יריעות שלמה יורה דעה חלק א ל

לח מות' בכלי שני דהיינו כיון דכבר מונח בכלי שני כבר נצטנן ולא מטעם תתאה כמובן) ועפ"ז מתורץ קושי' תוס' הנ"ל דאתא לאשמעינן בבריית' שני' דאף בדבר גוש דליכא דופני הכלי המתקרת אפ"ה אמרינן תתאה גבר ודו"ק היטב: ומתורץ ג"כ קושי' מהרש"א הנ"ל דהא דכתב תוס' דמבשל כדי קליפה היינו בדבר גוש כמי נגע בחרסו של תנור הפסח גופי' נגע אבל ברוטב דהוי דבר לח לא אמרינן דמבשל רק אדמיקר בלע ולא בישול כיון דכבר מינח בכלי שני לאחר שהיה פורתא. וק"ל ונכון בסבר': וע' בפלתי בסי' ק"ה ס"ק ח' מה שמשיג על מהרש"ל הנ"ל בשלמא בדבר לח לא בעי כ"ק רק כיון שעיר' מכלי ראשון א"כ אינו יכיל לחמם החרס וחרס הרוטב דהא תיכף לאחר חימום החרס הוי כ"ש ועוד דאינו יכול לחמם החרס כלל רק פליטה יכולה מצינו אבל בדבר גוש אי לא אמרינן תתאה גבר הוי בכ"ש ג"כ מבשל רק מכח הקרה אינו מבשל ואם כן אדמיקר מבשל פורתא. ויש להוכיח נגד תירץ תוספת הראשון הנ"ל דלמ"ד תתאה גבר אינו מבשל רק מפליט דפלתי הקשה מאי מיבעי' הגמ' בישול בלא בלוע בזבחים אי אסור בישול בלא בלוע ל"ל קרא בשל אפילו במקצת הכל דצריך עו"ש בכל הכלי דהוי עכ"פ בישול בשאר הכלי ותרצתי בפשוט דצריך קרא בבלוע בלא בישול כגון שעירה לתוכו רותח ואינו מבשל לשיטת רשב"ם הנ"ל דתתאה גבר ומ"ד עילאה גבר מוקי בקדיר' רותחת ובשר צונן אדמיקר בלע ולא מבשל. ועי' בתוס' פסחים דף ל"ז ע"ב ד"ה ות"ק וכו' שכתבו למ"ד עילאה גבר קמח על גבי מוגלשין אינו מבשל ע"ש לפ"ז ע"כ מוכח דסברי אדמיקר בועט אינו מבשל מדאצטריך קרא אפי' במקצת הכלי (עי' לקמן בסיף החילוק) ומתורץ בזה הרמב"ם דלא מביא דאיירי בסולת רותחת ובחרס רותחת וי"ל בסגנון שמתרץ הפלתי בסי' ק"ה דהגמרא שפיר מוכיח דאינו מבשל דאל"כ לפשוט איבעי' דסולת דבישול בלא בלוע מותר אבל עכ"פ כיין דלא נפשוט איבעי' דבודאי אסור בישול בלא בלוע א"כ שפיר אסור אפילו בחרס רותחת דלמ' מבשל אדמיקר ובישול בלא בלוע מותר באמת ודו"ק. לא הבנתי דברי תוס' בזבחים שמוכרחין דעירוי אינו מבשל מדקתני דיקא לא יתן לתוכו תבלין אבל מערה מותר וקשה דלמ' תבלין גרע כדחזינן מרבי יהוד' שם דס' בתבלין אפי' בכלי ראשון מותר אם נוטל מן האור וכ' תוס' שם דוקא בתבלין ע"ש וצ"ע. ובאמת בלא"ה ליכא ראי' ממתני' שם מדלא קתני לא יערה דלמא אתא לאשמעינן כיחו דר' יהוד' דאפי' בכ"ר לגמרי מתיר ר"י וצ"ל דרשב"ם מביא ראי' מה"א שם בשבת דר"י לחומרא פליג א"כ שפיר קשה ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' שם למ"ד עילאה גבר תקשי' ממתני' ולפי' הנ"ל ניחא דלפי האמת ליכא להוכיח מידי והגמ' בשבת קאי למ"ד תתאה גבר וק"ל. י"ל קושי' תוס' שמקשין אמאי לא מקשין מרישא ול"ל דחרס של תנור מסתמ' חם דהא קתני ג"כ הכא פרס ודלמא חרס של תנור וי"ל דלכאורה קשה אמאי לא קתני ברישא חידוש יותר דתנור ג"כ צריך שביר' מטעם צלי מדאו' או משום נותר רק י"ל דברישא הוי חם בחם בלא רוטב ואיני כבלע אלא כ"ק לא צריך שבירה כמבואר בגמ' דזבחים דף צ' דקאמר משום שיורי מנחות ופרש"י שמן מנחה ופירשו דבלא שמן פינו אסור רק כ"ק ולא צרך שבירה עי' בפלתי בסוף סי' ק"ה אבל על סיפא דנטף מרוטב על חרס אי איירי בחרס התנור אמאי לא קתני דתנור צריך שבירה דהא נבלע בכולה כיון דהוי דבר לח וכמבואר בסי' צ"ב סעיף ה' טיפת חלב שנפלה על קדירה ע"ש אע"כ חרס לא איירי בחרס של תנור רק חרס אחר. ועפ"ז מתורץ ג"כ אמאי לא קאמר שמואל אפי' בחרס רותחת דתירוצי הנ"ל לכאורה אינו דהא יש לו תקנה עצי היסק מבפנים כמבואר בזבחים שם רק כתירץ ראשון שם דמוקי האי בשל מתכת אם כן ניחא דלא מהני היסק מבפנים וק"ל. הש"ך בסי' ס"ח מקשה קושי' עצומה על רבינו ירוחם מגמ' דזבחים דכלי נחושת בולע וי"ל בפשוט דהנה הר"ן והרא"ש מקשין בסוף ע"ז ל"ל צריך שביר' ומו"ש תיפוק לי' דהוי נט"ל ותרצו דעכ"פ צריך שביר' ומו"ש משים בלועה כדי לבער מן העולם ונותר צריך שריפה וא"כ ניחא דלא ימלט דבכלי נחושת עכ"פ ליבלע משהו קטנה דהיינו נהי שיהי' בכל פעם ששים כנגדי מ"מ כיון דמשהו נבלע בו עכ"פ צריך שבירה ומו"ש משום הבליעה ותירץ נכון הוא לפ"ז דרבינו ירוחם מודה דמשהו נבלע בו ודו"ק. לפ"ז אמרתי רב לשיטתיה אזיל דבוודאי לרב דאמר עילאה גבר אפילו בכלי נחושת נבלע בעירוי כמובן ורב סבר נטל"פ אסור וא"כ לא צריך לסברת הר"ן הנ"ל וא"כ מש"ה הוכיח דעילאה גבר ורב סבר נטל"פ אסור בסוגיא דשוחט בסכין של עכו"ם דהא דמסופק רבא בעכברא בשיכרא פירושו דהתם הוי פוגם בעין ודו"ק. ואגב אכתוב בסוגיא דמו"ש המפרשים מקשין על הרא"ש שסובר דגז"ה נטל"פ ואפ"ה צריך מו"ש א"כ מאי מקשה הגמ' ותרומה לא בעי מו"ש דהכא הוי נטל"פ וי"ל דהרא"ש ג"כ סובר כר"ן דמשום בלוע צוה הכתוב למו"ש רק קשה לי על כ"ח דל"ל משים בלוע דעדיין בשביר' נבלע בחרסים מש"ה תירץ דגז"ה וא"כ שפיר מקשה הגמ' תרומה לא בעי מו"ש דבממ"נ אם אינו בן יומו לצ"ק למעט מלימד אותה דבלא"ה ג"כ פטור דמה"ת נאמר ונטעה דצריך מו"ש בשלמא קרשים משום בלוע לבער דהוי ניתר אבל בתרומ' לא שייך זאת אלא ע"כ דצריך בבן יומו וא"כ שפיר מקשה הגמ' רק קשה לי דלמא אותה למעט כ"ח משביר' דבקדשים ג"כ הוי גז"ה כנ"ל רק מזה ראי' ברורה לשיטת הרמב"ם דדוקא חטאת לחוד צריך שבירה ולא שאר קדשים מכ"ש תרומה ודו"ק: באופן אחר י"ל על תירץ הר"ן דעדיין קשה משבירה בכ"ח כנ"ל וי"ל דמבואר בסי' ק"ג דאם ליכא רוב נגד הטעם אפי' נטל"פ אסור רק הרשב"א שם פסק ומבואר בש"ע דבטעם לחור לא צריך רוב דאף אם ליכא רוב מ"מ נגד הטעם ומוהל שיצא הוי רוב והוכיח כן מן מה דקאמר לא אסרה תורה אלא קדיר' בת יומ' ופלתי השיב עליו דמה שמבשלין בו בכ"פ איכא ריב אמנם קשה לי ע"ז דלימ' אמרינן דכזית מן היתר שמבשלין בו השתא נבלע בקדיר' וליכא רוב נגד טעם הבלוע בקדירה וזאת שייך ג"כ לשיטת רשב"א הנ"ל דעכ"פ בלוע נגד הבלועה ליכ' רוב ונעשה נבילה כמו דאמר הגמ' חלב נבילה הוא ואח"כ יצא וצריך ששים ולמ"ד מב"מ ל"ב בוודאי קשה רק באמת אינו דכבר הוכיח תרומת הדשן בסי' קפ"ג דבקדיר' לא אמרינן כן ממתני' קדיר' שבשל בו בשר לא יבשל בו חלב ואם בישל בנ"ט בקפילא ואמאי מהני קפילא אלא ע"כ בקדיר' לא אמרינן כן וכ' שני טעמים חדא דבקדיר' הכל מצטרפין וטעם שני דאין איסור הבלוע אוסר היתר הבלוע ומבואר בסי' צ"ח ברמ"א דכלי חרס שפיר אמרינן איסור הבלועה אוסר היתר הבלועה כיון דאי אפשר להפריד איסור ע"י הגעלה