יריעות שלמה יורה דעה חלק א מז

דאי בעי אמר תנאי הי' דברינו ותרוצי הנ"ל לא שייך אלא ע"כ דלא מפיך ועוד מוכח אף לשיטת הפוסקים בכתב ידם יוצא ממ"א א"נ לומר תנאי הי' ובכל זאת מוכח דמתני' סבר דאמרי' משאיל"מ דאל"כ קשה אמאי נקט במתני' עדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו לנקוט חידוש יותר אפי' עד אחד מעדי קיום אמר אנוס הייתי דנאמן במגו דאי בעי שתק ולא הוי' רק ע"א מקיים אלא ע"כ כדברינו הנ"ל דהוי' משאיל"מ כיון דאיכא ע"א ומודה לוה שכתב בשלמא אם תרי עדים אמרו אנוסים היינו כיון דליכא רק ע"א מקיים א"כ יכול לחזור ולהגיד אף בלא מיגו. אבל אם אחר אינו חוזר ומגיד שפיר הוי משאיל"מ. היוצא מזה דמתניתן ע"כ סברי משאיל"מ וא"כ ע"כ לא אתי' מתני' כר"מ. ודוק היטב. ואדרבה בזה מיושב מה דלכאורה תמוה למה מפיך ר"א לרבנן מאי דחק לי' דאפיך. ועפ"ז ניחא דתוס' כתבו בשבועת בחד תירץ דמאן דסבר שם יחלוקו ע"כ לא סבר משאיל"מ עי"ש [והא דאמרי' יחלוקו היינו מטעם דקנסינן לנתבע כיון דחשיד דהא בלא"ה מחמרי שם בחשוד אף למ"ד דלא אמרינן משאיל"מ דאם נתבע חשיד דתובע נשבע ונוטל. מש"ה בשניהם חשודין אמרינן יחלוקו] ור' יוחנן סבר דמאי דחזרה שבועה למקומה דקאמר ר"מ היינו חזרה שבועה למחויב כרבותינו שבארץ ישראל. וא"כ מאן תנא דסבר דאמרי' משאיל"מ ר"מ ומתני' אתי' כר"מ. וע"כ מפיך ר"מ לרבנן ור"מ סבר נאמנים לפסלו. ודוק: ובדרך חידוד התלמודים ישבתי בזה קושי' התוס' דר"נ אדר"נ סותר הדדי דמעיקרא אמר אמרי' זילו קימו שערייכו וחותו לדינא משמע דסבר דצריך לקיימו ור"נ אמר עדים שאמרו אמנה הי' דברינו א"נ. ואמאי א"נ. ועוד מקשה תוס' במס' ב"ב על רשב"ם דפסק שם מודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו הא הלכתא כר"נ בדיני ור"נ פוסק דצריך לקיימו. ועפ"י הנ"ל הכל ניחא דאיתא שם בשבועות דרבא שאל לר"נ היכי תנן ופי' רש"י אם ר"מ אמר חזרה שבועה למקומה או ר' יוסי או' חזרה שבועה למקומה ור"מ אמר יחלוקו. ואמר לא ידענא. ואח"כ חזר ואמר הלכתא כר' יוסי דאמר יחלוקו. ולחד לשנא שם אמר סתם עבד ר"נ עובדא יחלוקו ועי"ש היטב. וא"כ קודם שחזר ר"נ והי' סבר דר"מ אמר יחלוקו ומאן דסבר יחלוקו ע"כ לא סבר דלא אמרי' משאיל"מ כנ"ל. וא"כ ע"כ לא אתי מתני' כר"מ דאל"כ אמאי לא נקט במתניתן יותר חידוש. אפי' ע"א כנ"ל. וא"כ ע"כ אינו מפיך ר"א לרבנן ורבנן סברי נאמנים לפסלו ויחיד ורבים הלכה כרבים. מש"ה פסק צריך לקיימו אבל לפי זה דחזר אח"כ והי' סבר דר"מ אמר חזרה שבועה למקומה דהיינו למחויב לה א"כ אדרבה אפיך ר"מ לרבנן כמו ר' יוחנן שם ופסק כרבנן דאינו נאמנים ומש"ה פסק עדים שאמרו אמנה הי' דברינו א"נ. ודוק היטב כי נכון הוא: ועוד י"ל דהא דקאמר קיימו שטרייכ' וחותו לדינא קאי להך לישנא דסבר ר"נ ר' יוסי או' יחלוקו ור"מ סבר חזרה שבועה לסיני כרבותנו שבבכל. וע"כ לא אתי מתניתן כר"מ ורבנן סברי נאמנים לפסלו. אבל להך לשנא ב' דשם משמע דאינו חזר וסבר דר"מ סבר יחלוקו ותוס' כתב בתירץ שני שם דמאן דסברי יחלוקו סבר דאמרי' משאיל"מ [והא דאמר יחלוקו משום דקנסינן לתובע כיון דהוא חשיד ואינו יכול לשבע] וא"כ מש"ה מפיך ר"מ לרבנן ורבנן סברי יחלוקו. ודוק היטב. [ובאמת י"ל בפשוט דמש"ה סבר ר"נ דע"כ לא מפיך ר"מ לרבנן לפי הנ"ל שהקשיתי בראש אימור דקתני במתני' ואם יש עדים שכתב ידם הוא א"נ אמאי כיון דאנן מחזיקין שאמרו שקר ממה שאמרו אנוסים הי' והוי' עדים פסולים וא"כ כל עדות על קיום בטל דהוי נמצא קרוב או"פ דבטל כל העדות. ואמרתי כסברת או"ת כיון שאין אנו מקבלין עדותן כלל. ואינו מאמינם למה שאמרו אינו נפסלים ע"י עדות זו רק אמרתי לעיל דזה ניחא אם בעי רשע דחמס אבל אם לא בעי רשע דחמס אף שאינו מפסידם ע"י עדות זו כיון שהעידו שקר כבר נפסלים. וא"כ ע"כ לא אתי מתני' כר"מ דהא ר"מ סבר במ' סנהדרין דף ק"ח דלא בעי רשע דחמס. ומש"ה אינו מפיך ר"א לרבנן אבל ר"י סבר כרבא שם דאף לר"מ לא בעי רשע דחמס. ושפיר מיפך ר"א לרבנן. וי"ל שפיר דאתי מתני' כר"מ ודוק: ועוד באופן אחר י"ל קושי' תוס' דלמא מפיך ר"מ לרבנן דהנה הסמ"ע בסי' מ"ו סעיף ל"ז ס"ק ק' הקשה אמאי אם אמרו פסולי עדות היינו. דהיינו קרובים ונרחקו נאמני' באין כתב ידם יוצא ממ"א. הא משוי' נפשי' רשיעי' שגרמין לטרוף ממשעבדי שלא כדין. ותירץ דמ"מ אין זה מעשה רשע כיון שלוהו באמת קודם שלקח ולא היה לו ליקח ועוד תירץ דיכולין להתנצל ולאמור שסברנו שהמלוה לא יסמוך עלינו אלא יחתום עלינו עוד עדים כשירים דכשר לגאונים כמ"ש הטור סי' מ"ה, וכו' ובאמת תירץ שני קשה קצת דגאונים לא מכשירין רק אם לא ידענו שישבו כולו לחתום בבת אחת ואמרי' שכשרים רווחה שבק למאן דקשיש מני' ואיהו חתם לפסולים למי' אבל הם אמרו שחתמו לשם עדות ולא לשם מילי והא אם כשרים אמרו שפסולים כבר הי' חתומים על השטר ולא מצינו מאן דמכשיר בזה ע"ש וה"נ הכא ובאמת רציתי לפרש בזה דברי רש"י דפירש קרובים. או משחקי' בקובי'. וצריך ביאור נהי דרש"י סבר דמשחקי, בקובי' לא משים עצמם רשיעי בזה [כאשר אבאר בסמוך בטעם נכון אי כתירץ פ"י דרש"י קאי לר' ששת דסבר דמשחק בקובי' פסול משום שאינו עוסק בישובו של עולם ולא משוי' רשיעי'] עכ"פ קשה מאי בעי רש"י בזה. רק רש"י בלשונו הטהור הראה בזה דמתניתן מיירי בפסולים דרבנן או בקרובים דרבנן או במשחקי' בקובי' ובפסולי דרבנן מביא בכה"ג בסי' ל"ו כמה שיטות דלא אמרי' קא"פ מבטל כל עדות. ושפיר י"ל תירץ סמ"ע דהי' סבורים שהמלוה נחתום עוד עדים כשרים. דאינו מבטל כל עדות ובגמ' נקט רש"י עבדי' ונשתחררו נמי ניחא דבעבדים לא שייך קא"פ מבטל כל עדות כיון דלאו בר עדות הוא כמו עבו"כ וכן כתב זאת או"ת בס"ס ל"ו בפשיטות על אשה כיון דאינו בגדר עדות כלל אינו מבטל שאר עדות דבעי דוקא שראוי' להעיד רק מחמת פסלותו נפסל וה"נ בעבד דילפי' מאשה. ודוק היטב. [ולפי מה שאבאר בסמוך דלרב דסבר שעבוד' לאו דאורייתא לא שייך תירץ ראשון של סמ"ע א"כ יותר נכון מאי דנקט רש"י משחקי' בקובי' דלמ"ד שעבוד דאו' יכול למימר בקרובים ולמ"ד שעבוד ל"ד צ"ל במשחקי בקובי' דפסולים רק מדרבנן כנ"ל]: אך קשה על תירץ ראשון של סמ"ע כיון דהלוה באמת לא היה לו לוקח זה י"ל למ"ד שעבודא דאו' ומצד הדין אפי' מלוה ע"פ טריף ממשעבדי רק רבנן אמרו דמלוה ע"פ אינו טורף מלקוחות שיש לומר כסברת סמ"ע דלא משוי' נפשי' רשיעי' בזה. אבל לרב ושאר מ"ד דסברי שעבודא דאו' יקשה טובא כיון דמצד הדין דמלוה ע"פ אינו טורף ממשעבדי רק ע"י שטר גובה והכא ליכא שטר וגרמין לטרוף ממשעבדי שלא כדין רק צ"ל אפשר לפ"ז דרצה הגמ' בערכין דף ז' למוקי בפלוגתי' דתנאי אם שעבודא דאו' ואו ל"ד י"ל דאתי כמ"ד שעבוד' דאוריי'. וא"כ מתורץ קושי' תוס' הנ"ל. דלמא מש"ה לא קאמר הלכתא כר"מ דאיכא דמפיך לי' דבודאי י"ל דר"נ סבר בפשיטות דלא מפכינן. ועוד אם מפיך הנ"ל הלכתא כחכמים. רק עיקר קושי' חת"ס דהעולם יטעו אם יאמר הלכתא כר"מ דרב מפיך וסבר כמ"ד דצריך לקיימו ועפ"ז