יריעות שלמה יורה דעה חלק א כח

היא עצומה מאי מקשה הגמ' ור"ע טכ"ע מנ"ל דלמא לית לי' טכ"ע וא"ל דה"ל לאוקמי משרת על טכ"ע ולא על המל"א דטע"כ סברי יותר מהמליא ז"א דרש"י כתב דרבנן דכותח הבבלי סברא טכעל"ד ומוקי משרת על המל"א וא"כ מאי גרע ר"ע מרבנן דכותח הבבלי. ולפי הנ"ל יש לישב דהנה רש"י הקשה על שכר המדי אמאי ליכא כזית בכא"פ ועפ"י שיטת הרמב"ם הנ"ל ניחא דשכר המדי היינו שתיה ובשתי' לא מצטרפין בכדי אכילת פרס ומכ"ש אם נתערב דלא מצטרפין. וזה פשוט: ולפ"ז מיושב עוד קושי' פ"י שהקשה מאי איצטריך קרא על שרה ענבים במים דטכעד"א הא בלא"ה יין במים אינו מרגיש טעם רק עד דררי חלק רביעי יין במים וא"כ הוי כזית בכא"פ דהוי הל"מ מסיני לדעת רש"י אף בלי טעם כעיקר דהא רבנן דכותח הבבלי ל"ל טכ"ע אפ"ה קאמר הגמ' א"ה אמאי פליגי רבנן עלי' דכותח הבבלי ועפ"ז ניחא דאדרבה מש"ה נקט מתני' שרה ענבים במים ויש בהם טעם יין דהוי שתי' ובשתי' אינו מצטרפין בכא"פ כנ"ל ודו"ק: ולפ"ז י"ל סברה נכונה דאף דהמל"א יותר סברה מטעכ"ע היינו לענין זאת בליכא כזית בכא"פ דיהי' היתר נהפך לאיסור אבל בכזית בכא"פ רק התורה מרבה דאף שהוא במים רק טעם יין אפ"ה טכ"ע ולזה צרך קרא וזאת בוראי סבר' יותר מהמל"א א"כ בשלמא לרבנן י"ל דסברי בנזיר דינו כמו בשאר איסורים דשתי' אינן מצטרפין בכא"פ ומש"ה מוקי בהמצ"ז אבל לר"ע שפיר קשה דהוא סבר בנזיר אינו כמו שאר איסורים דמקיש נזיר שתי' לאכילה א"כ אף לענין זה שתי' לאכילה דמצטרפין בכא"פ ושפיר קשה מנ"ל דמשרת על המל"א דלמא אתי' על טכ"ע ולהורות דטעם שיוצא מן יין הוי כעיקר ולעולם בכזית בכא"פ יעי' בפר"ח שכ' בפירוש לדעת רשיי אם איסור נמוח ונתערב מדאו' חד בתרי בטל ולא מהני כזית בכא"פ רק דוקא אם ממשות איסור נתערב ואינו נמוח (ופר"ח הקשה עליו א"כ מאי מקשה הגמ' מרבנן דכותח הבבלי דשם איסור נמוח וראיתי בשער מלך בהל' חו"מ שתירץ הגמ' קאי למ"ד טכ"ע דאי' ע"ש ודבריו אין מובנים כלל דעיקר קושי' פר"ח לשיטת רש"י אם טכ"ע דאו' אף בליכא כזית בכא"פ חייב דהיתר נהפך לאיסור) ושפיר איצטריך קרא דאף בנמוח או שיצא רק טעם יין אפ"ה חייב בכזית בכדי אכילת פרס גבי שתי' ושפיר מקשה הגמ' טעם כעיקר מנ"ל ודו"ק: (והנה עפ"י דברים הנ"ל מיושב היטב ג"כ קושי' תוס' דלא גרסינן אלא מאי המל"א א"כ אמאי פליגי רבנן עלה דר' אליעזר בכותח הבבלי וכי אביי מקשה מאי דקשה נמי לדידי' ותוס' מתרץ דרבנן דכותח סברי כרבנן דר"ע דמשרת קאי על טכ"ע אך לפ"ז קשה א"כ אמאי פליגא רבנן דנימא טכ"ע כקושי' רש"י בסוף הסוגי' ועפ"ז ניחא דרבנן דכותח סברי כר"ע דנזיר בשתי' בכזית וא"כ ליכא למילף מנזיר היתר מצטרף לאיסור דליכא פרכא כנ"ל ודו"ק): ועפי"ז יש ליישב ג"כ קושי' מפרשי' לפי מה דכתב רש"י דמן משרת ילפינן המל"א וכל לא דריש וקשה לר' יוחנן מנ"ל אליבא דר"ע דטכ"ע ילפינן מג"כ דהא ר"ע לשיטתו דריש כל מכ"ש וכל א"כ דלמא סבר ר"ע משרת גופי' אתא על טכ"ע וכל משרת אתא על המל"א וקושי' עצומה היא ויש ליישב בהקדים לתרץ עפ"י הנ"ל קושי' תוס' על רש"י דיליף מן שאור בל תקטירו מן מקצת המל"א אליבא דזעירא א"כ אמאי קאמ' כמאן כר"א דדריש כל הל"ל דאתי' אפי' כרבנן רק דיליף מן כי כל דאף רבנן דרשי כי כל וכי כל אתא על מקצתו ולא על ערובו וי"ל דהנה לכאורה קשה לפי תירץ תוס' דמש"ה לא נקט ר' יוחנן חטאת דבקדשים לא קמיירי א"כ קשה לפי ה"א אמאי צריך להקשות א"ה חמץ בפסח נמי ה"ל להקשות אפ"ה חטאת נמי דהא זעירא נקט שאור בל תקטירו והוי קדשים א"כ לתני חטאת אך י"ל דזעירא סבר דחטאת קאי על טכ"ע רק זה אינו בממ"נ דע"כ יליף טכ"ע מג"נ א"כ ל"ל קרא גבי חטאת רק לפ' הנ"ל י"ל דזעירא ס' כר"ע דנזיר בשתיה בכזית וזעירא דריש כל וסבר משרת גופי' אתא על טכ"ע וכל משרת קאי על המל"א וג"כ חידוש היא וחטאת קאי על טכ"ע דמנזיר לא מצי למילף כנ"ל דאיכא פרכא מה לנזיר שכן בכזית אף בשתי' כנ"ל והשת' דכתיב חטאת ונזיר על טכ"ע שפר מצי למילף בכל התורה כולה טכ"ע מנזיר וחטאת בהדדי וא"כ לפ"ז ע"כ מוכח דזעירא דריש כל כר"א דאם לא דריש כל ח"כ האיך קאמר אף שאור בל תקטירו משמע דמודה לרבנן בנזיר דהמל"א יקשה מנ"ל ומן משרת גופי' ל"ל ויליף כר' יוחנן דא"ש ע"כ טע"כ יליף מג"נ וחטאת קאי על המל"א ואמאי לא קתני חטאת דהא זעירא איירי בקרשים וע"כ סבר דחטאת על טכ"ע ומשרת גופי' אתא ג"כ על טכ"ע ויליף בכל התורה מן נזיר וחטאת בהדדי והמל"א מן וכל ושפיר פריך כמאן כר"א דרריש כל דע"כ דריש כל אבל לפי תירץ הגמ' ולאפוקי מדאביי באמת י"ל דלא דריש כל וסבר כרבנן. ודו"ק היטב: ולפ"ז מתורץ ג"כ קושי' המפרשים הנ"ל דשפיר פריך ור"ע טכ"ע מנ"ל וא"ל מן משרת גופי' דהא לר"ע איכא פרכא מה לנזיר שכן בשתי' בכזית ואין לומר דחטאת קאי על טכ"ע ז"א כיון דהשתא ע"כ ר"א דריש כל א"כ גבי חמץ נמי דריש כל וא"כ לילף בכל התורה כולה המל"א מנזיר וחמץ בהדדי ובאמת משמע דר"א מידה בשאר איסורים דלא אמרינן היתר מצטרף לאיסור ודו"ק. אבל אכתי זה דוחק דלמא באמת סבר בכל התורה המל"א ועדיין קשה מנ"ל לר' יוחנן זאת אבל יש לישב באופן אחר עפ"י הנ"ל דהנה קשה לכאורה מנ"ל דמשרת אתא על היתר ואיסור דלמא קאי על איסור ואיסור דהיינו ששרה יין וחרצנים ואכל מחרצנים ויין בהדדי דהיינו חצי רביעית יין וחצי כזית זגין או חרצנים דמצטרפין וא"ל דכבר ידעינן מן חרצנים דאיסור ואיסור מצטרפין ז"א דחד קרא אתא על בת אחת וחד אתא על זאח"ז רק לכאו' לק"מ דהא חרצנים בכזית ויין ברביעית א"כ לא שייך לצטרופי כדכ' תוס' בזבחים יראה בהרמב"ם בפ"ג מהל' נזירות כתב דחרצנים וזגין מצטרפין אבל לא נקט יין עם חרצנים והיינו מטעם זאת. אבל עדיין קשה לר"ע דסבר הכל בכזית גבי נזיר הן שתיה והן אכילה א"כ שפיר יכיל לאצטרופי יין עם חרצנים ושפיר קשה קושי' הנ"ל וכן צ"ל מפאת זאת הוכיח הרמב"ם מהל' נזירות דינו דפסק בחרצנים וזגין מצטרפין אף בזאח"ז והקשה לח"מ כיון דהרמב"ם אינו פוסק כר"ע דרמל"א רק משרת קאי על טכ"ע דהיינו אם. נתערב יין כזית בכא"פ וא"כ מנ"ל דאיסור ואיסור מצטרפין אף בזאח"ז אבל עפ"ז ניחא דאל"כ קשה כנ"ל לר"ע מנ"ל המל"א דלמא אתא על איסור ואיסור בזאח"ז וזה נכון: אבל יש להשיב עלי' דלר"ע לק"מ דר"ע דריש כל וא"כ איכא תרי למודים כל ומשרת וא"כ חד קאי על איסור ואיסור בזאח"ז יחר קאי על איסור והיתר וא"כ מיושב קושי' המפרשים הנ"ל דשפיר הוכיח דר"ע טכ"ע יליף מג"נ ולא מן כל דלר"ע לשיטתי' דסבר שתי' ואכי' בכזית איצטרך תרי למודים ודו"ק היטב: