יריעות שלמה יורה דעה חלק א מו

דאי בעי אמר תנאי היה דברינו ותרוצי הנ"ל לא שייך אלא ע"כ דלא מפיך ועוד מוכח אף לשיטת הפוסקים בכתב ידם יוצא ממקום אחר א"נ לומר תנאי הי' בכל זאת מוכח דמתני' סבר דאמרי' משאיל"מ דאל"כ קשה אמאי נקט במתני' עדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו לנקוט חידוש יותר אפי' עד אחד מעדי קיום אמר אנוס הייתי דנאמן במגו דאי בעי שתק ולא הוי רק ע"א מקיים אלא ע"כ כדברינו הנ"ל דהוי משאיל"מ כיון דאיכא ע"א ומודה לוה שכתבו בשלמא אם תרי עדים אמרו אנוסים היינו כיון דליכא רק ע"א אקיום א"כ יכול לחזור ולהגיד אף בלא מיגו אבל אם אחר אינו חוזר ומגיד שפיר הוי משאיל"מ היוצא מזה דמתניתין ע"כ סבר משאיל"מ וא"כ ע"כ לא אתי מתני' כר"מ ודו"ק היטב: ואדרבה בזה מיושב מה דלכאורה תמוה למה מפיך ר"א ר"מ לרבנן מאי דחק לי' דמפיך ועפ"ז ניחא דתוס' כתבו בשבועות בחד תירץ דמאן דסבר שם יחלוקו ע"כ לא סבר משאיל"מ ע"ש (והא דאמרי' יחלוקו היינו מטעם דקנסינן לנתבע כיון דחשיד דהא בלא"ה מחמרי שם בחשיד אף למ"ד דלא אמרינן משאיל"מ דאם נתבע חשיד דתובע נשבע ונוטל ומש"ה בשניהם חשודין אמרינן יחלוקו] ור' יוחנן סבר דמאי דחזרה שבועה למקומה דקאמר ר"מ היינו חזרה שבועה למחויב כרבותינו שבארץ ישראל וא"כ מאן תנא דסבר דאמרי' משאיל"מ ר"מ ומתני' אתי' כר"מ וע"כ מפיך ר"מ לרבנן ור"מ סבר נאמנים לפסלו ודו"ק: ובדרך חידוד התלמידים ישבתי בזה קושי' התוס' דר"נ אדר"נ סותר הדדי דמעיקרא אמר אמרינן זילי קימו שטרייכו וחותו לדינא משמע דסבר דצריך לקיימו ור"נ אמר עדים שאמרו אמנה הי' דברינו א"נ ואמאי א"נ ועוד מקשה תוס' במס' ב"ב על רשב"ם דפסק שם מודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו הא הלכתא כר"נ בדיני ור"נ פוסק דצריך לקיימו ועפ"י הנ"ל ניחא דאיתא שם בשבועות דרבא שאל לר"נ היכי תנן ופירש רש"י אם ר"מ אמר חזרה שבועה למקומה או ר' יוסי אמר חזרה שבועה למקומה ור"מ אמר יחלוקו ואמר לא ידענא ואח"כ חזר ואמר הלכתא כרי יוסי דאמר יחלוקו ולחד לישנא שם אמר סתם עבד ר"נ עובדא יחלוקו וע"ש היטב וא"כ קודם שחזר ר"נ והי' סבר דר"מ אמר יחלוקו ומאן דסבר יחלוקו ע"כ לא סבר דלא אמרינן משאיל"מ כנ"ל וא"כ ע"כ לא אתי מתני' כר"מ דאל"כ אמאי לא נקט במתניתין יותר חידוש אפי' ע"א כנ"ל. וא"כ ע"כ אינו מפיך ר"מ לרבנן ורבנן סברי נאמנים לפסלו ויחיד ורבים הלכה כרבים מש"ה פסק צריך לקיימו אבל לפי זה דחזר אח"כ והי' סבר דר"מ אמר חזרה שבועה למקומה דהיינו למחויב לה א"כ אדרבה אפיך ר"מ לרבנן כמו ר' יוחנן שם ופסק כרבנן דאינו נאמנים ומש"ה פסק עדים שאמרו אמנה הי' דברינו א"נ ודו"ק היטב כי נכון הוא: ועוד י"ל דהא דקאמר קיימו שטרייכו וחותו לדינא קאי להך לישנא דסבר ר"נ ר' יוסי אמר יחלוקו ור"מ סבר חזרה שבועה לסיני כרבותינו שבבבל וע"כ לא אתי מתניתין כר"מ ורבנן סברי נאמנים לפסלו אבל להך לישנא ב' דשם משמע דאינו חזר וסבר דר"מ סבר יחלוקו ותוס' כתב בתירץ שני שם דמאן דסבר יחלוקו סבר דאמרי' שאיל"מ [והא דאמרי' יחלוקו משום דקנסינן לתובע כיון דהוא חשיד ואינו יכול לשבע] וא"כ מש"ה מפיך ר"מ לרבנן ורבנן סברי יחלוקו ודו"ק היטב [ובאמת י"ל בפשוט דמש"ה סבר ר"נ דע"כ לא מפיך ר"מ לרבנן לפי הנ"ל שהקשיתי בראש אימור דקתני במתני' ואם יש עדים שכתב ידם הוא א"נ אמאי כיון דאנן מחזקינן שאמרו שקר במה שאמרו אנוסים הי' והוי עדים פסולים וא"כ כל עדות על קיום בטל דהוי נמצא קרוב או"פ דבטל כל העדות ואמרתי כסברת או"ת כיון שאין אנו מקבלין עדותן כלל ואינו מאמינם למה שאמרו אינו נפסלים ע"י עדות זו רק אמרתי לעיל דזה ניחא אם בעי רשע דחמס אבל אם לא בעי רשע דחמס אף שאינו מפסידם ע"י עדות זו כיון שהעידו שקר כבר נפסלים וא"כ ע"כ לא אתי מתני' כר"מ דהא ר"מ סבר במ' סנהדרין דף ק"ח דלא בעי רשע דחמס ומש"ה אינו מפיך ר"מ לרבנן אבל ר"י סבר כרבא שם דאף לר"מ לא בעי רשע דחמס ושפיר מיפך ר"מ לרבנן וי"ל שפיר דאתי מתני' כר"מ ודו"ק]: [ועוד באופן אחר י"ל קושי' תוס' דלא מפיך ר"מ לרבנן דהנה הסמ"ע בסי' מ"ו סעיף ל"ז ס"ק ק' הקשה אמאי אם אמרו פסולי עדות היינו דהיינו קרובים ונרחקו נאמנים באין כתב ידם יוצא ממ"א הא משוי' נפשי' רשיעי שגרמין לטרוף ממשעבדי שלא כדין ותירץ דמ"מ אין זה מעשה רשע כיון שלוהו באמת קודם שלקח ולא היה לו לוקח ועוד תירץ דיכולין להתנצל ולאמור שסברנו שהמלוה לא יסמוך עלים אלא יחתום עלינו עוד עדים כשרים דכשר לגאונים כמ"ש הטור סי' מ"ה וכו' ובאמת תירץ שני קשה קצת דגאונים לא מכשירין רק אם לא ידענו שישבו כולו לחתום בבת אחת ואמרינן שכשרים רווחה שבק למאן דקשיש מני' ואיהו חתם לפסולים למי' אבל הם אמרו שחתמו לשם עדות ולא לשם מילי והא אם כשרים אמרו שפסולים כבר היה חותמים על השטר ולא מצינו מאן דמכשיר בזה ע"ש וה"נ הכא: ובאמת רציתי לפרש בזה דברי רש"י דפירש קרובים או משחקי' בקובי' וצריך ביאור נהי דרש"י סבר דמשחקי' בקובי' לא משום רשיעי בזה (כאשר אבאר בסמוך בטעם נכון אי כתירץ פ"י דרש"י קאי לר' ששת דסבר דמשחק בקובי' פסל משום שאינו עוסק בישובו של עולם ולא משוי' רשיעי'] עכ"פ קשה מאי בעי רש"י בזה רק רש"י בלשונו הטהור הראה בזה דמתני' מיירי בפסולים דרבנן או בקרובים דרבנן או במשחקי' בקובי' ובפסולי דרבנן מבי' לכה"ג בסי' ל"ו כמה שיטות דלא אמרי': קא"פ מבטל כל עדות ושפיר י"ל תירץ סמ"ע דהיה סבורים שהמלוה נחתום עוד עדים כשרים דאינו מבטל כל עדות ובגמ' נקט רש"י עבדים ונשתחררו נמי ניחא דבעבדים לא שייך קא"פ מבטל כל עדות כיון דלאו בר עדות הוא כמו עבדים וכן כתב זאת או"ת בס"ס ל"ו בפשיטות על אשה כיון דאינו בגדר עדות כלל אינו מבטל שאר עדות דבעי דוקא שראוי להעיד רק מ' פסולתו נפסל וה"נ בעבד דילפי' מאשה ודו"ק היטב: [ולפי מה שאבאר בסמוך דלרב דסבר שעבוד' לאו דאורייתא לא שייך תירץ ראשון של סמ"ע א"כ יותר נכון מאי דנקט רש"י משחקי' בקובי' דלמ"ד שעבודא ד' יכול למימר בקרובים ולמ"ד שעבודא ל"ד צ"ל במשחקי בקובי' דפסולי' רק מדרבנן כנ"ל אך קשה על תירץ ראשון של סמ"ע כיון דהלוה באמת לא היה לו לוקח זה י"ל למ"ד שעבודא דאו' ומצד הדין אפי' מלוה ע"פ טריף ממשעבדי רק רבנן אמרו דמלוה ע"פ אינו טורף מלקוחות שיש לומר כסברת סמ"ע דלא משוי' נפשי' רשיעי בזה אבל לרב ושאר מ"ד דסברי שעבודא דאו' קשה טובא כיון דמצד הדין דמלוה ע"פ אינו טורף ממשעבדי רק ע"י שטר גובה והכא ליכא שטר וגרמין לטרוף ממשעבדי שלא כדין רק צ"ל אפשר לפ"ז דרצה הגמ' בערכין דף ז' למוקי בפלוגתי' דתנאי אם שעבודא דאו' ואו ל"ד נ"ל דאתי כמ"ד שעבודא