יריעות שלמה יורה דעה חלק א מג

אדרבה ק"ו הוא עיי' בשיטה מקובצת, וי"ל היטב היטב דלר' יהושע בתה חידוש יותר לפסול ולר"ג בתה חידוש יותר לכשרו דכבר הקשיתי לעיל אמאי מכשיר בבתה מטעם בודקת ומזנה דלמא נבעלה לס' ממזר דהיא אינו נפסלה כדכבר הבאתי לעיל בשם שער המלך כיון דליכא אלא פסול מדרבנן לא גזר אבל בתה היא ספק ממזרת ששתוקי הוא או יותר קשה לשיטת הראב"ד בפט"ו מה' אסורי ביאה דכתב אם נבעלה לחלל לא פסלה לכהונה עיי' במשנה למלך שם, א"כ קשה דלמה נבעלה לחלל דהיא לא פסלה לכהונה וצ"ע רק תרצתי דנאמנת מכח דע"א נאמן באיסורין כיון דליכא בעלת דבר בשלמא בפשוט לא שייך דהוי בעלת דבר אבל אם היא כשרה רק לבתה חיישינן הוי ע"א כמו בשבויה אם נאמנת על בתה וק"ל: א"כ עכ"פ איכא סברה יותר לפסול בתה רק באמת הא איכא רובה דעלמא נכרים והולד כשר לכהונה רק לר"ג לא שייך זאת דאדרבה אמרינן בודקת ומזנה דאם נבעלה לנכרי היא פסולה זאת תינח לר"ג אבל לר' יהושע דלא סבר בודקת ומזנה א"כ בתה חידוש יותר לפסול מאשה דבתה איכא רוב כשרים רובה דעלמא נכרים ולא אמרי' בודקת ומזנה לר' יהושע ודו"ק היטב: עיי' בפי"ח מה' אסורי ביאה במשנה למלך שהאריך שם בשיטת הראב"ד הנ"ל וכן בשער המלך בפי"ח מהל' הנ"ל הלכה כ"ד שהאריך ג"כ בזה ותמיה לי באמת שנעלם מעיני הגדולים הללו הגמ' דהכא דאלמנת עיסה דקתני בפירוש דאסור שומעי' לרחוק ולא לקרב (וצ"ל דאלמנת עיסה אמר לתרומה ולתרומה לא שייך בודקת מזנה כמבואר בהפלאה כמה פעמים) ואפי' לשיטת שער המלך י"ל דוקא בנתן דעשהו כתור' דטעמא משום אכזריות כדכתב ש"ע אבל בספק ממזר לא עשאו רק משום מעלה והוי כמו שניות לעריות וברור הוא עיין בשער המלך, ועיין בשער המלך בהלכה הנ"ל שכתב דספק ממזר לא פסלה לכהונה אפי' מדרבנן כמו שכתב הרמב"ם בפרק הנ"ל הלכ' ד' ועיי' בשער המלך בפ' ט"ו מהל' א"ב ה' ד' שמביא כן בפירוש בשם ס' בתי כהונה ולע"ע חסר ופלא ממנו ס' הלז, עי' בש"ה בפ' חי' הנ"ל הלכ' הנ"ל שכתב שכן משמע ממ"ל בה' נערה בתולה ע"ש ותמצא: כתובות דף י"ט בסוגי' דקיום שטרות רש"י ד"ה מודה בשטר שכתבו וכו' ור"מ נמי במודה לוה שכתבו קאמר וכו' והקשה פ"י לשיטת רש"י דאיירי במודה לוה שכתבו אמאי אמרו רבנן נאמן לפסלו נהי דסבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו אמאי נאמנים עדים במגו דהא כל סברת דאמרי' מגו בעדים היינו מטעם דאי בעי שתקו ופירושו כיון דאף אם שתק אחד ג"כ לא הוי שטר מקוים וכן פירש בפירוש ש"ך בקכ"מ כלל ק' דטעמא משום דאף אם שתק א' לא הוי רק עד אחד שמקיים את השטר וא"כ הכא דלוה מודה בשטר שכתבו סגי' בעד אחד שקיי' דעד אחד בשטר זקוק לשבועה כדאי' בסי' נ"א והוי משאיל"מ כמבואר התם וע"כ צ"ל דמגו דשתקו שניהם. וא"כ הוי מגו בי' תרי כן תוכן קושיתו ועיי' בתומים בכללי מיגו שהאריך בפרט זה והבי' בשם ס' כריתות דמגו דשתקו שניהם ג"כ אמרי' ע"ש. אבל לי נראה לתרץ לפי מה שכתב תומים שם בסס"ק הנ"ל להקשות מה מקשה תוס' כלל דהוי מיגו בי' תרי דהא אף בלא מיגו אינו קיום הוי דבממ"נ אם אמרי' דמה שאמרו אנוסים הי' או פסולי עדות הי' שקר הוא וא"כ הוי עד שקר וגזלן הוא והאיך נאמנים על קיום דהוו עדים גזלנים וכה"ג כתב הרמב"ן והוכיח בסי' מ"ו בש"ך ס"ק ק"ה דאם עד אחד אומר תנאי וע"א מכחישו לא הוי כלל קיום שהרי ע"א מהם פסול לעדות ע"ש, וה"נ הכא ותירוץ או"ת כיון דאנן אינו מאמינם על מה שאמרו אנוסים הי' ולא מהני עדותן מה שאמרו אנוסים הי' אינו נפסלים ע"י עדות זו כיון דלא מהני עדותן לתועלת ממון אינו נפסלים ע"י עדות זו דכי מיפסל עד שמשקר בב"ד היינו אם כשמעיד על דבר שיש בו תועלת בעדותו לענין ממון אבל אם אין תועלת לענין ממון. אף דודאי לא טוב עשה מ"מ לא מיפסל ע"ש ולכאורה צ"ע תרוצו נהי דלא הוי רשע דחמס דבזה י"ל שפיר סברתו כיון דלא מהימן לא היה רצה להפסיד ממון ולא הוי רשע דחמס מ"מ רשע שאינו של חמס הוי עכ"פ כיון דהעיד שקר בב"ד וא"כ אנן פסקינן דאף רשע שאינו של חמס פסול א"כ הכא נמי הוי פסולים לעדות כיון שאמרו שקר בב"ד א"כ י"ל דדעת הרמב"ם ברשע שאינו של חמס בעד יש מלקות והכא ליכא מלקות לפי מה שכתב הרמב"ן במלחמות בסנהדרין דף פ"ז בגמ' שם וכיון דאיהו לא לקי אינהו היכי לקי ומקשין בעל המאור והרמב"ן דלמא אינהו לקי משום הרשיע הצדיק כמו בבן גרושה כמו אם העידו שהוא בן גרושה או בן חלוצה ותירץ דאימת לקי על בן גרושה ובן חלוצה דהתם מהני עדותן לענין שיהי' בן גרושה אבל הכא עדותן לא הוי עדותן של כלום כיון דלא מהני עדותן לשום מידי ומבואר דבריו יותר בחדושי הר"ן על סנהדרין ע"ש וא"כ זאת היינו סברת או"ת הנ"ל כיון דלא מהני עדותן לשום מידי אינו נפסלת דלא לקי וגם לא רצו להפסידו ממון (אף דנ"ל דהרמב"ן והר"ן שם לא כתבו רק לענין שלא יהי' לקי משום לא תענה דעיקר כיון דהרשיע הצדיק והכא לא הרשיע הצדיק אך י"ל כיון דדעת הרמב"ם דבעי דוקא עבירה שיש בו מלקות או רשע דחמס והכא ליכא חמס ולא מלקות כיון דלא נגמר דינו אפומייהו כסברת הר"ן הנ"ל) וא"כ שפיר ניחא סברת או"ת הנ"ל כיון דאינו נאמנים על מה שאמרו פסולי עדות הי' או אנוסים הי' ליכא רשע דחמס וגם ליכא מלקות ואינו פסולים. ובזה יש ליישב ג"כ קושי' תוס' בסנהדרין דף למד כת אומר מנה וכת אומר מאתים דאמרי' בכלל מאתים מנה והקשה תוס' אמאי גבה מנה דהא כת אחת מתרי כיתי עדים הללו בודאי פסולים המה דהעידו שקר והוי כנמצא קא"פ דבטל כל עדות, ע"ש מה שתרצו ועפי"ז ניחא דמיירי שכת שאומרת מאתים אף דהעידו שקר כיון דלא מהני עדותן לשום מידי דכת אחרת שאמרת מנה מכחישם ואינו נאמנים ולקבל עדותן כלום וא"כ אינו נפסלי' ע"י עדות זו ולא הוי חד מייניהו בודאי פסולים וא"ל דלמא כת שאמרת מנה משקר ז"א דזו באה בפני עצמה ומעידה ודו"ק היטב. ועיין בקצה"ח סי' נ"ב העלה ברשע שאינו של חמס באותו דבר שנפסלי' עדיין כשרים לעדות זו כמו במומר ששחט בשבת דאותו שחיטה כשירה ע"ש וא"כ מבוארים דברי תומים היטב כיון דלא הוי רשע דחמס עדיין נאמני' במה שאמרו כ"י הוא. ועפ"ז מתור' קושי' פ"י הנ"ל דהא כל עיקר קושי' פ"י דעכ"פ הוי ע"א על קיום וזה ניחא לגבות מלוה גופי' אבל ממשעבדי בודאי אינו גובה ע"י ע"א דאנן חיישי' דלמא מזויף הוא וא"כ לגבות ממשעבדי נאמנים מה שאמרו אנוסים הי' במגו דאי בעי שתקי א"כ ממילא לא חשיב כלל קושי' מה שאמרו כתב ידינו הוא זה דבממ"נ אי אמרי' ששקר אמרו במה שאמרו אנוסים הי' ממילא הוי רשעים ורשע פסול לקיום ותירוץ או"ת דאינו נפסלים במה שאמרו בשקר שנוסים הי' כיון דלא מהני עדותן לשום מידי דהא