לגופי' מה ביתך ברשותך ויש לומר דהא כבר הקשה מהרש"א כיוצא בזה דהאי לאו לא ימצא איצטריך על נכרי שכיבשתו ותירץ דלא היי משום זה לכתוב לאו יתירה וה"נ בזה לא הוי לכתוב לאו יתירה ודו"ק היטב: והנה הצל"ח מדקדק למה נקט יכול יקבל פקדונות מן נכרי ולא. נקט ג"כ בסיפא גבוה ולדעתי נראה בפשיטות דבשל גבוה מותר אף אם חייב באחריות לפי מה שכתבו הפוסקים בקיבל אחריות על חמץ של עכו"ם בביתו של עכו"ם אינו עובר בב"י כיון דאינו ברשותו ורש"י כתב בסוגי' דיאוש ד"ה דגזל קרבן דחברי' דקרבן אינה נגזלת דכל היכא דאיתא גזא דרחמנא איתא וכן כ' תוספת דמטעם זה משיכה לא שייך בהקדש דכל היכא דאיתא גזא דרחמנא איתא, א"כ לפ"ז לא הוי ברשות של ישראל אף אם מונח ברשותו ולא גרע מיחד לו ביתי דמותר מה"ט דאינו ברשותו וה"נ בהקדש ודבר נכון הוא: ועפ"ז מתירץ קושי' תוס' לקמן נימא בשל גבוה הואיל ואי בעי מתשיל והואיל ואי בעי פריק נחשב כשלו, ועפ"ז ניחא לפי שיטת גאונים אף בחמץ של ישראל אם מונח ברשות עכו"ם אינו עובר בב"י דבעינן דומי' דבתים וא"כ