יריעות שלמה יורה דעה חלק א מד

עדותן נתקבל במה שאמרו אנוסים הי' שלא לגבות ממשעבדי ודו"ק: ואין לומר דהוי מגו לחצי טענה י"ל דהיה יכולין לטעון תרתי פסולים עדות הייני והלואה אמת ופרוע, ובלא"ה כמה פוסקים סברי דאמרי' מגו לחצי טענה ובזה י"ל ג"כ קושי' פ"י מה שהקשה על תוס' שמקשין דאף בכ"י יוצא ממקום אחר ויהי' נאמנים במגו דאי בעי אמרי פרוע דהא לשיטת תוס' מיירי שלוה טוען מזויף וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי וליכא מיגו, דאף אם אמר פרוע היה גבה חובו (ועיי' בפ"י בגמ' שהקשה על הגמ' אי דקאמרי עדים אי דכ"י יממ"א פשיטא דלא מהימני' דלמא אתא לאשמעינן דאינו נאמנים במגו דאי בעי אמר פרוע ותירוץ דנקט אומר שטר אמנה משמע שבעל דבר ג"כ טוען אמנה וא"כ ליכא מיגו דאי בעי אמר פרוע דהוי כל אומר לא לויתי וע"ש דבריו תמוהין דלפי ה"א דאמרי' מגו בשנים אמרי' נמי מגו בשלשה וא"כ הוי מגו דאי בעי אמרי עדים וגם לוה גופי' דפרוע הוא) ועפ"ז ניחא דהא נתקבל עדותן מה שאמרו אנוסים הי' לענין שלא לגבות ממשעבדי דבזה שפיר הוי מגו דאי בעי אמרו פרוע ואם אמרי פרוע לא הוי גבי ממשעבדי אף שלוה גופי' מודה דאינו פרוע כמובן וא"כ ממילא לא הוי קיום דהא במתני' קתני ואם יש עדים שכתב ידם הוא וכו' ואנן פסקינן בסי' ל"ו דאם נמצא קא"פ בטל אף בעדות כשרים וא"כ ה"נ כיון דאמרי' ששקר אמרו במה שאמרו אנוסי' הי' ממילא הוי רשעים והם אמרו ג"כ כתב ידינו זה ונהי דאיכא עדים עוד שכתב ידם הוא הוי נמצא פסול בטל כל העדות וסברת או"ת דאינו נפסלים ע"י מה שאמרו אנוסים הי' כיון דלא נתקבל עדותן במיד' זה אינו דהא איכא תועלת בעדותן לענין דאינו גובה ממשעבדי דנאמנים מכח מיגו דאי בעי אמרו פרוע וע"ז תירוץ תוס' דאינו נאמנים כלל מכח מיגו וא"כ לא הוי קא"פ דלא נעשו פסולים כלל ע"י מה שאמרו שקר אנוסים הי' ודו"ק היטב. אך קשה לפ"ז על ברייתא דבסמוך דקאמר ר"נ לא קרעינן ולא מגבינן בי' וקשה שפיר דהא שם בברייתא קתני ג"כ ואם יש עדים שכתב ידם הוא מאי מהני כיון דלא מאמינן במה שאמרו אנוסים הי' ע"כ עברו משום לא תענה, וממילא הוי פסולי עדות וא"כ כל עדות בטל דהוי נמצא קא"פ דבטל כל עדות וצ"ע ומכאן ראי' לתירוץ רשב"א שם דאיירי בשובר וא"כ אין מקבלין עדות כלל ולא הוי פסולים ע"י מה שאמרו שקר אנוסים הי' כיון דלא מקבלין עדות כלל כסברת או"ת הנ"ל ונכון הוא ובזה אפשר מובן מה דמבי' ר"נ לקמן ראיה מידי דהוי נכסי דבר שטי' דקשה למה מביא ראי' בממ"נ לפירוש רש"י דעיקר תירץ דמהני תפיס' במטלטלין אדרבה משם ראי' להיפך דלא היה מוקמינן בחזקת לוקח א"כ אף לשיטת רשב"א הנ"ל קשה למה צריך להביא ראי' מן נכסי דבר שטיא דזה פשוט בכל תורה דאוקמינן ממון בחזקתו ור"א גבי נכסי דבר שטיא אתא לאשמעינן דלא מהני תפיסה לוקח ועפ"י הנ"ל ניחא דהבי' ראי' דלא מהני תפיסה אם תפס המלוה ודאוקמינן בחזקת מ"ק כמו גבי קרקע דאם היה מהני תפיסה שפיר עברו משום לא תענה ברעך עד שקר כיון דהוי תועלת עדותן לענין תפיסה וא"כ נעשו פסולי' אם אמרו שקר וממילא הוי אצל קיום קא"פ דבטל כל העדות כנ"ל מש"ה הבי' ראי' דלא מהני תפיסה במטלטלין כמו גבי נכסי דבר שטיא ודו"ק: ובאמת קושי' פ"י הנ"ל קשה אף אם איירי דלוה טוען מזויף דעכ"פ ישבע הלוה שבועה ז"א דהא טעמא דנאמנים מכח מיגו דאי בעי שתק אחד והוי ע"א על קיום וחייב שבועה דאו' וכן מקשין באמת המפרשים כן ועפ"י הנ"ל ניחא הכל כיון דמקבלין עדותן במה שאמרו אנוסים הי' לענין דלא צריך לשלם א"כ ממילא לא חשיב קיום כיון דחשדינן אותן שאמרו שקר והוי גזלנים ופסולים לעדות ודו"ק היטב: אך באמת יש לחקור בפשיטות לשיטת רש"י דאלימי עדים לכ"ע לאורעי לשטרי' אף לר"מ רק טעמא דר"מ משום דליכא פה שאסר וכו' דאף אם שתקי עדי אפ"ה לא יוכל לטעון פרוע קשה אמאי עכ"פ אינו נאמנים לענין שלא יגבה מלקוחות דלענין לקוחות שפיר הוי פה שאסר דאם שתקי עדים לא הוה גבה מלקוחות דאנן טענינן ללקוחות מזויף ואין לומר כיון דלוה מודה שאינו מזויף אף ללקוחות לא טענינן מזויף דהא הש"ך בסי' ק"ו כתב בפירוש דאף אם לוה מודה שכתב טענינן אנן ללקוחות מזויף ע"ש. וזה דוחק לומר דהא דאמר ר"מ אינו נאמנים לפוסלו היינו שיהי' עכ"פ לגבות מלוה גופי' ולכן נראה דאף רש"י שם דסבר דלכ"ע עדים אלימי לאורעי שטרי' היינו דרש"י דהכא סבר דקיום שטרות דאו' אם בעל דבר טוען מזויף כשיטת הר"ר אביגדור שהוב' בש"ך בסי' מ"ו וא"כ מש"ה אלימי עדים לאורעי' שטרי' אבל לגבי לקוחות דאנן טענינן מזויף זה בודאי מדרבנ' וא"כ סבר רש"י דאף בעדים אינו צריך לקיים וכיון דקיום שטרות דרבנן נהי דאם שתקי עשאו רבנן תקנה אבל לחשוב למגו לאו אמרי' כסבר תוס' גבי מודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו רק רש"י דהכא סבר דגבי לוה טעמא משום שטרא בידך מאי בעי אבל גבי עדים לענין לקוחות נהדרינן לסברא הנ"ל ועפ"ז מיושב קושי' תוס' על רש"י לנקט פלוגתיהו בהודאת לוה ועיין במהרש"א שפירש בשלמא לשיטת תוס' אתא לאשמעינן דאף בעדים סבר ר"מ אינו נאמנים. אבל לרש"י דבעדים באמת סבר ר"מ דנאמנים רק סבר כיון דלוה מודה אינו צריך לעדים ורבנן ג"כ מודים בזה רק סברי דצריך לעדים דצריך לקיימו במודה בשטר שכתבו א"כ לנקוט פלוגתיהו במודה בשטר שכתבו ועפ"י הנ"ל ניחא מאוד דאתא לאשמעינן אף שאינו נאמנים לענין לקוחות דלא אלימי עדים לאורעי' שטר' כיון דקיום שטרות דרבנן גבי לקוחות ונכון מאוד: ומה שמקשה תוס' עוד על רש"י מגמ' דב"ב דקאמר שם רי"ו אי אלימאי עדים לאורעי' שטרי' איהי כל כמינה משמע דר"מ מחולק אף בעדים ובאמת יש לדקדק בתוס' למה לא מביאן גמ' דשם שקודם לזה דקאמר הגמ' שם צריכ' דאי אמר התם משום דאלימי עדים אך נראה לי דלכאורה צריך להבין מה מקשה הגמ' שם והא תנינא חדא זימנא דהכא ליכא חזקה כנגד מש"ה סברי רבנן דנאמן במיגו אבל התם דהם טוענין ששכיב מרע היה ובאמת איכא חזקה דבתר השתא אזלינן מש"ה אינו נאמנין במגו וצ"ע אך י"ל דהגמ' מדמה שם חזקה אין עדים חותמין אלא א"כ נעשה בגדול לחזקה דבתר השתא אזלינן כמבואר שם בתוס' וא"כ הכא בפסולי עדות וקטנים איכא ג"כ חזקה נגד מיגו ואפ"ה נאמן אך לשיטת רש"י דהכא דלוה טוען פרוע ופליגי' בלוה א"כ הדרא קושיא לדוכתי', אך דהמקשן היה סבר דליכא חילוק בין לוה ובין עדים א"כ אמאי נאמנים עדים קטנים הי' דזה שפיר איכא חזקה כנגד וע"ז תירץ דהתם שאני דאלימי עדים לאורעי ושפיר אמרי' פה שאסור ולגבי לוה דלא אלים נגד זה טוען פרוע וליכא חזקה כנגד ומש"ה נאמנין אבל הכא דלוה טוען נגד חזקה ה"א דאינו נאמנין במגו קמ"ל דאף בזה נאמנין ואי איתמר בהא בהא קאמר ר"מ אבל בהא אימא מודה לרבנן דהא אלימי עדים אף נגד חזקה ולגבי לוה ליכא חזקה קמ"ל (ולפי הנ"ל יותר נכון דה"א דבהא מודה ר"מ לרבנן דאלימי עדים דלא לגבוי' מלקוחות עכ"פ קמ"ל כיון דקיום שטרות דרבנן לגבי לקוחות