יריעות שלמה יורה דעה חלק א לט

שוחטין ומדאו' בודאי שוחטין וא"כ אצטריך קרא אם הוא כטמא מעקרי' בטומאת התהום ואח"כ נטמאו בודאי דה"א דאמרינן מגו דאשתרי קמ"ל דאפ"ה יעשה פ"ש ודו"ק: עוד יש להעיר לפי מה שמסופק מ"ל בהל' יסודי תורה אם שלא כדרך אכילה יצא במצוה ע"ש א"כ קשה מאי מקשה תוס' מאיש לפי אכלו נפקא הא חזי שלא כדרך אכילתן דליכא איסור טומאת הגוף ועוד לפי מה דאמר הלל מצות אין מבטלין לכתחלה זו את זו ואוכלין פסח ומצה ומרור ביחד ע"ש אבל עכ"פ ליכא איסור טומאה דבטיל כתיב: י"ל בדרך אחר הרמב"ם פי' משניות דפירש שאלו הן פטורין מכרת היינו מפ"ש מכרת א"כ מאי מקשה רב אשי דיקא נמי וכו' נ"ל דר"נ ע"כ לא פירש כן דלכאורה י"ל דר"נ ור"ש פליגי דלכאורה קשה מאוד לפי ר"נ דאם זריק הורצה ל"ל קרא על דרך רחוקה אפי' אם פירש שאינו יכול לכנוס בשעת שחיטה מ"מ מאי עשה כיון דאינו בשעת שחיטה וכבר הרגיש בזה צל"ח לקמן בפלוגתא דרב יהודא ועולא במאי פליגי הא עכ"פ כיון שאינו יכול לכנוס בש"ש מה יעשה ותירץ שני תרוצים חדא דצריך לבא בסוסי' ובפרדי' ועוד תירץ לענין דאם זרק לא הורצה זה לא שייך על קרא דסוסים ופרדים ל"ל דא"כ ל"ל בדרך לא היה וא"כ קשה למ"ד זרק הורצה בשלמא אם זרק לא הורצה קמ"ל קרא דלא הורצה וצ"ל דסבר ד"ר אתא לאשמעינן על שהרחיק עצמו דפטור מכרת רק קשה ל"ל נילף מטמא דג"כ פטור על שטימא עצמו רק ר"נ סבר מלתא דליתא בצבור ליתא ביחיד וא"כ ליכא למילף מטמא דשאני התם דליתא בצבור כאשר הארכתי לעיל. אבל ר"ש לא סבר מלתא דליתא בצבור ליתא ביחיד ומש"ה ע"כ דדרך רחוקה אתא למימר דלא הורצה ודו"ק: ולפ"ז קשה מאי הוכיח ר"נ ממתניתן דקתני ולא עבדי הראשון יעשה השני דלמא מתניתן אתי' כרבי דסבר שני רגל בפני עצמו וא"כ א"ל דאתא לאשמעינן ד"ר על דין הרמב"ם דאם לא עשה השני במזיד אפ"ה פטור מכרת אבל ר"ש סבר כר' נתן שני רגל תשלומין דראשון וא"כ לא צריך על דין דרמב"ם כמובן וע"כ ואשמעינן דלא הורצה וע"כ לא סבר ר"נ כשיטת הרמב"ם וא"כ קשה לכ"ע וע"כ צ"ל דאתא לאשמעינן שפטר מכרת על שהרחיק עצמו ודו"ק: נגמר חילוק סוגי' דשוחטין וזורקין מס' כתובות דף י"ג בסוגי' דראהו מדברת הנה המפרשים מקשין על הגמ' דקאמר חד להכשיר בה וחד להכשיר בבתה ליתני סיפא לחוד וא"כ ידעי' דקאי ע"כ על אשה גופי' דקאמר לא מפיה אנו חיין ונ"ל לישב דהנה פ"י הקשה מאי מהני עד שתביא ראי' לדברי' לימא מיגו דאפקרי' להאי אפקרי' נמי לאחריני' דהיינו לפסול ג"כ ומתרץ פ"י דהוי ס"ס דהיינו שמא לא נבעלה ואת"ל שמא נבעלה דלמא לכשר נבעלה אמנם לכאורה דבריו תמוהים המה דס"ס חד הוא דמאי נ"מ בין לא נבעלה או נבעלה לכשר כיון דכבר נבעלה חד פעם מה לי חד פעם או תרי פעם כמובן רק בסיפא שפיר חילוק הוי לענין ולד דקתני איש פלוני וכהן הוא א"כ אם לא נבעלה הוי ולד כהן ובנו ליורשו אבל אם נבעלה לכשר לא הוי בנו כלל כמובן רק זאת שייך בסיפא אבל ברישא דנבעלה לחוד א"כ ה"א דלא מהני ראי' לדברי' לר"י קמ"ל דמהני והיינו כונת תוס' להודיעך כחו דר"י ברישא כנ"ל ודוק היטב: ומתורץ ג"כ קושי' תוס' למ"ד פוסל בבתה אמא נקט מעוברת וי"ל דמאן דפוסל בבתה סבר באמת דלא מהני ראי' לדברי' בראהו שנבעלה ולא מעוברת ורישא היינו טעמא דלא ראהו שנבעלה והוא טוענת לא נבעלתי והבי' ראי' דהיינו לא נבעלה מה מאוד לפ"ז היטב מיושב תרי קושי' תוס'. א' מה מקשה הגמ' מן רב אין אוסרי' על יחוד דלמא איירי הכא שטוענת נבעלה. ב' הא לפי אמת קאמר הגמ' מעלה עשו ביוחסין ובקידושין קאמר הגמרא דרב איירי בפנוי' וי"ל דהיינו דהקשה ר"פ דוקא לאביי דבאמת לאביי קשה ברישא מה מהני ראי' לדברי' דלמא אפקרי' כו' וע"כ היה סבר בסיפא במעוברת הוי ס"ס ורק ברישא לא שייך ס"ס כנ"ל וע"כ דאיירי בלא נבעלה וטוענת לא כבעלה ומבי' ראי' דלא כבעלה ומקשה הגמ' שפיר אבל לפי האמת דמביא ברייתא לסתר או לחורבה דהיינו ראהו שנבעלה וא"כ משם קשה אלא ע"כ דבהבי' ראיה צ"ל ר"י לא מחמיר כאן דהיא טוענת ברי וא"כ שפיר י"ל דאיירי ברישא שהיא טוענת נבעלה ודו"ק היטב: לפי דרך זה ישבתי באופן אחר קושי' תוס' שמקשין ק"ק אמאי לא מקשו הגמי לר' אסי ג"כ וי"ל באמת קשה מאי מקשה הגמ' אין אוסרי' על יחוד דהא התם הוי ס"ס דלמא לא נבעלה ואת"ל נבעלה דלמא לכותי' ולעבד דמבואר שיטת ר"ת דמותר לבעלה ישראל (וג"כ איירי הכא בא"י דאי באשת כהן האיך מתרץ הגמ') וצ"ע, רק ק"ל א"כ למה צ"ל יחוד אפי' היא טוענת נבעלה רק לכותי ג"כ מותרת אפילו לר"י דבודקת ומזנה וא"ל דהא במתני' נמי קתני דר"י אוסר ז"א לכאורה דבאמת לאביי קשה קושי' פ"י הנ"ל לימא מיגו דאפקרי' וע"כ היה סבר דמתני' איירי באונס דהיינו היא טוענת נאנסו והבי' ראי' לדברי' דהיינו באמת נאנסו ובנאנסו לא שייך מיגו דאפקרי' כן היא ברור א"כ לפ"ז בנאנסו לא שייך באמת בודקת ומזנה רק לר"ג באמת נאמנות במגו דברצון אבל לזעירי אליבא דר"י דלא סבר באמת ברישא מגו דלא נבעלה כ"כ בסיפא א"ל אינו נאמנת במיגו דברצון אבל באמת ברצון סבר דנאמנת מכח בודקת ומזנה אלא ע"כ דרב לא איירי דלא ידעינן האיך הוא רק ידעי' ומכירן ומקשה שפיר הגמר' דוקא לזעירי ודו"ק היטב: בשני אופנים אחרי ס"ל היטב קושי' תוס' הנ"ל אמאי לא מקשה הגמ' לר' אסי דמדקדקין המפרשים על רש"י אמאי לא פירש רש"י על תירץ הגמ' חדא להכשיר בה וכו' רישא להודיעך כחו דר"י כמו שכתב תוס' ונ"ל דרש"י באמת פירש כהן הוא מיוחס הוא וא"כ לכאורה בסיפא הוי מגו מעולה מגו דאי בעי אמרינן לכהן נבעלתי ואכלה בתרומה וסברה חדשה הוא (וגם יש לצרף לדינא וא"כ לכאורה בסיפא להוי' יותר נאמנת מכח מיגו מעולה וקשה מה מקשה הגמ' תרתי ל"ל וצ"ע) רק צ"ל אדרבה בשלמא לזעירי איכא חידוש במתני' ורישא להודיעך כחו דר"י רק לאחר עיון ראיתי שזאת ל"ק דקשה קושי' הגמרא אמאי לא נקט באמת בסיפא דהיא טוענת לכהן נבעלה רק אמנם לפי האמת שפיר בסיפא ג"כ הודיעך כחו דר"י אע"ג דהוי מגו מעולה לפ"ז מתורץ קושי' תוס' מעוברת אע"ג דאית לה מגו מעולה אבל תוס' לשטתייהו אזלי דלשטתייהו ע"כ מוכח דכהן במתני' פירש כהן ממש דתוס' סברי דלא נבעלה ג"כ דאינו נאמנין רק מגו מעולה וא"כ קשה על הגמ' מאי קאמר הגמ' היינו דקתני תרתי דהא רישא וסיפא חדא הוא ודו"ק כי נכון הוא: לפ"ז נ"ל דקדוק עצום בגמ' מתני' קתני מעוברת ובברייתא לחרבה קתני וניחא מאוד בצירוף דבר