יריעות שלמה יורה דעה חלק א לא

ע"ש א"כ ניחא דבכ"ח לא קשה מידי קושי' הר"ן הנ"ל דחיישינן דלמא יבשלו בו ונבלע בו ודו"ק. ועפ"ז מתורץ קושי' העולם שמקשין על תוס' שמקשין מאי מקשה הגמ' נהדר לכבשונות הא גז"ה דבישול בלא בליע אסור ומקשין החולם דלמא קושי' הגמ' דנפשוט איבעי' וי"ל דע"כ מוכח דס' השתא בישול בלא בלוע אסור דאל"כ קשה עדיין קושי' הר"ן הנ"ל על כ"ח ותרוצי הנ"ל לא שייך דבכ"ח ג"כ אפשר להפריד איסור ע"י דהיינו בהיסק מבפנים או בכבשונות אלא ע"כ סבר בישול בלא בלוע אסור ולק"מ בשיטת הר"ן דאף אם נט"ל הוא מ"מ מטעם בישול אסור ומקשה תוס' השתא שפיר ודו"ק. לפי מה שכתבתי לעיל בעמוד שלפני זה תירץ על קושי' הפלתי למה צריך קרא על בישול במקצת הכלי אי בישול בלא בלוע אסור ותרצתי דאיצטריך על בלוע בלא בישול כגון שעיר' לתוכו רותח רק עדיין קשה למ"ד עילאה גבר א"כ עירוי נמי מבשל ומה שכתבתי לעיל לרב קרא איירי בכלי רותח והבשר צונן לא נהיר' לרב מנ"ל זאת דהא בו ישבר קאי על עירוי ועוד דמוכח כן דאל"כ אמאי לא תני במתני' אחד שבישל ואחד שהכלי רותח והבשר צונן ועכצ"ל כדעת הפר"ח בסימן ס"ח דהא דאמרינן אדמיקר בלע היינו דוקא באיסור רותח והיתר צונן אבל לא אפכא א"כ למ"ד עילאה גבר ג"כ כה"ג דוקא וא"כ לא שייך למימר דהכלי רותח והבשר צונן דא"כ הוי היתר רותח ואיסור צונן וראי' ברורה מזה לשיטת הפר"ח. לפ"ז א"כ לרב דס' עילאה גבר ע"כ סבר באמת בישול בלא בלוע מותר. לפ"ז מיושב קושי' העולם על מה שפירש רש"י בזבחים ונהדר לכבשונות דהא קיימינן השתא דדווקא משום בלוע הוא ומתמיהן עליו דהוי בעי' דלא אפשטא והול"ל דנפשט האיבעיא ועפ"י הנ"ל ניחא דשם קאי וסובבת הגמרא לרב (דסבר קדירה בפסח ישברו) ורב לשיטתו דס' עילאה גבר ע"כ סבר בישול בלא בלוע מותר ודו"ק: כו"פ בסוף סי' ק"ה הקשה קושי' עצומה אמאי קתני בפסחים יקלף את מקומו בנגע בחרסו של תנור ליבעי' שתי קליפות דהא קליפה ראשונה הוי איסור מחמת עצמו והניח בקושי' וכן הקשה פרי מגדים בסי' צ"ב והניח ג"כ בצ"ע ולפ"ד אמרתי סבר' נכונה לתרץ לפי מה שכתב רא"ש בכירה דף מ"ב דאע"ג דבישר' דתור' אינו מתבשל רק על גבי אש מ"מ לחלוחית שבו מתבשל ועי' בפלתי בסי' צ"ב ס"ק ג' מה שמביא בשם הגאון מהו' יונה לאנד סופר זצ"ל דכ"כ הוא גבי בב"ח דאע"ג דלא קרא בישול עד שבישל כמב"ד מ"מ הלחלוחית שבו מתבשל תיכף כ"ק הוי כמו ח"ש ע"ש א"כ י"ל קושי' הנ"ל דוודאי בנגיעה בחרסו של תנור לא מתבשל תיכף הבשר גופי' רק לחלוחית שבו מתבשל והוי כמו שאר קליפה שבלעי איסור דאין איסור הבליעה יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וכמ"כ צ"ל בכל קליפת באיסור הבלועה דאיסור הבלועה גופי' יוצא. ודו"ק היטב ונכון הוא למבין: נגמר סוגי' דחם בחם פסחים דף נ"ט מקשין העולם ל"ל קרא דדוחה שבת נילף מקרא דבל ילין הא כל הלילה ילין וע"כ בי"ד שחל להיות בשבת ונ"ל דהנה קשה לי לדעתי מאי מקשה הגמ' דלא עולת חול בי"ט נימא מדאישתרי אישתרי דהא בלא"ה קודם י"ט נמי איכא עשה דעליה השלם דהא פסח נשחט לאחר תמיד וכל עבירה דעליה השלם הוא בהקטרה כדאיתא הכא בחטאת עוף עסקינן ועי' בתוס' יומא דף כ"ט רק התורה התירה מטעם יאוחר דבר שנאמר בו, בערב ובין ערבים וא"כ כשבא י"ט משתרי ג"כ איסור י"ט רק י"ל אדרבה דקושי' הגמ' ל"ל בערב להורות דיאוחר הדבר. ול"ל דאתא להורות דמצוה לשחוט אחר התמיד. ז"א כיון דמותר ממילא מצוה ג"כ מכח תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם דהיינו תמיד עי' לעיל בתוס' ותמצא ומשני הגמ' בי"ד שחל להיות בשבת אי לא כתיב בערב אבל השתא דכתיב בערב איני מוכח דדוחה שבת וק"ל. ויותר נכון יש לתרץ דלכאו' קשה דלמא בערב קאי אפי' בדיעבד פי' הפסח אם נשחט קודם תמיד. ומטעם תדיר אינו פסול בדיעבד רק זה אינו דהא מתני' ערוכה לקמן דכשר בדיעבד עי' באור חדש שכתב כמו כן לעיל ע"ש וא"כ אי לא כתיב במועדו שדוחה שבת הוי אמינא באמת שבערב קאי שאפי' בדיעבד מעכב אבל לעולם לא דחי שבת משום הכא כתיב במועדו ודו"ק: ואפשר בדרך חידוד י"ל קושי' תוס' לקמן דף ע' מאי מקשה הגמ' על חגיגה הא קרבן ציבור נהי דק"צ הוא מ"מ צריך לימוד דדוחה שבת וי"ל דהנה תוס' מקשה כאן לבן תימא דאיירי קרא בחגיגה ומורה דלא דחי שבת קשה קושי' הגמ' רק לפי הנ"ל ניחא דבן תימא סבר באמת דאפי' בדיעבד פסול קודם התמיד ובערב אתא על זאת ודו"ק. רק באמת כתב תוס' לעיל דעל מוספין איצטריך קרא שלא נקרב קודם תמיד של שחר כיון דק"צ הוא וא"כ כ"כ לאחר תמיד של בין ערביים נמי א"ל באמת דמותר (ומתורץ בזה קושי' תוס' בביצה דף ד') וא"כ פסח נמי ק"צ הוא ולא קאי כלל על עשה דהשלם וא"כ לא שייך מגו דאשתרי אישתרי וא"כ שפיר קשה קושי' תוס' על בן תימ' וצ"ל כתירץ תוס' דב"ת סבר פירש אחר בקרא או כדשמואל והיינו דמקשה הגמ' הא קרבן ציבור הוא וא"כ לא שייך מגו דאשתרי אשתרי וא"כ בוודאי יותר טוב למימר דאיירי בי"ד שחל להיות בשבת מלפרש שלא יבוא לידי בל ילין ומתרץ הגמ' דילפינן מקרא דאינו דוחה שבת ודו"ק היטב. ואל תשיבני על תירוצי דבחגיגה לא כתיב באמת בערב וא"כ באמת נקרב קודם תמיד זה אינו דהא בן תימ' סבר היקש לכל דברים שבעולם עי' בתוס' לקמן וממילא לענין זה ג"כ אתקיש לפסח ועי' במשנה למלך בפ"ו מהל' כלי המקדש הלכה ט' שכתב בפשיטות דלב"ת חגיגה נשחט אחר תמיד ומסופק אפי' לרבנן אי נשחט אחר תעיד עיין שם מה שכתב בשם מר"ם דנשחט אחר תמיד כיון דטפל הוא לפסח ובוודאי ניחא. בסוגי' דשוחטין וזורקין פסחים בר"פ מי שהי' טמא דף צ"ג תוס' מקשין על ר"ג דאמר אנא סבירא כמ"ד שוחטין וזורקין על ט"ש דהא היקשא הוא ד"ר לטמא ואין משיבין על ההיקש ולכאורה י"ל דהא דיר ילפינן דאם אינו יכיל לכנוס בשעת שחיטה דמקרי ד"ר מן וחדל לעשות משמע דבעשי' תלי' מלתא רק בטמא גופ' דכתיב לנפש ולא כתיב שרץ אך קשה נילף מני' טמא מד"ר כמו ד"ר אע"ג דיכול לכנס בשעת אכילה אפ"ה פטור מלעשות פ"ר ולא הורצה כ"כ טמא דאע"ג דראוי' לאכילה אפ"ה פטור מלעשות פ"ר רק אם אמרינן הורצה לא שייך ילפותא בממ"נ לענין דאם זרק הורצה בטמא שרץ הא