יריעות שלמה יורה דעה חלק א מה

סבר א"נ ונכון הוא) ומש"ה מקשה תוס' מן רי"ו שם דקאמר שם על ברייתא דשטר אמנה הוא הוא דהלך אחר שטר ושם ליכא חזקה כנגד ואפ"ה סברי רבנן דאינו צריך לקיימו וזה ברור בתוס' אך רש"י סבר דאף בשטר אמנה איכא חזקה כנגד כמו שפירש רשב"ם שם דחזקה דעדי' עולה לא חתמו ומש"ה אינו נאמן במגו והכא אלימי עדים ולגבי לוה גופי' טוען פרוע וליכא חזקה כנגד ומש"ה נאמן במגו וזה נכון ברש"י לדעתי ודו"ק: (אופן שני אבאר בסמוך) באופן אחר י"ל קושי' פ"י הנ"ל לשיטת רש"י דאיירי במודה לוה אמאי נאמנים במגו דאי בעי שתקי הא אף אם שתק אחד הוה משאיל"מ ואף לשיטת תוס' קשה עכ"פ יהי' צריך הלוה לשבע נגד עד אחד וא"כ השתא נמי יהי' צריך הלוה לשבע וי"ל דהנה בלא"ה לכאורה קשה אם אמרינן דאי בעי שתקי פירש שישתוק אחד כ"כ למה נקט במתניתין ואם יש עדים שכתב ידם הוא לנקוט חידוש יותר במתני' אפי' אם יש רק עד אחד שכתב ידם ג"כ שוב אינו נאמנים דמאי מגו איכא דאי בעי שתקי אחד הא הוי עדיין תרי עדים על קיום כמובן אך צ"ל דאתי מתני' כרבנן דעל מנה שבשטר הן מעידן והם אמרו רק כל אחד כתב ידי הוא וא"כ לא מהני עד אחד מה שאמר שכתב ידם הוא דעדיין לא הוי תרי עדים על קיום עד שני והשתא דאתי' להכי מתורץ ג"כ קושי' פ"י הנ"ל דהנה הריב"ש פסק והובא ברמ"א ס"ס מ"ו דאף לשיטת הרמב"ם דע"א שבשטר זקוק לשבועה מ"מ יוכל לחזור ולהגיד דהא דאמרי' עדים החתומים על השטר כמי שנחקרו עדותן בב"ד ואינו יכולין לחזור ולהגיד היינו אם תרי עדים חתומים על שטר אבל ע"א בשטר יוכל לחזור ולהגיד ע"ש וא"כ מתורץ קושי' הנ"ל דשפיר יש להם מיגו דאי בעי שתק אחד והוי אמרי' על זה שמזויף הוא רק על עד שני איכא קיום והוי כמו ע"א בשטר ויוכל לחזור ולהגיד אנוסים היינו אף בלא מגו והא דאמרי' מגו בי' תרי לא אמרי' היינו אם תרי עדים צריכין למגו אבל אם עד אחד רק צריך למגו בוודאי אמרי' מגו וה"נ הכא דע"א ורק צריך למגו וביותר ניחא לשיטת תוס' דע"י מגו שיש להם דאי בעי שתקי קיום שלהם לא חשיב קיום וא"כ עד אחד רק יש לו מיגו ולא חשיב רק כמי שמקוים אחד ובמקוים א' אותו עד נאמן אנוסי' היינו או פסולי עדות היינו אף בלא מיגו דלא חשיב רק עד א' שבשטר וע"א בשטר יוכל לחזור ולהגיד אף בלא מיגו וזה נכון מאוד לדעתי ומה מאוד בזה מובן טעם דרבא דסבר אנוסי' מ' ממון א"נ אף באין כתב ידם יוצא ממקום אחר דאין אדם משים עצמו רשע וקשה עכ"פ יהי' נאמנים מכח מיגו וכנסת הגדולה בסי' פ"ב הקשה מהגמ' זו על תשובת הרשב"א שפסק באם תבע ראובן לשמעון מלוה ע"פ ושמעון אומר שרבית הי' נאמן במגו דאי בעי אמר פרוע אע"ג דמשים עצמו רשע ומהכא מוכח במקום דמשים עצמו רשע א"נ אף במגו ועפ"י הנ"ל הכל ניחא דהכל מיירי במודה לוה שכתבו וא"כ כיון דבאנוסים מ' ממון משים עצמו רשע א"כ אם הי' חתום רק ע"א בשטר ואותו עד היה טוען אנוס מ' ממון לאו היה נאמן בלי מיגו דאף דיוכל לחזור ולהגיד מ"מ במקום שמשים עצמו רשע בודאי א"נ בלי מיגו כמובן. וא"כ ממילא ליכא מיגו דאי בעי שתק אחד דאף אם היה שתק אחד לא הוי רק ע"א שבשטר והוי משאיל"מ ואותו עד שהיה טוען אנוסים מ' ממון לא היה נאמן כיון דמשים עצמו רשע ודו"ק היטב: ובזה ממילא מתורץ קושי' המפרשים שמקשין למה לא תירץ רבא ואביי דקאמרי עדים וטעמא דעולה לא חתמו וכי לא סבר שטר אמנה עולה איכא ועפ"ז ניחא לרב לשיטתי' דסבר דלא אמרי' משאיל"מ א"כ אף במקום דמשים עצמו רשע ג"כ נאמנים במגו דהא אף אם שתק אחד לא הוי רק ע"א בשטר ומשאיל"מ לא אמרי' ור"א מתרץ מטעם עולה סבר אף במגו ח במקום דמשים עצמו רשע [ותשובת רשב"א דפסק דנאמן במיגו במקום דמשים עצמו רשע פסק כרבא ואביי מדלא תירץ דאמרי עדים כנ"ל) ודו"ק: ועפי"ז מתורץ ג"כ קושי' הפלא"ה שמקשה למה נקט אם יש עדים שכתב ידם הוא משמע כתב ידם דוקא דהיינו תרי עדים הא אף אם מקיימו רק ע"א בשטר ג"כ הוי משאיל"מ דהא אף אם שתקו הי' גבה המלוה ועפ"י הנ"ל הכל ניחא כיון דלא מקיימו רק ע"א א"כ אותו עד דלא מקיימו נאמן במגו דאי בעי שתק ולא חשיב קיום ועד שני נאמן אנוסי' היינו אף בלא מיגו ודו"ק היטב: ועיין בתומים בקכ"מ ס"ק הנ"ל. דהאריך להוכיח דלא כשיטת ש"ך. ופי' הנ"ל דמגו דאי בעי שתק אחד אמרי' רק לשתיקה מכוונין כל תרי עדים, לטענה אחרת אינו מכוונין דוקא אבל לשתיקה מכוונין. ול"נ להוכיח אדרבה מתוס' דסברי דאמרי' מגו רק אם שתק אחד דהתוס' כתב ד"ה מידק דייק ולרבנן אפי' מלוה ע"פ לא הוי דבעינן שיהי' תחלתו וסופו בכשרות וקשה דהכא יהי' נאמנים במגו דאי בעי שתקי וממה דאמרי פסולי עדות היינו יהי' מקוים השטר ותוס' כתבו בכל סוגיא היכא דיש לעדים מגו נאמנים כמו מגו דאי בעי פסלי לקמאי בגזלנותא וה"נ הכא וזה דוחק לומר כיון דפסולי עדות הי' אינו נאמנים אף במגו דמ"ש כיון דנאמנת רק מצד מיגו ועפ"ז ניחא דהא לא אמרי' רק מיגו דאי בעי שתק אחד והכא אף אם שתק אחד לא היה מקוים השטר ומש"ה שפיר כתבו תוס' אפי' מלוה ע"פ לא הוי ודו"ק ועפ"ז מתורץ ג"כ קושי' תומים בסי' מ"ו ס"ק מ"א למה שפירשו מה שכתב תוס' לקמן פסולי עדות הי' ועתה כשרים אף אם פסלו בגזלנותא ועתה חזרו בתשובה ג"כ הוי תרי ותרי כיון דעתה המה כשרים אינן מעידן על הגוף א"כ קשה להימני' בתראי במגו דאי בעי שתקי ממה שאמרו שחזרו בתשובה והוי פסול הגוף עדיין והוי בתראי נאמנים. ועפ"ז ניחא דהא אף אם אחד היה שתק אינו פסולים עתה דע"י אחד אינו נפסלים ועד שני היה אומר שחזר בתשובה ודו"ק. ועפ"י הנ"ל מתורץ ג"כ קושי' פ"י שהקשה קושיא עצומה לשיטת הר"ן וסייעתו דאם אמרו תנאי היה דברינו נאמנים אף בכתב ידם יוצא ממ"א דהוי רק מפרש בעדים ואפי' ע"א נאמן לומר תנאי היה כמבואר בגמ' וא"כ אף בכתב ידם יוצא ממקום אחר הוי נאמנים במגו דאי בעי אמרו תנאי היה דברינו ובזה לא שייך תירץ דמגו בי תרי לא אמרי' דהא אף אחד היה נאמן ועפ"י הנ"ל ניחא דאם אחד היה אומר תנאי ואחד לא אמר תנאי ג"כ הוי משאיל"מ דלוה שהודה שלוה ולא היה תנאי והן פרוע ואינו נאמן במגו דאי בעי אמר לא לוה דהוי צריך לשבע נגד עד שאומר לא היה תנאי והוי משאיל"מ וק"ל: ועפי"ז מתורץ היטב קושי' תוס' מאי מקשה א"נ גנובי גניבי ל"ל לימא הלכתא כר"מ משום דאיכא דמפיך התם ר"מ לרבנן ועפ"ז ניחא ומש"ה ליכא למימר הלכתא כר"מ ועפ"ז ניחא לרב לשיטתי' דסבר בשבועות דף ( ) דמאי חזרה שבועה למקומם לסיני ושם קאמר ר"מ דחזרה שבוע' לסיני וא"כ ע"כ לא מפיך ר"מ לרבנן דאם מפוך א"כ ע"כ אתי' מתניתין כר"מ דנאמנים לפסלו וקשה אמאי אמרי' בכתב ידם יוצא ממ"א דא"נ להוי נאמנים במגו