יריעות שלמה יורה דעה חלק א לח

ר"ע דסבר דלא מקרי איש לפי אכלו סבר באמת אין שו"ז על ט"ש היינו מטעמא שמא יפשע ולא יטבול והיינו טעמא דרב דסבר (לפי ה"א) מדאין שו"ז על ט"ש מטעמ' שמא יפשע ולא יטבול סבר באמת דלא כר"א וסבר כר"ע דלא מקרי איש לפי אכלו אם אינו טובל בלילה כיון דלאו בר אכילה היא וא"כ מיושב קושי' הנ"ל מן ברייתא דמחוסר כפורי' דשם אתי' כר"ע דסבר דלא מקרי איש לפי אכלו אם אינו יכול לאכול בלילה וא"כ מה מאוד היטב מתורץ קושי' תוס' האיך קאמר ר"ע לטעמ' דסבר אין שו"ז על ט"ש האיך יליף ר"ע דאין שו"ז על ט"ש הא לא דריש ביום ההוא ועוד מקשין מאי קאמר ר"ע לטעמ' ועפ"י הנ"ל כל זה ניחא דתוס' כמאן כתבו דר"נ מצי סבר כרב יהוד' דד"ר מקרי כל שאינו יכול לכנוס בש"א ואפ"ה הורצה כיון דיכול לבוא לביתו בסוסי' ופרדים מקרי בר אכילה לא דמי לחולה וכו' עכ"ל חזינן מכאן דכאן ג"כ ירדה לסברה זו דאפי' אם לא יבוא בביתו בסוסי' אפ"ה הורצה ומיקרי בר אכילה כיון דהוי' בידו להיות בר אכילה וא"כ היינו דקאמר ר"ע לטעמי' דסבר אין שו"ז על ט"ש דמקשה לעיל הזאה תוכיח והיינו דסבר דלא מקרי איש לפי אכלו כיון דעכ"פ בלילה אין ראוי להזות עליו ולאכול בלילה (א"כ ממילא בכל פעם אין שו"ז על ט"ש מטעם שמא יפשע ולא יאכל כנ"ל:) וא"כ שפיר יליף ד"ר מטמא כמו טמא אין שו"ז עליו על ט"ש אע"ג דבידו לטבול אפ"ה אם אינו טובל לכ"ע הפסח פסול ולא הורצה ה"נ פסול אם אינו בא בלילה אע"ג דיכול לבוא בסוסי' אפ"ה פסול ולא הורצה אם אינו בא ואנא סביר' כמ"ד שו"ז על ט"ש ולא חיישינן שמא יפשע ולא יטבול דאע"ג דאינו טובל אפ"ה מקרי בר אכילה וכן סבר עולא וכר"א כנ"ל וא"כ ד"ר ג"כ הורצה כיון דבידו לבוא בסוסי' ופרדי' ומתורץ קו' תוס' הנ"ל מנא לר"ע דאין שו"ז דלזה אינו צריך קרא דמסברא סבר זאת דלא מקרי איש לפי אכלו כיון דבלילה לאו בר אכילה הוא וכמו דאמר הגמ' מעיקרא אליבא דרב שמא יפשע ולא יטבול רק אח"כ מקשה הגמ' על רב מן מטמאין אחד מהן בשרץ חזינן דמדאו' אפי' טבל אח"כ לא הורצה ומתורץ הגמ' מביום ההוא יליף אבל מדרבנן אין שוחטין זורקין היינו מטעם שמא יפשע ולא יטבול ואם לא טובל לא מקרי איש לפי אכלו דזה לצ"ק דזה יליף מסברא וזה סבר ר"ע. וממילא ד"ר ג"כ לא הורצה אע"ג דיכיל לבוא בסוסי' מ"מ לא מקרי איש לפי אכלו וזה קרוב לאמת ויציב ונכון בכוונת הגמ' מה דקאמר ר' עקיבא לטעמ' דסבר אין שו"ז: וממילא שפיר פסק הרמב"ם גבי מחוסר כפורים דצריך קינו בידו דלכ"ע חיישינן שמא פשע רק עולא דסבר שו"ז על ט"ש סבר כר"א אכילת פסחי' לא מעכבא והיינו כיון דבידו לטבול מקרי איש לפי אכלו ואם כן ליכא חשש שמא לא יטבול דאפי' לא יטבול ג"כ הורצה כנ"ל אבל בעלמא חיישינן שמא יפשע ודו"ק היטב: וגם היינו טעמי' דהרמב"ם דפסק בפ"ו מהל' ק"פ גבי ט"ש צריך שיטבול ואח"כ ישחוט עליו ג"כ היינו טעמי' לא משום דיליף מן ביום ההוא דמביום ההוא לא יכול ליליף דלמא דטמא מת חמיר מט"ש דאפי' ס"ר לא מהני רק היינו טעמא דט"ש דאין שו"ז עליו קודם שיטבול דפסקינן דלא כר"א ואם אינו טובל לא מקרי איש לפי אכלו כיון דבלילה אינו ראוי לאכילה וכר"ע פסקינן דאמר הזאה תוכיח דאינו דוחה שבת וסבר דמחוסר כפורי' יקריב ואוכל פסחי' לערב וכנ"ל. וכיון דצריך שיטבול ממילא אין שו"ז עליו קודם שיטבול מטעם שמא יפשע ולא יטבול והיינו טעמא דר"ע דקאמר אין שו"ז על ט"ש מטעם שמא יפשע ולא יטבול והיינו טעמא דר"ע דקאמר אין שו"ז על ט"ש מטעם שמא יפשע ולא יטבול ודו"ק היטב ועולין הדברים למרכז האמת: בדרך אחר י"ל קושי' תוס' מנ"ל לר"ע דאין שו"ז על ט"ש י"ל ולכאורה י"ל בדבר חדש דהנה איתא לעיל דף ע"א קאמר ר"י בן דורתאי חגיגה דוחה שבת וקאמר הגמ' טעמא דכתיב וזבחת פסח לד' צאן ובקר צאן זו פסח בקר זו חגיגה ואתקש חגיגה לפסח ופירש תוס' דאיירי בחגיגת ט"ו וגם כתב תוס' דאיתקש ג"כ לענין תשלומין דאין לו תשלומין כמו פסח ע"ש חזינן דלכל מילי איתקש חגיגה לפסח א"כ יש לילף ג"כ פסח מחגיגה. ותוס' כתב דף פ' ד"ה אתה מדחהו מחגיגתו דבחגיגה טמא אינו משלח דמי' לעולת ראי' ובעולת ראי' אמרינן ערל וטמא אינו משלח קרבנותיו דאמרינן כל שישנו בביאה ישנו בהבאה ע"ש וא"כ ל"ל קרא על טמא פשטי' נילף מחגיגה כמו חגיגה טמא אינו משלח קרבנותיו כ"כ אינו משלח בפסח דאיתקש פסח לחגיגה רק זאת ל"ק דטמא איצטריך על איש נדחה ואין ציבור נדחין כדכתב תוס' אבל עכ"פ יש לילף דאין שו"ז על ט"ש דהיינו דאינו משלח קרבנותיו דאתקש פסח לחגיגה כמו חגיגה אינו טמא ראוי' לחגיגה כ"כ בפסח (ולפי מה שפירש תוס' בשם ירושלמי דף פ' דאתקש לעולת ראי' יש לגמגם ע"ז דדבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש). אך תוס' מקשה שפיר א"כ האיך יליף ר"ע ד"ר מטמא הא דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש כמובן ודו"ק: אך לפי"ז מתורץ היטב קושי' התוס' האיך קאמר הגמ' הא מני ר' יוסי דסבר נשים בשני חובה הא ברייתא סברי זרק הורצה ור' יוסי סבר אין שו"ז על ט"ש וא"כ ממילא אם זרק לא הורצה ועפי"ז ניחא דהא דסבר ר' יוסי אין שו"ז על ט"ש י"ל דלא יליף מביום ההוא רק יליף מחגיגה כמו חגיגה אין משלח קרבנותיו כ"כ בפסח כנ"ל וא"כ לא יוכל לילף ד"ר מטמא שרץ דדבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש כנ"ל ודו"ק היטב (ובאמת לא ידעתי מאי מקשה תוס' כלל לפי שיטתם דר"ע יליף בהיקש ג"כ לענין דאין סיפק בידו לעשות דהיינו שאינו יוכל לבוא בזמן השחיטה וא"כ כיון דר' יוסי סבר לפיכך נקוד על ה"א לעמוד מאסקופת עזרה ולחוץ א"כ ע"כ לא סבר היקש דר"ע וצ"ע): לפי"ז י"ל מה דקאמר ר' יהודה בן דורתאי לע"ל הלך וישב לו בדרום ואמאי בדרום דוקא וי"ל דהנה איתא בזבחים דזקני דרום סברי שו"ז על ט"ש ע"ש. וקשה ביום ההוא מאי דרשי' בי רק תוס' כתב לעיל דף צ' די"ל ביום ההוא איירי בשישי שלו ואתא לאשמעינן בשביעי שלו מותר לעשות פסח רק כתבו דביום ההוא מיותר וא"כ לזה אין צריכין קרא דמסברא ידעינן דשו"ז בשביעי וע"כ ביום ההוא קאי להיפך דאין שו"ז ע"ש בתוס' ובספר אור חדש. וא"כ זקני דרום י"ל דסברו כר' יהודה בן דורתאי דאתקש פסח לחגיגה וא"כ מסברא דבשביעי שלו אין שו"ז עליו מטעם היקש לחגיגה כנ"ל ושפיר צריך קרא ביום ההוא לשבור היקש ולאמור ביום השביעי שלו שוחטין עליהם דוקא ביום ההוא דהיינו בשישי שלו אין שוחטין אבל בשביעי שוחטין וא"כ ע"כ זקני דרום סברי כר' יהודה ב"ד דאיתקש חגיגה לפסח והיינו דהלך וישב לו בדברים דוקא ודו"ק היטב: י"ל קי' תוס' ל"ל קרא על טמא מאיש לפי אכלו נפקא ואמרתי די"ל לפי מה דאיתא בזבחים דף ל"ג רובן טמאי מתים ונעש' זבין אמרינן מיגו דאשתרי ע"ש והנה איתא לעיל דף פ"א טומאת התהום אישתרי בק"פ מטעם הלכה למשה מסיני ע"ש בהרמב"ם משמע אפי' לכתחילה