יריעות שלמה יורה דעה חלק א כט

ועפי"ז מיושב מה דמקשין המפרשים אמאי לא הקשה בל"ז מדרבנן נשמע. לר"ע ועי' באור חדש. ועפ"ז ניחא דבל"ז לא יוכל להקשות די"ל דר' יוחנן ס' כר"ע דנזיר בכזית אף בשתי' ואיכא חומר' כנ"ל אבל השת' דקאמר דר"ע טכ"ע יליף מג"נ וקשה מנ"ל דלמא מן כל דהא ר"ע דריש כל ועכצ"ל דלר"ע איצטריך תרי למודים כל ומשרת חדא על איסור ואיסור וחדא על איסור והיתר וקשה א"כ לר' יוחנן דלא דריש כל מנ"ל דהמל"א דלמא אתא על איסור ואיסור בזאח"ז וע"כ מוכח דלא ס' כר"ע דנזיר בכזית. וא"כ ל"ל משרת קאי על איסור ואיסור דהא אכילה ושתיה אין מצטרפין וא"כ שפיר מקשה הגמרא מדר' עקיבא נשמע לרבנן. ודו"ק היטב: ולפי שיטת הרמב"ם הנ"ל כיון דידעינן באיסור ואיסור בבת אחת ממילא אף בזאח"ז יתורץ דקדוק אחר מה דמקשין המפרשים למה לא מקשה קושי' הגמ' השת' אי' והיתר מצטרפין אי' ואי' מיבעי' מיד לעיל ועפ"ז ניחא דלכאו' קשה מאי מקשה הגמ' דלמא אי לא כתב מחרצנים ועד זג לא הוי מרבינן מן משרת איסור והיתר רק אי' ואי' דהיינו שרה יין בחרצנים וזגין מצטרפין ולכאו' קושי' עצומה היא אך עפ"י הנ"ל ניחא דלכאו' קשה האיך מתרץ הגמ' דנזיר וחטאת הוי ב"כ הא חטאת מנזיר לא ילפינן שכן בכזית אבל השתא דכתיב חטאת ילפינן מנזיר וחטאת שניהם בהדדי רק לר"ע ניחא דדריש כל גבי חמץ וא"כ הוי ב' כתובים דיוכל לילף חטאת מנזיר וחמץ בהדדי אי ל"ל קרא גבי חמץ דיוכל לילף מנזיר וחטאת בהדדי אבל לר' יוחנן דלא דריש כל דהא לא נקט גבי חמץ המל"א וא"כ שפיר קשה דלא הוי נזיר וחטאת שני כתובים. ועכצ"ל דר' יוחנן ס' דשתי' ברביעית כרבנן וא"כ שפיר הקשה מחרצנים ועד זגים דמשרת ל"ל דאתא על אי' ואי' דהא אכילה ושתיה חין מצטרפין. ודוק היטב. וקושי' הנ"ל שהקשתי דלמא משרת קאי על אי' ואי' יותר קשה לפי שיטת רש"י דהמל"א היינו באינו בלוע ומשרת פירוש שאכל יין עם פת בהדדי א"כ בודאי קשה דלמא אתא להורות שתה יין עם חרצנים בהדדי וקושי' עצומה היא. לפ"ז אמרתי דבר נכון מאוד לתרץ קושי' תוס' על רש"י מאי קאמר הגמ' כמאן כר"א דדריש כל הא אף לרבנן אתי' דהא דרשי כי כל וא"כ אתא על מקצתו דהיינו המל"א ויש ליישב היטב הדק דלכאורה קשה לי מנ"ל לרבויי מן כל המל"א הא אי' ואיסור יותר סברה לרבוי וא"כ דלמ' אתי' לרבות שמצטרפין שאור עם דבש ששניהם אסורים דהיינו חצי זית שאור עם חצי זית דבש והוי ממש כמו חרצנים וזגין ובגמ' דמנחות ובגמ' דפסחים בסוגי' דצלי אש שם מדמה הגמ' לאו דשאור ודבש ללאו דחרצנים וזגים לענין לאי שבכללות ושאור ודבש דמי ממש כמו חרצנים וזגין ע"ש וא"כ דלמ' אתי לרבות דמצטרפין שאור ודבש אך י"ל דהא כתיב באמת תרי כל דהייני כל שאור וכן כתיב כל דבש וא"כ בשלמא אם קרא קאי על המל"א ניחא דכל שאור פירש שצירף שאור עם מצה וכן כל דבש אתא לרבוי דחצי זית דבש מצטרפין עם הקטרה דהיתר לחייב מלקות. אבל אם קרא אתא על אי' ואי' דהיינו שאור עם דבש א"כ ל"ל תרי כל דהיינו הך כמובן וא"כ זה ניחא לר"א דדרש כל א"ה ע"כ אתא על אי' והיתר כיון דכתיב תרי כל אבל לרבנן דלא דרשי כל רק כי כל וכי כל כתיב חדא דהכי כתיב בקרא כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו וא"כ לרבנן שפיר י"ל דקרא מרבה דחצי זית שאור וחצי זית דבש מצטרפין. אבל איסור והיתר לעולם אינו מצטרפין. ודו"ק וזה נכון מאוד. נגמר חלוקא דרבנן בסוגי' דטכ"ע בסוגי' דחם בחם מהרש"א הקשה דשפיר צריך קליפה ושפיר מקוים הגיר' ביטל את מקומו סגי דמבשל כדי קליפה כדתירץ תוס' לעיל בנגע בחרסי של תנור ותירץ דתוס' קאי לשיטת ר"ת דבלח לא צריך קליפה ומקשה פלתי בסי' צ"א עכ"פ לימא תוס' דלפירש ריב"א ניחא. ועי' באור חדש ונראה ליישב מקדם קושי' תוס' בפירש ריב"א אמאי צריך להביא בריית' שניה ויש לומר דתוס' כתב בזבחים דף צ"ה דלמ"ד תתאה גבר עוירי אינו מבליע רק כדי קליפה ולא מבשל והוכיח תוס' מפרק כירה ע"ש ובאמת זאת מבואר דבשר בחלב אסור דוקא מן התורה דרך בישול ולא בכבוש או במליח' וא"כ לפ"ז בחם לתוך צונן אינו אסור רק מדר' כדי קליפה ואדמיקר בלע ולא מבשל וא"כ שפיר צריך לאשמעינן דאף באיסור דרבנן ג"כ אמרינן אדמיקר לי' בלע דה"א דבאיסור דרבנן נא אמרינן דאסור כדי קליפה (דלא גרע מספיקא דלמא לא בלע) לפ"ז ע"כ סבר ריב"א אדמיקר בלע ולא מבשל א"כ ע"כ לא קשה כלל קושי' מהרש"א מתחילתו דריב"א ע"כ לא סבר תירוץ תוס' ראשון וק"ל ובדרך חידוד אמרתי בזה דרב ושמואל לשיטתייהו אזיל דבחולין דף ק"א מקשה תוס' אי אמרינן וכ"ש בשאר איסורים ג"כ א"כ האיך היו מגעילן יורה גדולה דליכ' ששים במים נגד הבליעה וי"ל דהא למ"ד עילאי גבר בודאי עירוי מבליע בכולי' וכמה שיטת לפי האמת סוברים ג"כ דמבליע בכולה ועיי' בסי' ק"ה רק אינו מבשל מכמה הוכחות והר"ן בסוף כל הבשר כתב דלא אמרינן חנ"נ רק דומי' דבב"ח דהיינו דרך בישול ולא במליח' ע"ש וא"כ הכא בעירוי שמפליט בכולה ולא מבשל א"כ לא אמרינן חנ"נ וא"כ מיתר להגעילן דרך עירוי דלא שייך חנ"נ רק תוס' כתב בזבחים דף הנ"ל דלמ"ד תתאה גבר עירוי אינו מפליט רק כדי קליפה מכח אדמיקר בלע וא"כ לא שייך תירוצי הנ"ל רק שמואל לשיטתי' סבר אפשר לסוחטו מותר ולא אמרינן חתיכה נעשה נביל' אבל רב לשיטתו אזיל אפשר לסוחטו אסור וק"ל. ואל תשיבנו דהא לרב אפי' מבשל כדמוכח הכא בחרס צוננת כבר כתבו כל המפרשים הצל"ח ופלתי דלפי האמת בחרס רותחת א"ל דלרב אינו מבשל אפי' אי עילאה גבר. באופן אחר י"ל קושי' מהרש"א הנ"ל וכן מקשין על הגמ' מאי מקשה הגמ' מן נטף ברוטבו דעכ"פ כלי קליפה מן הרוטב נאסר וי"ל דנקדים הפליא' כשגבה אצלו על נקודת הכסף בסי' ק"ה שמשיג על ט"ז בס"ק ד' על מהרש"ל שכתב דכ"ש מפליט ומבליע דהא פסקינן תתאה גבר ולא ידעתי א"כ כמו זה קשה על שיטת מהרש"ל בס"ק ח' בש"ך שהניח הש"ך בצ"ע לדינא בדבר גוש אי אמרינן דמפליט בכ"ש ול"ל דבדבר גוש לא אמרינן תתאה גבר ז"א דמבואר בש"ס כאן בשר שנפל לתוך חלב ובשר הוי דבר גוש כמובן וצריך לומר חדא מתרתי או דהמרש"ל לשיטתו אזיל דסבר דלא אמרינן בכלי תתאה גבר או דסבר לעיל כסברת פר"ח בסי' ס"ח סוף ס"ק י"ח שכ' דתתאה גבר לא מהני רק לענין אותו דבר דהיינו הכלי מות' אבל אם הניח בשר היתר על גביו אסור ע"ש א"כ ממילא כזה ג"כ ל"ק כמובן (ובדבר