יריעות שלמה יורה דעה חלק א מא

ר"ג ארר"ג דהא כמה פוסקים סוברים דהיכ' דחזקה ליכא במקום שנולד ספק לא מהני חזקה עי' במשנה דר"ע דמס' נדה דף ב' דמביא כן בשם גדולי הפוסקים וכן מביא שיטה מקובצת סברה זו בסוגי' דתינוק מושלך לקמן דף י' א"כ באלמנת עיסה ליכא חזקת כשרות דהא לא נולד ספק בה אבל הכא איכא חזקת כשרות רק י"ל דקושי' הגמרא קאי על בתה דרש"י סבר דבתה לית ליה חזקת דחזקת אב לא מהני לולד וכן מוכח מכל הפוסקים ולקמן אכתוב ואדרבה מש"ה לא קשה לרבה דרבה לשטתי' דסבר כר"א דפוסל בבתה אבל תוס' לשיטתיהו אזלו דסברי דחזקת אם מהני לולד א"כ מש"ה הוצרך לפרש כפירש תוס' והוי ג"כ נולד ספק בה דהיינו דלמא לא נישאת כלל לספק חלל ודו"ק. רק לפ"ז יצא לנו לפרש"י קשה רק מבתה לפ"ז קשה דלמא מש"ה מהני בבתה דהוי כדיעבד אבל באלמנה עיסה הוי לכתחלה ופי' בב"ש ס"ק י"ג בסי' ב' הנ"ל אמנם י"ל דהנה תמוה גדולה אצלי על ב"ש בסי' ו' בס"ק ל"א דכתב שם כשולד כשר לקהל כשר ג"כ לכהן וכן משמע באמת מסתימת לשון ש"ע בסי' ד' ולכאורה צריך ביאור דלמא היה חלל שבאה עליה וכשר לקהל ופסול לכהן מי עדיף מרוב כשירים צע"ג ולא זכרו ולא פקדו מזה ויותר קשה על הרב המגיד שמביא ב"ש בס"ק ל"ט בסי' ו' דכתב מש"ה נאמנת להכשיר כיון דספק ממזר כשר מדאו' וצ"ע הוי משמע דולד כשר לכהן א"כ אמאי דלמא חלל באה אלי' כמו דחיישינן לממזר ולפ"ז צע"ג. רק אמינא לתרץ, נגד חלל איכא תרי רובא דאמת אמרתי לענין ולד לא שייך כלל רוב פסולים לפי מה שפסקי' דנכרי ועבד הולד כשר לכהן רק רוב פסולים אצלה קתני בכל מקום וזה בודאי לא שכיח עיר שרובה ממזרים ונתינים כדכתב פ"י ומש"ה מתורץ מה שמקשין המפרשים מה מקשה הגמ' מברייתא דולד שתוקי דלמא איירי שרובה פסולין ולפי הנ"ל ניחא דלא מצינו רוב פסולים ואדרבה כן משמע מרש"י שכתב לחורבה דדברי' דהיינו רוב גוים וא"כ מתורץ היטב דלענין חלל איכא תרי רובה רוב גוים דהיינו כשרים ורוב זנות רצויה אחר הפסולין איכא תרי רובא רק לענין ממזר דהוא נמי פסול איכא רק חד רוב ולענין ממזר הוי ס' דרבנן ודיעבד כנ"ל וזה נכון מאוד לפרש דברי ש"ע ורבינו הגדול הרמב"ם וכפתור ופרח הוא: א"כ לפ"ז לא מקשה הגמי כלום מן אלמנת עיסה דהכא לענין בתה הוי דיעבד לענין ממזר ולענין חלל איכא תרי רובה להכשיר עי' במשנת דר"ע כנ"ל אבל רבא ס' דתרי רובא לא עדיף מס"ס כסברת תיובתא דרשב"ע שהביא פ"י לקמן דכתב רש"י בקרונות של ציפורים וכר"י ואמת הקשה פ"י לקמן עליו א"כ קשיא הלכה אהלכה דלקמן פסקי' כמעשה דתינוקת ולפי הנ"ל ניחא מה מאוד היטב מיושב דתעיין לקמן ותמצא דרבא הקשה זאת אי כר"ג אפי' ברוב כו' ואי כר"י אפי' כו', א"כ קאי לרבא ולרבא צריך לפרש דזאת הנ"ל לרבא לשיטתיה אבל אנן פסקי' כרבה ודת"ר עדיף מס"ס ודו"ק. לפ"ז אמרתי לתרץ קושי' רשב"א גופי' דמנ"ל לרש"י דלר"ג לא מהני ר"ש בשמא י"ל דלר"ג לכאורה ג"כ סבר זנות רצה אחר הפסולין רק אלים לי ברי וכן כתב פ"י רק לפי מה שכתב הרב המגיד מש"ה נאמנת להכשיר ולא לפסול דהיינו להיות ממזר דכיון דבלא"ה לא הוי אלא ספק ואע"ג דרוב פסולים אפ"ה כתב ב"ש דהוי ס' דלמא אזלי איהו לגבי' אמנם עכ"פ איכא הרי רובא לפסול חדא דרוב פסולים וזנות רצה אחר הפסולים אפ"ה בלא ברי' שלה הוי ספק מכ"ש להכשיר דלא מהני חדא בשמא וק"ל. מסוגי' זו דברתי סוגין אחד בסוגי' דנכתב ביום קושי' המפרשים שם דבש"ס איתא שם איפוך דהיינו דר' יוחנן סבר שמא יחפה ובירושלמי איתא להיפך דר"ל סבר שמא יחפה ונ"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים דקשה לי על מה שמקשה תוס' שם בזמן הזה למה תקנו זמן לר' יוחנן ומתרץ שמא יחפה על בניה ממזרים וקשה לי מה שמא יחפה שייך בזמן הזה עכ"פ הוי ס' ממזר ואסור בממזרת וגבי ישראלית ואדרבה יגרע כוחו וצ"ע רק י"ל דהוי ס"ס דלמא לאחר גירושין דלמא מנכרי עי' בב"ש סי' ד' ס"ק מ"ג כתב שם כזה רק עי' במס' יבמות דף מ"ה ותמצא דתוס' כתב שם דתרי אמוראי אליבא דר' יוחנן אי סבר נכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר או ממזר וא"כ ירושלמי קאי אליבא דאמור' דסבר הולד ממזר צ"ל איפוך דהיינו ר"ל סבר שמא יחפה ודו"ק היטב: ומתורץ ג"כ משם מאי פליגי ר"ל ורבנן אליבא דר"י וי"ל דתוס' כתב שם ד"ה זנות לא שכיח דהיינו ע"י זנות עדים והתראה ל"ש וצריך להבין עכ"פ חיישינן שמא יחפה על בני' ממזרים וי"ל דר"ל סבר הולד ממזר וכן ר"ש סבר הולד ממזר מנכרי א"כ לא שייך שמא יחפה כנ"ל וי"ל ראי' לשיטת ר"י מזאת דלשיטת ר"י איכא לתרוצי דמכח ברי ושמא ברי עדיף והיה טוענת בברי לאחר גירושין ונאמנת אף דליכא חזקת כשרות דאיכא חזקת א"א כנגדו כדכתב תוס' ור"ש סבר כר"ג ורבנן כר"י ודו"ק. לאחר עיון ראיתי של קושי' תוס' גופי' שם לפי מה דאיתא ביבמות דף ל"ה ע"א דחזקה אשה מזנה ומתהפכת כדי שלא תתעבר ע"כ היטב וא"כ בודאי לא שייך ע"י זנות בניה ממזרים רק שם איתא פלוגתא דתנאי בזה ע"ש וא"כ י"ל דפליגי בזה ר"ש ורבנן ודו"ק היטב. י"ל בשני אופנים קושי' התוס' למ"ד ברוב פסולים נמי כשר א"כ ליתני וכן אמר אבא שאול וי"ל דהנה שיטה מקובצת מביא בשם ריב"ש דהא דמכשיר ר"ג דוקא באמרה לאיש פלוני ופלוני דידעינן דכשר אבל אם אמרה סתם לכשר נבעלתי אינה נאמנת דלמא טעה שהיא לאו דיקה בזה ע"ש ולכאורה קשה א"כ איצטרך אבא שאול לאשמעינן דאי אמרה סתם לכשר נבעלתי ג"כ נאמנת רק י"ל דפשטו דנאמנת מכח מיגו דאי בעי אמרה בפירוש איש פלוני (דהיינו לאיש אשר בבירור הוא מת) אבל ברוב פסולים אינו נאמנת מכח מיגו דמיגו במקום רוב לא אמרי' ודו"ק היטב ויש להאריך. בא"א י"ל דבאמת קשה לי לפי מה דקאמר הגמ' בקידושין דף () אם אמרה בני זה ממזר אינו נאמנת דהיינו בעובר שבמעיה חידוש יותר בשלמא אם כבר הולד בעולם א"כ הוי הולד אית לי' חזקת כשרות עד עתה ע"ש כן איתא בגמ' אם כן טובא אתא לאשמעינן דממתני' לא מוכח רק בעובר דלית לי' חזקת איסור אבל אם כבר הולד בעולם כמה וכמה שנים וע"ע היה בחזקת שתוק לאסור בישראל ועתה היא באה ואמרה לישראל נבעלתי ה"א דאינו נאמנת להוציא מחזקת איסור כסבר' הגמ' הנ"ל וצ"ע לכאורה רק ברוב כשרים אינו חידוש דהא ריג מכשיר בעובר אפי' ברוב פסולים ורוב עדיף מחזקה אבל לפי האמת דאיירי ברוב פסולים אשמעי' טובא ויותר ניחא לפי מה שכתב רשב"א וריטב"א בקדושין על הא דקאמר רב ד"ת שתוקי כשר כו' והתם עכ"פ הוי רוב דהיינו דלמא פירש הבועל ומרובא פריש ואת"ל דאזלי איהו לגבי' דלמא אפ"ה לפסול אזלו ותירצו דתורה אתא לאשמעינן דידעי' דאזלו איהו לגבי' ע"ש ועי' בפ"י שם ושמבאר זאת על נכון (וסברה זאת נעלם מעין הבדולח בעל ב"ש בסי' ד' ס"ק ל"ט ולקמן